אבני שיש קסט

גם דאיתא בהרב המאסף בסי' קנ"ג בהגהב"י אות מ"ו גבי נעיצת קורות דדוקא כשסמך שלא ברשות חבירו ואח"ך ידע ושתק אבל אם קנה במעות לנעוץ שם הקורות ונפל יחזור לבנות הכותל וינעוץ בו קורותיו. והכא בנ"ד מקנת כספו הוא ולראיה חתמתי

שאול ישועה ס"ט

סימן ק"ג

עמדו לפני לדין ה"ר משה אלבאז ואשת דוד ן' משה הרוש תובעים משלמה ן' עזראן לסלק מעליהם מי גגו המזחילים על כותל עליית דוד הנז' ועל כותל הבית שתחתיה שהוא לזכות הר"מ אלבאז והיינו שמתחילה כשבנה האלסרי'ף סי' תמו העליה הנז' במקום האלסטיחא שהיתה בחצר הנק' ע"ש ישראל ן' שרביט והיו מי גגה יורדים לתוך החצר הנז' הנק' ע"ש ישראל ואח"כ הורידם האלסרי'ף הנז' על גג עליית דוד הנז' בהיותה עדיין ברשות הגוי בעליה הא' וכשקנה שלמה הנז' העליה מהאלסרי'ף הנז' והחזקה מבעל החזקה היו המים עוברים על עליית דוד הנז' גם בזמן שזכה בו דוד הנז' ולא מיחה בו אדם והחזיק להוריד מי גגו על גג עליית דוד הנז', וכעת נפלה עליית דוד הנז' על בית משה הנז' והנם תל עפר והמקום שממנו היו יורדים המים מגג שלמה לגג דוד עדיין פרוץ והמים יורדים על הכותל שבין עליית דוד לעליית שלמה ותבעוהו לסלק הזיקו מעל הכותל והשיב שיעשה מרזב להרחיק המים מהכותל ויהיו יורדים על עפר המפולת והשיבוהו שלא יקבלו מימיו כל עיקר שהגג שנשתעבד לו אזדא ליה ולא נשאר לו להוריד עוד מימיו עליהם ודנתי ביניהם שמחוייב לסלקו והלך והחזירו לרדת לתוך החצר הנק' ע"ש ישראל וגם הם צעקו נגדו שכבר סלק שעבודו מעליהם והלך אצל ה"ר משה צבע שיש לו גג סמוך לגגו לרצותו להעביר המים עליו ונתרצה משה הנז' ששלמה יעשה רצפה להגג של משה בחול וסיד ויניחנו להעביר המים על גגו אלא שמחמת שהעליה משותפת בין משה הנז' ובין הרמ"ץ בין אחיו הניחו הדבר עד שיבוא הרמ"ץ, וכעת עמדו לפני שלמה הנז' תובע לדוד הנז' כשבנה גגו להעביר עליו מי גגו כבראשונה והוא מלומד מאיזה ת"ח שהיו משיאין לו עצה ונומיתי לו שכבר נסתלק שעבודו שהי"ל על הגג שנפל ואזדא ליה שעבודיה בנפילת הגג הראשון כההיא דסס"י קנ"ג והיא תשו' הרשב"א במחו' ז' גבי נעיצת קורות והכא נמי דכוותה ובפירוש איתא בתשו' הרשב"א במחו' א' גבי נטיפת מי גגו על גג חבירו דדין א' להם כמו שאין השעבוד לנעיצת קורה ה"נ לא נשתעבד לשפיכת מים יע"ש, ואחר שיצא מחוייב בדין בא לפני ת"ח א' להראותו מוצא דין זה משום שראה הגה בסי' קנ"ג סי"ב ראובן שמימיו יורדין על גגו של שמעון וכו' ובא שמעון להגביה גגו דצריך לכנוס וכו' ונומיתי לו דלא דמי דהתם הגג עדיין בתוקפו אלא שרוצה להגביהו והכא עסקינן שנפל מאיליו דאזדא ליה שעבודא מאיליו וחזר להקשות מההיא הגה דסעי' ו' אבל אם נפל הכותל וכו' ונומיתי לו דאיירי בכותל של בעל המים שמקלח לחצר חבירו שאפי' נפל וחזר ובנה אותו חוזר להעביר מימיו כבראשונה יען שהמקום המשועבד דהיינו חצר חבירו עדיין קיים, והוא הבין שכותל זה היה מפסיק בין השני בתים שעליהם ב' גגות והמים עוברים מגג ראובן לגג שמעון וכשנפל הכותל נפלו ב' הגגות המוסמכים עליו ואפ"ה כשנבנה הכותל ונבנו הגגות עדיין שעבוד המים קיים והראיתי לו מקור הגה זו מהרשב"א שהביא מר"ן במחודשין א' שכתב בפירוש דמיירי בכותל ראובן מכוסה ברעפים והמים היורדים עליו נגרים על חצר שמעון ונפל וחזר ראובן ובנה אותו ויורש שמעון מעכב והשיב הרשב"א כל שעבוד שיש לאדם על חצר חבירו שאין חסרון קרקע כפתיחת חלונות ושפיכת מימות וכו' ואם נפל לא איבד זכותו כל שגוף הדבר שנשתעבד ישנו בעולם לא נסתלק השעבוד וכו' ומי שיש לו שעבוד על כותל חבירו לנעיצת קורה ונשברה הקורה כיון שהכותל שנשתעבד קיים יחזור ויעשה קורה אחרת וכשנפל הכותל שוב אין לו לנעוץ קורה בו כאמור לעיל, ע"כ נמ"ך מכת"י המחבר וחע"ד

סימן ק"ד

נדרשתי לחוות דעתי אם היבם חייב במצות עונה ליבמתו כשאר נשים או אם יש לו צד פיטור מהירושלמי שהביאו התוס' בשבת דקי"ח ע"ב בד"ה אימא ה' בעילות יע"ש, והשבתי בפשיטות דודאי חייב בשארה כסותה ועונתה מדאורייתא כשאר נשים ומשנה שלימה שנינו בפ' החולץ דף ל"ח ונשנית בכתובות דף פ' כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון, הרי דלכל דבר היא כאשתו לבד הכתובה שאינה על נכסיו כמו כתובת אשתו אלא על נכסי בעלה הראשון ומדהוציא רק הכתובה ש"מ דשאר דברים שחייב לאשתו חייב גם ליבמתו, ומאי דפריך בגמרא למאי הלכתא וכו' הכי פירושה דפשיטא דכונס יבמתו כאשתו לכל דבר ולאיזה ענין אצטריך למתנייה ומשני רבי יוסי ב"ח דאצטריך לענין שמגרשה בגט ולא בחליצה ופריך הא נמי פשיטא ומשני מהו דתימא ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומין הא' עליה אע"פ שלקחה דהכי כתיב ולקחה ויבמה ולא תסגי ליה בגט אלא בחליצה נמי קמ"ל ואצטריך עוד לענין שאם רצה להחזירה מחזירה כשאר אשה: ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא מצוה דרמא רחמנא עליה עברה והשתא תיקום עליה באיסור אשת אח קמ"ל והדר פריך ואימא הכי נמי אמר קרא ולקחה לו לאשה כיון שלקחה נעשית כאשתו ופרש"י ולקחה לו ויבמה מצי למיכתב למה לי דכתב לאשה ש"מ הרי היא כאשתו ויבמה לאיסור צרות ועריות כרבי או בעל כרחה לרבנן ע"כ: הרי דלענין שארה כסותה ועונתה לא אצטריך תנא לאשמועינן דודאי נתחייב משכנסה ולא אצטריך תנא לומר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא לענין שמגרשה בגט ומחזירה משוד דס"ד היפך זה ולא בא לומר דלא הוי כאשתו אלא לענין הני תרי מילי שמגרשה בגט וכו' דא"כ לכל דבר מאי היא. ואפי' ביעוד אמה העבריה חייבה תורה שארה כסותה ועונתה וכ"ש זו שכבר היה אחיו מחוייב בהם וזה קם תחתיו לכל דבר ולהכי תקינו רבנן בכתובת יבמין לכתוב בה כשאר נשים ומזוניכי וכסותיכי וספוקיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא ככתוב בטופס כתו' יבמין שהביא הטור בסי' קס"ו. והשתא דאתינא להכי אצטריכנא לפרש דברי הירושלמי שממנו נמשכה להם הטעות בזה והוא דהתם בגמ' דשבת דקי"ח ע"ב קאמר רבי יוסי ה' בעילות בעלתי ונטעתי ה' נטיעות [ארזים] בישראל וכו' ופריך תלמודא למימרא דר' יוסי מצות עונה לא קיים ומשני אלא ה' בעילות בעלתי ושניתי ופירש"י כדי שיהיו זכרים דאמר מר הרוצה שיהיו בניו זכרים יבעול וישנה יע"ש, וע"ז כתבו התוספות דבירושלמי משני לקושיא זו דיבמות היו ולא רצה לקיים בהם מצות עונה אלא רק כדי לקיים מצות יבום דהיינו ביאה א' עכ"ל כוונת הירושלמי פשוטה דנפלו לר' יוסי ה' יבמות וכל א' קיים בה מצות יבום וגרשה וכל א' נתעברה מביאת יבום שאם היתה כוונת הירושלמי לומר דיבם פטור ממצות עונה למאי הלכתא מתרץ לה בה' יבמות תסגי ליה בחדא יבמה שבא עליה זולת ה' בעילות ונטע וכו' ואם תיקשי ליה למימרא דר' יוסי מצות עונה לא קיים נימא יבמה הואי ולא מיחייב במצות עונה ומדמוקי לה בה' יבמות ש"מ דגירש כל א' אחר ביאה ראשונה דאם לא גירשה יהיה חייב במצות עונה כל ימי עיבורה והם דברים פשוטים, ועוד לפי טעותם שהבינו שפטור היבם ממצות עונה לפי הירושלמי היכי שבקי גמ' דידן דמשני באופן אחר ותפסי כהירושלמי ודברים ברורים הם לא ניתנו