אבני שיש קעא

יעב"ץ הוסיף לנו לקח טוב כפי מה שקבל מהרבנים הנז' ככתוב בס' הפסקים שביד נכדו סי' קל"ז וקל"ח שאפילו הוחלטה ביד הקונה מהגוי מחמת שעברה שנה מיום שקנאה מהגוי כל זמן שירצה בעל החזקה להוציאו הדין עמו להוציאו ומעלה לו שכירות כפי מה שהיה נוטל הגוי או כפי מה שישומו הבנאים שהיה יכול לתת לגוי אלו היתה נשארת בידו דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה ואם ירצה בעל החזקה להניחו לדור יפרע לבעל החזקה כרצונו שאם הבית שוה י' אוקיות והגוי היה נוטל ג' אוקיות הרי בעל החזקה נוטל ז' אוקיות ולא אמרו שבעל החזקה נוטל רביע אלא בהיכא שהיה הגוי משכירו בשיוויו וכל הפוחת לו כלום מהדרך אשר ביארנו הרי זה גזלן וחמסן ושאם ירצה הקונה מהגוי למכור לא ימכור כ"א ג' רבעים וכל אימת שיתבע ממנו בעל החזקה לכתוב לו בעש"ג עק'ד אלק'ידאר שזה יש לו רביע בקרקע ההוא חייב לכתוב לו ואינו רשאי הקונה מן הגוי לרדת לדינא דגוד או איגוד עם בעל החזקה יע"ש לשונו הטהור באורך וברוחב

, ומהשתא נחזי אנן בנדון שחזר הקונה מן הגוי ומכר לגוי אחר היכי לדייניה להאי דינא ואמינא ודאי שאם שמעון כשמכר לגוי הב' מכר בסתם כל החצר ולא פירש לו שאינו מוכר לו אלא ג' רבעים ודאי הוא שנתרוקן כחו של שמעון שהרי מכר לגוי בסתם כל החצר והרביע שאנו מחסרין לגוי מקניינו הוא הרביע שנוטל ראובן המוכר הא' ומה נשאר לשמעון ליטול דאין כאן יתר על הג' רבעים שראוי ליטול הגוי הב' בקניינו ואם פירש שמעון המוכר הב' להגוי שאינו מוכר לו אלא ג' רבעים וכגון שכתב לראובן בעל החזקה עקד אלק'ידאר כנ"ל שיש לו רביע בגוף הקרקע ונשאר בידו ג' רבעים ופירש לגוי שאינו מוכר אלא הג' רבעים שנשארו לזכותו אז יש מקום לומר שתשאר לו החזקה של הג' רבעים וכמו שאנו אומרים במוכר החזקה לגוי שתשאר לו חזקה דחזקה ה"נ נימא במוכר הג' רבעים שתשאר לו החזקה שהוא הרביע בהג' רבעים שמכר לגוי אלא שחזקה זו פורחת באויר שעכ"פ לא יגרע כלום ממה שהיה נוטל המוכר הא' בחזקתו שאם היה נוטל בחזקתו ז' אוקיות והגוי היה נוטל ג' אוקיות אין לשמעון המוכר הב' ליטול כלום ממה שהיה נוטל ראובן המוכר הא' דהיינו ז' אוקיות אלא שאם יש במציאות שהגוי הב' אינו נוטל כל הג' אוקיות שהיה נוטל הגוי הא' אז יש לשמעון ליטול הנשאר מהג' אוקיות לעצמו ואם הגוי הב' נוטל גם הוא ג' אוקיות לא יטול שמעון כלום דלא הניח לו הגוי מה ליטול מחלקו וזה אינו אלא בהיכא שפירש לגוי שאינו מוכר לו אלא ג' רבעים אבל במוכר סתם כל החצר נתרוקן כחו לגמרי ואין כאן חזקה זולת חזקת ראובן המוכר הראשון והגוי הב' הקונה משמעון קאי במקום הגוי הא' ואם היה נוח מהראשון ואינו נוטל בשכירות כמו הראשון מזלו גרם ואם היה קשה מן הא' ונוטל בשכירות יותר מהראשון ג"כ מזלו גרם ובלבד שלא יפחות לו מהרביע דלהכי שיערו חכמים החזקה בהרביע דאין לפחות מרביע אבל למעלה אין לה שיעור וכל מאי דמוזיל הגוי בשכירות הג' רבעים שהם כח הגוי יטלנו בעל החזקה, ודברים ברורים הם הח"פ צפרו בסיון מש' עושה משפט לעשוקי"ם לפ"ק

נאם החותם שאול ישועה אביטבול סי"ט

סימן ק"ו

בשלהי ניסן התקנ"ג הובא לידי ענין בחור משה הכהן שרצה להשתדך עם יתומת אח כהרשב"ח והיא אחות אם אמו של הבחור הנז' ונתתי אל לבי לתור ולחפש בספרי הפוסקים אם יש בזה שום צד סרך איסור ערוה. וראיתי למר"ן הקדוש בא"ה סי' ט"ו סי"ח שמנאה להיתר עם אשת אחי אבי אביו מן האב ואחות אבי האב, ולבסוף כתב ויש מי שאוסר באלו יע"ש ועם היות שכפי הכלל המסור בידינו שדעת מר"ן להכריע כסברא קמייתא שהביא בסתם להתיר עכ"ז אשית לבי אי איכא למיחש לסברת היש מי שאוסר שהביא מר"ן או לא, והשקפתי על דברי רבינו הטור ומר"ן ב"י וראיתי את כל היד החזקה שהביא מר"ן מגדולי המורים להתיר והם השאלתות ור"ח ור"ת ושכן דעת הרי"ף והרמב"ם מדלא כתבו לאיסור ושהרא"ש לא הכריע אע"ג שהביא שתי הסברות והביא סברת ר"י לבסוף וחלק להדיא על הטור שכתב וכן מסקנת א"א הרא"ש כר"י מדהביא דברי ר"י לבסוף ולא זו בלבד אלא בכל מקום שסומך רבינו הטור על כלל זה להכריע ס' הרא"ש אחר הסברא שמביא לבסוף לא שתק מר"ן מלחלוק עליו כההיא די"ד סי' קכ"ד גבי הכניס גוי ידו לחבית של יין שכתב כן הטור וכתב עליו הב"י אבל לפי האמת אין זה כדאי להכריע סברת הרא"ש יע"ש, וכ"כ שם בסי' רצ"ז גבי קרון שמוליכין אותו ב' מינים שכתב הטור כן וכתב עליו הב"י אבל אין זה הכריע דיסבור הרא"ש כהרי"ף שהביא דבריו לבסוף דלוקה דאדרבא בפ"ק דמציעא פסק כשמואל דרכוב לא קני וכ"ש לגבי כלאים דלא ילקה יע"ש, ועיין בא"ה סי' קל"ח וחו"מ סי' שצ"א ובכמה דוכתי, ולפ"ז דעת מר"ן דאין מי שאוסר באלו אלא ר"י הזקן בלבד שהביא התוס' יבמות דכ"א ע"ב שפסק דלא כאמימר יע"ש

עוד ראיתי שגם הגאון בה"ג בהל' עריות דנ"ג סוף ע"א מתיר באלו בהדיא וז"ל מותר אדם באחות אם אמו ובאחות אם אביו וכו' גם הרב סמ"ג דעתו להתיר מדלא כ' לאיסור יע"ש דבריו בלאוין סי' ק"י דל"ה ע"ב. גם הרשב"א בשיטתו על יבמות פסק דהלכתא כאמימר וכתב וכן פסק ר"ח וכן נראה דעת הרב אלפסי שלא כתבו לאיסור עכ"ל, ולא הזכיר סברת ר"י כל עיקר, גם הנ"י פסק כאמימר וכתב שכן פסק הריטב"א וכ"פ ר"ח וכן דעת רב אלפס שלא כתבו לאיסור עכ"ל, גם רבינו ירוחם חלק חוה ח"ב תלמיד הרא"ש פסק כן להתיר וז"ל ומותר באשת בן חמיו ובאשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו בין מן האב בין האם דהלכתא כאמימר דמכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו וכן הסכימו רוב הפוסקים וכ"כ הרמ"ה ור"י הזקן כתב דלא כאמימר ואסורות ופי' ר"ח כאמימר וכן בשאלתות עכ"ל, והב"ש כתב על סברת המתירין שכ"כ כל הפוסקים והטור שכתב שהרא"ש ס"ל לאיסור אינו מוכרח וגם רי"ו כתב דמותרות עכ"ל, וכוונתו במה שהביא דברי רי"ו דמתיר להוכיח דהרא"ש לא קאי בשיטת האוסרים דא"כ לא היה תלמידו מחיר הפך ס' רבו ולחזק ס' מר"ן שסובר דלא כרבינו הטור

אתה הראית לדעת שסברת המתירין רבתי בדעות ברוב בנין ורוב מנין מקמאי ובתראי המה בה"ג והשאלתות ור"ח והרי"ף והרמב"ם והרמ"ה ור"ת והסמ"ג והרשב"א והריטב"א והנ"י ורי"ו והכרעת מר"ן הקדוש ומאן ספין ומאן רקיע להחמיר במידי דרבנן כסברת יחיד נגד גדולים ורבים דאפי' במחלוקת שקולה קי"ל בדרבנן הלך אחר המיקל, ופוק חזי מ"ש הרשב"ץ בח"א סי' ק"ל באחד מתלמידי הרשב"א שהיה רוצה לסמוך על הסמ"ג להחמיר במקדש בעד א' וכתב לו הרשב"א מי סנו ה"ג והרי"ף והרמב"ם וכל הגאונים וכל חכמי האחרונים שאתה מראה עצמך כאיש אמת ומחמיר מכל אלו עכ"ל. והביאו מר"ן ב"י בא"ה סי' מ"ב יע"ש, הרי אפי' באיסור ערוה דאורייתא לא הניחו להחמיר וכ"ש בנ"ד באיסור ערוה דרבנן דאין להחמיר כסברת היחיד

ואין לומר דלהכי כתב מר"ן ויש מי שאוסר לאורויי לן שנחוש לדברי היחיד לכתחילה דזה אינו מדרכו של מר"ן שהרי מצינו בכמה דוכתי בשלחנו הטהור שכתב ויש מי שאוסר וראוי לחוש לדבריו לכתחילה כדאי' בי"ד סי' כ"ג ס"ה ובסי' כ"ד ס"ח וס"ט וס"י וסי"ב. ואם היה דעת מר"ן במ"ש ויש מי שאוסר כוונתו לחוש לדבריו לכחחילה למה הוצרך לפרש בכל