אבני שיש קעג

כך נראה לפק"ד שאף לכתחלה מותרת לדעת מר"ן כיון שלא אמר ויש לחוש לדבריו וקיים

ברוך טולידאנו ס"ט

סימן ק"ז

עטרת ראשי החכם השלם הדיין המצויין הרב המופלג המובהק כמוהר"ר מתתיה סירירו נר"ו

אחר נשיקת ארץ עפר רגלי אדוני האותיות ישאלו מאדוני כיצד נכתב שם עישא, כי נמ"ך בשמות המועתקים מכ"י כמוהר"ר יעב"ץ זלה"ה עיישא ולזה נסתפק עבדך כי עיישא עכ"פ מפיק יו"ד כשקורא עיישא וכאלו היו"ד הא' נקודה חירי"ק וזה לא שייך בשמות בזמנינו זה כי לא מפקי יו"ד כלל והיו"ד יחידית שכותבין היא במקום חירי"ק שהעי"ן נקודה בחירי"ק בת"ג. או אי' שהרב זלה"ה לא דבר בשם עישא כלל וכתב עיישא להודיע שא"צ לכתוב אל"ף אחר הע"ין וכן מצאתי כתוב במהריט"ץ סי' רל"ב ז"ל וכן תמצא בשמות הכתובים בילקוט לנשי ישמעאל עיישא פטמה בלא אל"ף אחר העי"ן ואע"ג דגי' הילקוט שבידינו אינו כן. סמכינן אהימנותיה דמהריט"ץ ז"ל, גם לענין שהרב כתב עיישא באל"ף לבסוף ומהריט"ץ בה"א נראה דודאי באל"ף לכתחילה צ"ל, את הכל ישיבני אדוני חיש קל מהר ע"ג זו יתיר ספיקותי ויוריני דרך הרב. ולאדוני החיים והשלם מאדון השלם ומע"ה אני עבד משי"ח יהושע בלא"א אהרן אבן זכרי ס"ט

תשובה ודאי שצריכה ליכתב בשני יודי"ן ואל"ף בסופה כמ"ש כמוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ומה שנהגו עכשיו דלא מפקי יו"ד היינו משום שאינם מדקדקים בשמות לקרותם כתקנם אבל לענין גיטין צריך לכתבה בב' יודי"ן וא' בסופה וזה נראה פשוט וברור

נאם מתתיה דה ס"ט

ת"ו חלק ראשון ש"ל ב"ע

פס"ד להרה"ג. מעו"מ. סוה"ר. בנש"ק כקש"ת מוהר"ר ישועה שמעון חיים עובדיה יחשל"א

סימן ק"ח

ה"ר יהודה ה"ן מלכא נתן כל נכסיו לב' בניו במת' בריא וסלק שאר הבנים בדבר מועט, וז"ן שטר המתנה הנז' בקיצור. ה"ר יהודה בה"ר שמעון ה"ן מלכא הוא כעת זקן בא בימים לכן רצה לחלק נכסיו בחייו ליורשיו כפי רצונו ולברר לכ"א מהם מה שיטול מנכסיו אחר מותו: וכך היו דבריו שסוליקא וג'והרא נכדותיו הנשואות בנות רפאל בנו יטולו וכו' ואיסטירילייא ושרה נכדותיו הבתולות יטולו וכו' וה"ר שמעון בנו של יהודה הנז' יטול וכו' ושאר נכסיו קו"ט וכמד"ן יזכו בהם אחר מותו שני בניו אהרן ומאיר. ותנאי גמור כתנאי בני גוב"ר התנה יהודה הנז' על אהרן ומאיר בניו הנז' באו"ה כפי דתש"ת שכאשר תלד תמר אשת רפאל הנז' [שהיא כעת מעוברת מרפאל בעלה הנז'] זכר או נקבה ויגדל הולד ויגיע לנישואין שיתן לו אהרן ומאיר הנז' מנכסי יהודה הנז' סך חמשים צ'ורוס עאזיזיין בעת הנישואין לצורך הנישואין וע"מ כן נתן וזיכה ה"ר יהודה הנז' כל נכסיו הנז' כנז' לאהרן ומאיר בניו הנז', ובכן העי' ע"ע וכו' ה"ר יהודה הנז' והוה"ג וזיכה והקנה מנכסיו מהיום ושע"א קודם מותו לכאו"א ממקבלי המתנות הנז' מה שנתן לו כמפורש לעיל זכייה גמו' וכו' מתנת בריא וכו' וחיי"ע יהודה הנז' חיוב גמור וכו' לכאו"א ממקבלי המתנות הנז' כפי התנאי הנז' וכמפו' לעיל וכו' ושעבד יהודה הנז' כל נכסיו וכו' לכאו"א וכו' ושייר יהודה הנז' לעצמו וכו' שיהיה רשאי בחייו למכור וכו' ולאכול כולן או מקצתן וכו' והנשאר מכל נכסיו קו"ט וכמד"ן שע"א קודם מותו יטול כ"א ממקבלי המתנות הנז' מה שנתן לו כנז' ועל אהרן ומאיר הנז' לקיים התנאי הנז' שהתנה עליהם יהודה אביהם הנז' כמפו' לעיל וכו' ונ"ה בקוש"ח וכו' באו"ה כפי דת"ת וכו' וזמן הודאתו בחשון התרס"ו ליצי' וחתו' הרב כמוהרש"א זלה"ה וח"ד: זהו תמצית שטר המתנה הנז'

מודעת זאת שה"ר רפאל הנז"ל נלב"ע בחיי אביו הנז"ל והניח אשתו מעוברת כנז"ל ובזה מצאו האחים הנז"ל את ידיהם המה ואביהם ויפתוהו בפיהם להדיח את העובר הנז' מנחלת אבותיו, וכאשר נלב"ע ה"ר יהודה הנז' הניח אחריו ברכה קרקעות ומטלטלין, והאחים הנז' אספו את כל הרכוש והיו זנים לאמם אלמנת יהודה [ע"פ מה שקע"ע ה"ר יהודה בעלה כמשו"ח בידה] וכאשר נלב"ע האלמנה הנז' לא נתנו להעובר הנז' גם חלקו המגיעו בכתו' זקנתו הנז' אשר לא נגעה ולא פגעה בשטר המת' הנז', והאשה תמר הנז' ילדה והמליטה זכר בחיי הזקן ויגדל הילד ויהי לאיש בחור וטוב עם אלהים ועם אנשים ובהגיע תור ימי חופתו בימים האלה עברו דברי ריבות בינו ובין ה"ר מאיר דודו והבנים בניו של אהרן הנז"ל שכבר נלב"ע וחלי"ש אודות הן' צ'ורום הנז' שהתנה הזקן על בניו הנז' לתתם לו בעת ובעונה הזאת כמ"ש בשטר המת' הנז', הם אמרו שלא יתנו לו מאומה עד שיכתוב להם שובר אודות הירושה הנז' שלא נשאר לו נגדם שום דיו"ת. והמדברים בעד היתום הנז' טענו שיתנו לו הן' צ'ורוס הנז' שהוא דבר ברור בכדי לקיים תנאם ואם באולי ימצא איזה ריעותא בשטר המתנה הנז' הדין יקוב את ההר ומי תלה זב"ז והקריבו משפטן לפני ה' חבר עיר הי"ו ופסק להם שהדין עם היתו' הנז' בטענתו, וכבר יש בידו פס"ד כוח"ך מאת ה' חבר עיר הי"ו. ועוד זאת שסמוך ליום החופה שלחו ב' עדים והתרו בא' ממקבלי המת' הנז' לתת מה שמוטל עליהם שאם לא עכשיו אימתי, ובכל זאת הקשו את ערפם ולא נתנו לו כלום ע"ע היום הזה שכבר עברו ימי החופה אז אמרתי אני אל לבי אולי מאת ה' היתה זאת להם בשביל אעבורי אחסנתא שעשה הזקן דלא ניחא קמי שמיא. לכן יצאתי לחופשי בדברי הפוס' וללקט פניני אמריהם הנוגעים לנד"ז, ויהיו דברי אלה להלכה ולא למעשה בשביל שאני נוגע בדבר כי חתני הוא היתום הנז' ולא באתי אלא להפך בזכותו ועד האלהים יבוא דבר שניהם וכאשר יגזרו כן יקום ועמהם בדבר המשפט וזה החלי בעזה"י

כתב מר"ן ז"ל בחו"מ סי' ר"ז ס"א המקנה לחבירו בין קרקע בין מטלטלין והתנה תנאים שאפשר לקיימן וכו' אם נתקיים התנאי נקנה הדבר שהוקנה ואם לא נתקיי' התנאי' לא קנה וכו', ובס"ה כ' וז"ל מי שהקנה לחבירו והתנה עליו