אבני שיש קעב

הני דוכתי ויש לחוש לדבריו לכתחילה. אלא ודאי היכא דגלי לן לחוש לדברי היחיד חוששין והיכא דלא גלי אין חוששין

ועוד מה נדבר ומה נצטדק בהיכא דכותב מר"ן ויש מי שמתיר מה חששא שייכא בהיתר וכ"ת א"כ למה כותב דברי היחיד כל עיקר והו"ל לסתום כדרכו בכמה דוכתי לסתום כדברי המרובים ואינו מזכיר לסברת היחיד כלל בשלחנו הטהור כבר עמד ע"ז הרה"ג מהרמ"ע מפאנו בסי' ס"ז הביא דבריו הרב המאסף בחו"מ סי' כ"ה בכלל הקים לי אות נ"ד דמה שכותב תחילה בסתם הוא פסק גמור ומוחלט לפי סברתו ולא זכר הסברא השנית אלא לחלוק כבוד לבעליה, שוב ראיתי בפסקי הקדמונים שבידי מ"ש הרב מוהר"ר שמואל אבן דנאן זצוק"ל על מ"ש מר"ן בא"ה סי' י"ג סי"ד שפסק כיש מי שאומר קמא משום דמר"ן בב"י כתב שלא למחות במורים כהרשב"א שהוא יש מי שאומר קמא וכתב דמה שכתב בש"ע י"א וי"א להעיר לב הלומדים להבין הענין על אמיתתו בחיבור הגדול ושאם יש מקומות הנוהגים עפ"י דעת הי"א שיש להם ע"מ שיסמוכו ע"כ יע"ש כמה תשובות בדבר זה בשם ש"ך ודברי הש"ך הנם בי"ד סי' רמ"ב בכללי הוראות איסור והיתר יע"ש ואף שהש"ך מכלל תשובותיו כתב או אפשר לענין שבעל נפש יחמיר לעצמו כדברי היחיד באיסור תורה יע"ש. מ"מ להורות לאחרים הס כי לא להזכיר אפי' באיסור תורה וכ"ש במידי דרבנן כנ"ד

והשתא דאתינא להכי אפשר לן למימר דגם ר"י הזקן יודה בנ"ד באחות אם האם דמותרת שהרי הרא"ש והתו' ורי"ו והמרדכי לא כתבו שאסר ר"י הזקן אלא באשת אחי אבי אביו מן האב ואחות אבי האב דלא כאמימר דמכשיר בהו ולא הזכירו שאסר ר"י הזקן דאחות אם האם ואית לן למימר דבהני תרתי דוקא הוא דאסר דקורבה דאב נינהו ולא שנאסור כנגדן בקורבה דאם דקי"ל כזעירי דלא יליף קורבה דאם מקורבה דאב משום דאדם רגיל ושכיח דאזיל למשפחת אביו ויודע שיש שם קורבה משא"כ בקורבה דאם דלא חשיבא בעיניו קורבה תדע דבין לרב בין לזעירי אשת אחי האב מן האם יש לה הפסק כלומר שאשת אחי אבי האב מן האם מותרת [כמו שפסק מר"ן סי' ט"ו סי"ח] ואסר ר"י הזקן מה שכנגדה בקורבה דאב דהיינו אשת אחי אבי אביו מן האב, וא"כ בנ"ד נמי נימא דאע"ג דאסר ר"י הזקן באחות אבי האב לא נילף מינה מה שכנגדה בקורבה דאם לאסור באחות אם האם ומורינן בה התירא דאל"כ על מי סמכו כל הני רבוותא שלא כתבוה לאיסור כיון דאיכא טעמא שלא לדמות קורבה דאם לקורבה דאב. והגם שהתוס' כתבו אהך בעיא דרב משרשיא דנקט הני תרתי וה"ה לאחות אם האם. וגם הרשב"א בשיטתו כתב דנקט רב משרשיא הני תרתי וה"ה לאחות אבי האם ואחות אם האם יע"ש אפשר לומר דאליבא דרב דיליף הקורבות מהדדי אמרוה למילתייהו ואנן קי"ל כזעירי. וא"ת ולדידן מי ניחא דאע"ג דלא ילפינן הקורבות מהדדי תיקשי לן מאי שנא התם באחות אבי האב דלמטה דידה ערוה שהיא אחות האב וגזרינן באחות אבי האב והכא באחות אם האם דלמטה דידה נמי ערוה שהיא אחות האם ולא גזרינן באחות אם האם, התירוץ מבואר בדברי הה"מ פ"א מה"א הל' ד' שאיסור עריות הוא בגזירה ודבר שאין לו טעם בכל פרטיו והנה תראה שאם חמותו בסקילה ואם אמו מד"ס בלבד ונדה ישראלית בכרת ובגויה מד"ס עכ"ל. ובהלכה ו' כתב לתרץ קושיית רמב"ן על הרמב"ם דהיאך אפשר שכלת בן בן בנו תהיה מותרת משום דאין איסור העריות ע"פ הסברא ואף בשניות יש כן עכ"ל וראה תראה מ"ש רבותינו בעלי התקנות נ"ן בתקנה ש"ש יג"ן עלינו בענין אשת חמיו שאסרוה כמה גדולים מהירושלמי בה"ג ור"ח ור"ת והרא"ש ואעפ"כ כתבו שם וז"ל ועם היות שכפי היסוד המונח בידינו שהלכה כהרי"ף והרמב"ם ולית הלכתא כהרא"ש לגבייהו ומה גם עתה שהריטב"א והרמב"ן ז"ל קיימי כוותייהו עכ"ז כבר נהגו מימות עולם כדעת הרא"ש עכ"ל הנך רואה בעיניך דאי לאו דכבר נהגו מימות עולם כדעת הרא"ש לא היו מחמירין לאיסור נגד פסק הרי"ף והרמב"ם אפי' באשת חמיו שכמה גדולים ועצומים החמירו בה כדברי הירושלמי וכ"ש בנ"ד דכמעט כל הפוסקים הסכימו להתיר זולת ר"י הזקן ומה גם שבדברי ר"י עצמו לא נזכרה אחות אם אמו בפירוש כמו שצדדנו מדברי הרא"ש והמרדכי ורי"ו והתו' ולא לחלוק על רבינו הטור דמחתינהו בחדא מחתא דחשיב להו שתים שהן ארבע דבלא"ה הדין דין אמת ואחרי רבים להטות. ומה גם דאיכא תוספת טובא דאתיא ככ"ע למאן דמנח שתים כהלכתן וצויי"מ וימ"ן הח"פ צפרו בס' והתחזקתם ולקחתם מפרי האר"ש

ע"ה שאול ישועה ס"ט

ועיין עוד במהר"ם אלשיך שאלה צ"ה מבואר היטב כדכתיבנא

ע"ה שאול ישועה ס"ט

יפה הורה הח' הפו' נר"ו והדין פשוט דקי"ל כסתמא דדינא כנז"ל ואף שמקובל בידינו דיש לחוש במלתא דאיסורא ולסברת יש מי שאוסר לכתחילה. זהו במלתא דיש בה לתא דאיסורא דאוריית' דהיינו שהאוסר אוסר מה"ת אבל כשהאוסר עצמו אינו אלא מדרבנן אז הדרינן לכללין הלכה כסתמא דדינא אף לכתחלה דלהכי שקדו בעלי התקנות לתקן באשת חמיו לאסור כסברת הרא"ש ור"ת ואלולי התקוה היינו סומכין על סתמא דדינא ואין ללמוד מאותה תקנה דהיכא דתקון תקון ושאני התם דכמה פוסקים ס"ל לאסור כמ"ש בפנים א"צ לכפול הדברים, באופן שהוראתו להתיר נכונה, ועל חנם טרח והכניס ראשו בנקיקי הסלעים לחלוק על הטור והתוספות והרשב"א ואף שצדד להשוות דעת התוס' והרשב"א לדעתו שהם סבירא להו כרב ואנן דקי"ל כזעירי וכו' כמש"ל סתירה זה מבוארת שכולם פסקו כזעירי, ועוד מנ"ל דר"י הזקן ז"ל פוסק כרב עד שכתבו עליו שה"ה לאחות אם האם ואעיקרא פירכא דלא שייך לחלק בין קורבה דאב לקורבה דאם אלא כההיא דזעירי דמוסיף אף אשת אבי אמו שיש לה הפסק וקא' רב דאין לה הפסק משום דלזעירי כיון שבאותן דורות ליכא אישות דאורייתא יש לה הפסק ולא מיחלפא באשת אבי אביו דאיכא אישות דאורייתא ולרב כיון דדמיא לאשת אבי האב דאית בה איסור דאורייתא מיחלפא בה והיא ג"כ אין לה הפסק דדמיא לאשת אבי אביו וקאמ' זעירי דלא דמיא ואין לאסור קורבה דאם משום קורבה דאב דידיע דיש חי' ביניהם אבל באחות אם האם דיש לאסור משום דלמטה ערוה דאחות האם אסורה מה"ת מה שייך לומר שלא לדמות קורבה דאב וכו' אטו משום קורבה דאב רצינו לאסור אלא שהם ז"ל כתבו כיון דר"י פוסק דלא כאמימר באשת אחי אבי האב משום דלמטה דידה ערוה וכן אסר באחות אבי האב מהך טעמא גופיה א"כ מהך טעמא נמי יש לאסור באחות אם האם דלמטה דידה ערוה [כן אסר באחות אבי האב] ומה טעם וריח יש לחלק דאין לדמות הקורבות להדדי, זה תימה. ובאמת ששגגה גלויה היא זו ביד הח' הפו' נר"ו ושקליה למטרפסיה שרצה לחלוק על עמודי עולם שאפי' לפי דעתו חולק על רבינו הטור ומר"ן הש"ע ולקושטא דמלתא חולק גם על התוס' והרשב"א ז"ל ובה"ג בטענה של הבל שרי ליה מאריה. וכן לא יעשה אפי' לסניף בעלמא: ולא כן דרך הפוסקים ובעלי תשובות לחלוק על הראשונים כגון אלו. רק להקשות ולתרץ בדבריהם ולהבין דבריהם ואיך שיהיה הוראת החכם הפו' נר"ו נכונה היא וכך דעתינו להתיר בנד"ז הלכה למעשה מכל הני טעמי שפירי הא' דכתב וכו' ואפי' בההיא דאשת חמיו מצאנו למהריק"ש ז"ל שכתב בשם הרדב"ז ז"ל להתיר אלא שאנחנו אחרי התקנה הולכים ומ"מ בזו יש להתיר כאמור וצויי"מ וימ"ן כי"ר וקיים

יקותיאל בירדוגו סי"ט רפאל בירדוגו סלי"ט