אבני שיש קעה

קמיה, וא"כ מי זה אמר ותהי שבזה קיימו תנאם: הס כי לא להזכיר, ומה גם שהתנאי, דנ"ד קרי, בחיל ע"מ שיתנו לו בעת הנישואין לצורך הנישואין שר"ל להוציאם בהוצאות החופה והם לא כן עשו ועקלום ביד השליש שכ"ד עד היום שכבר עברו ימי החופה ויותר מהמה באופן שלא נתקיים התנאי אפי' במקצת ואיפכא שמעינן מדברי הפוס' הנז"ל דבעינן שיתקיים התנאי הדק היטב לבל יפול מדברי הנותן אפי' כמלא נימא וכמש"ל, ובזה נתבטלו טענות מקבלי המתנה הנז' כעפרא דארעא לא נשאר בהם עד אחד

והנה לגבי בניו של אהרן הנז' שכבר נלב"ע אביהם ואיננו לקיים התנאי היה מקום לומר שאף אם היו רוצים לקיים תנאם דאבוהון ל"מ ול"מ דקי"ל כרבנן דפליגי ארשב"ג בפ' מי שאחזו דבתנאים הוי קפידא לי ולא ליורשי כמ"ש הרמב"ם פ"ח מהל' גירושין והרב"י בח"מ סי' ר"ז ועי"ש דה"ה דדרשינן אתה ולא יורשיך וא"כ ה"נ בנ"ד שהתנה הנותן שיתן אהרן ומאיר וכו' הוי קפידא ול"מ בניו לעמוד במקום אביהם וממילא נתבטלה המתנה כמובן, אלא שמצינו להרשב"א ז"ל הביאו הרב"י בסי' ר"ז ופסקו מור"ם ז"ל בהגה סי' רמ"א ס"ז וז"ל האומר לחבירו שדה נתונה לך במתנה ע"מ שתתן לי ר' זוז ומת [פי' המקבל] בניו נותנים לו והמתנה קיימת, אע"ג דהאומר ע"מ שתתן לי לי ולא ליורשי קאמר שאני הכא דלא כיון אלא שיתן לו והרי נתנו. באופן שהבנים באתרא דאבוהון קיימי והיו יכולין לקיים התנאי במועדו והשתא שלא רצו לקיים תנאם נתבטלה המתנה וכמ"ש

פש גבן לברורי אם התנאי דנ"ד עשוי כהלכתו ע"פ מ"ש מר"ן באה"ע סי' ל"ח ס"ב דאל"כ התנאי בטל והמעשה קיים והנה א' הרואה בשטר המתנה הנז' עיניו יחזו שהרב המסדרו שכל את ידיו וכ' תלתא לישני שפירי שכ"א מהם כחו במתניו לחזק התנאי הנז' לפום דינא כ"ש בהצמדם יחד במותב תלתא כחדא וכמו שיתבאר תחילה כ' וז"ל ותנאי גמו' כתנאי בגוב"ר וכו' והוא המנהג הפשוט בכל התנאים שבמכירות ובמתנות וגם בשטרי כתובות כותבין ותנאי זה מוח' ומקוים עליו כתנאי בני גוב"ר, והמנהג מיוסד ע"פ פסק מור"ם ז"ל בהגה [דקי"ל כוותיה במקום שלא דבר מר"ן ז"ל] באה"ע סי' ל"ח ס"ג בשם י"א בלי שום חולק והוא מה"ג הו"ד בד"מ שם וכ' שם דאע"ג דהג"מ לא החליט הדבר' וכתב' יכול להיות דמהני הנה הטור חו"מ סי' רמ"א כ"כ בפשיטות בשם תשו' הרא"ש ז"ל יעו"ש בד"מ ור"ל דלא שבקינן פשיטותיה דהרא"ש ז"ל מקמי ספק של הג"מ ז"ל אשע"כ פסק כן בהגה כדעת הרא"ש ז"ל וגם מר"ן ז"ל בב"י סי' רמ"א קבל בשתיקה לתשו' הרא"ש ז"ל ע"ש, וכ"כ הרב"ש שם סק"ה דע"פ תשו' הרא"ש הנ"ל פסק הרמ"א כן וכמ"ש בד"מ יעו"ש וכ"כ בס' בית הלל שם אחר שהעתיק ל' הד"מ הנ"ל כ' וז"ל לכן כ' כאן וסתם בשו"ע דודאי מהני וכו' ומ"מ כבר נהגו כל הסופרים וכותבי שטרות שכותבין סתם כתנאי בני גוב"ר ומהני להו לבעלי השטרות עכ"ל, וכ"כ ה' נתיבות המשפט בחו"מ סימן ר"ז סק"א בשם העטרת צבי דעכשיו נוהגין וכו' ובקרקעות כותבין כתנאי בגוב"ר יעו"ש: הא קמן שהמנהג הוא מיוסד על אדני פז ולית מלכו דתזעזעניה

ואני בעניי לא אוכל להתאפק מלכתוב מה שנלע"ד לחלק בין נדון הרא"ש לנדון הגה"מ ז"ל והוא שלא נסתפק הגה"מ ז"ל אלא בנדון דידיה דמיירי להדיא באדם המתנה על חבירו בל' זה כתנאי בגוב"ר ולא מיירי כלל בלישנא דסהדי ובזה הוא דמספק"ל למ"ר דאיכא למימר דבעינן שיפרש משפטי התנאים להדיא דמה יושיענו זה שאמר כבני גוב"ר ועינינו הרואות שלא נעשה כמוהו. וגם איכא למימר דכיון דגלי דעתיה דלתנאי גמור איכוין בהכי סגי, משא"כ הרא"ש ז"ל דמיירי להדיא בלישנא דסהדי סמכינן עלייהו דעבדי הכי בפועל ובזה ליכא מאן דפליג וזה נ"ל ברור. ומהתימא על הגדולים הנ"ל דלא נחתי לחלק בהכי ודו"ק

שו"ר להכנה"ג בסי' רמ"א הגה"ט אות ע"ה שכתב וז"ל וז"ל. שטר שכ' ע"פ ראיית חכם [פי' שכ"כ בשטר שיהיה ע"פ ראיית ת"ח שלא יסכים אלא על התנאי העשוי כהלכתו יעו"ש בתשו'] ולבסוף כ' מכירה גמו' עם התנאים הנז' אעפ"י שאין התנאי כמשפטי התנאים התנאי קיים והמעשה בטל הרשד"ם ז"ל חח"מ סי' רס"ב אבל מהר"ר חייא רופא בתשו' סי' ט' כ' דאין כוונת הרא"ש לומר דאעפ"י שאין התנאי כהלכתו מהני אלא כיון שכ"כ בשטר הוי הוכחה שנעשה כהלכתו עכ"ל, הרי דמהרשד"ם ז"ל ס"ל כס' הגדולים הנ"ל דלא שני להו בין לישנא דסהדי ללישנא דבעל התנאי דבתרווייהו ס"ל להרא"ש דמהני ומהר"ח הרופא ז"ל ס"ל כמ"ש בעניותין. באופן דנ"ד דהוא לישנא דסהדי ליכא מאן דפליג דמהני וכמ"ש

עוד כ' בשטר המתנה הנז' ותנאי גמור וכו' באו"ה כפי דתש"ת הרי שהעידו שהתנאי נעשה ע"פ או"ה כפה"ד דהיינו שבאו בו כל משפטי התנאים בפועל, ודידן עדיפא ממ"ש מר"ן ז"ל בסי' רמ"א סי"א וי"ב דאם כ' בסוף השטר שנעשה כחומר התנאים וכו' כתחז"ל בהכי סגי וגדולה מזו ההיא דמהרשד"ם ז"ל דגם באומר ע"פ ראיית ת"ח מהני וגם מהר"ח הרופא ז"ל יודה בנ"ד דהוא לישנא דסהדי וכמש"ל

עוד כ' בל' התנאי הנז' וע"מ כן נתן וזיכה יהודה הנז' כל נכסיו הנז' וכו' וכבר סתם לן מר"ן ז"ל באה"ע סי' ל"ח ס"ג סוגיא בדוכתה כדעת הרמב"ם ז"ל פ"י מהל' אישות דהאומר מעכשיו או ע"מ א"ץ לכפול תנאו ולא להקדים תנאי למעשה וכו' יעו"ש, וכ' שם הה"מ ז"ל שזה דעת כל הגאונים וכו' ושכן עיקר עי"ש וכן דעת הרי"ף ז"ל כמ"ש הטור ח"מ סי' רמ"א וכ' שם הכנה"ג אות ע"ג שזהו דעת הרשב"א ז"ל בכמה תשובות. וכ"פ הרה"ג כמוהר"ר אד"א ז"ל בספר באר מים חיים די"ב וכ' שם דאע"ג דמל' מר"ן ז"ל בחו"מ סי' רמ"א סי"א וסי"ב משמע דגם בע"מ צריך משפטי התנאים לא בא אלא לשלול שלא תטעה לומר דגם בלא ע"מ דינא הכי דמאי שנא לזה כתב בד"א וכו' עה"ד שנתבאר באה"ע וכו': כלומר דשם נתבארו כל משפטי התנאים וגם נתבאר שם דע"מ לחוד מהני ר"ל וגם ה"נ בעינן כל משפטי התנאים או ע"מ לחוד ובל"ז ל"מ כ"נ כוונת דבריו ז"ל יעו"ש, באופן שאין סתירה בדברי מר"ן ז"ל מניה וביה, ובנ"ד הרי יש כאן מהיום וע"ע ויש כאן קנין וזמן דהוו כמעכשיו כמ"ש הרב"י בסי' ר"ז בשם הרשב"א ז"ל ע"ש

כ"ז לא כתבנו רק לרווחא דמלתא וכדי להתלמד למ"א אבל בנ"ד אין אנו צריכין לכ"ז דכבר היה אפשר להעמיס בהני לישני שפירי כל הארבעה דברים שהצריך מר"ן באה"ע שם ס"ב שהם תנאי כפול והן קודם ללאו, ותנאי קודם למעשה ואפשר לקיימו לתנאי שהרי מתחילה כתב ותנאי גמור וכו' שכאשר תלד וכו' ויגדל הולד וכו' שיתן לו אהרן ומאיר וכו' שר"ל שבזה תתקיים מתנתם והיינו הן קודם הלאו, ואח"כ כ' וע"מ כן נתן וזיכה יהודה הנז' וכו' שכל עיקרו לא בא אלא לומר שעמ"כ נתן ובאם לא יקיימו התנאי לא נתן להם כלום כמובן והרי לאו אחר הן. תדע שהרי מצינו להכנה"ג בסי' ר"ז הגב"י אות כ"ד שכ' וז"ל הא דבעינן תנאי כפול ה"ד כשהדבר אינו נשמע כפי מה שנכתב אם לא מכלל הן אתה שומע לאו. אבל כשהדבר נשמע זולת פי' הו"ל כאלו פי' ונכפל משפטי שמואל סי' ס' עכ"ל מבואר כוונתו דרבי מאיר דקי"ל כוותיה דל"א מכלל הן אתה שומע לאו דמה"ט בעי תנאי כפול לא בא לשלול אלא אם הלאו אינו נשמע אלא מכלל ההן והיינו כשלא נכ' אלא הן גרידא או לאו גרידא ומכללו של זה אתה שומע הפכו, אבל כשהלאו מובן זולת ההן הו"ל כאלו פי' ונכפל, כ"ש בנ"ד שכמעט הוא מבואר להדיא שלא בא אלא בשביל הלאו וכפילת התנאי, וא"כ הרי יש כאן תנאי כפול והן קודם ללאו ואפשר לקיים התנאי וגם יש כאן