אבני שיש קסח

ואינו קרוע קב"ד מאחר שאתה תקיף או שמא מחמת הקטטה והמריבה שנפלה ביני לבינך לכך הוצאת עלי שט"ז ומה שטען המתחייב הנז' שפרע החוב הנז' אין עדים בדבר ולא ראיה ע"כ דברי בעה"ח והמתחייב, ועתה יורינו מורינו איזה דרך ישכון אור נאם הח"פ העירה אוטאט יע"א תמ"ת

תשובה טענת הלוה מסעוד ן' ראובן שטוען שהשטר שהוציא עליו דוד ן' יעקב הנז' שטרא פריעא הוא אלא מחמת אלמותו של דוד הנז' לא נתן לו השטר כשפרעו היא טענה הנשמעת וכבר הוגד לי מיודעיו ומכיריו של דוד הנז' כי הוא גברא אלמא ומשהה שטרות פרועים אצלו ומוחזק בכך: ואחר שכן דיינינן ליה ולכל אלמי דכוותיה שכל שטרותיו בחזקת פרועים וחוזר ותובע מהם לפורעם שנית ואחר שכן חזרה תביעתו שתובע למסעוד הנז' תביעה ע"פ וצריך דוד הנז' לקבל חרם שעדיין נושה בו הסך הנז' וישבע מסעוד שבועת היסת שלא נשאר אצלו כלום מהחוב ונפטר ואם לא רצה דוד הנז' לקבל חרם גם מסעוד הנז' לא יתחייב שבועה ואם ירצה דוד להטיל חרם על מסעוד הנז' שלא נשאר אצלו כלום מהחוב רשאי ויקרע השטר שהוציא נגדו. ולא בשטר זה בלבד הדין כך אלא כל שטרות שיוציא נגד כל איש ישראלי הכי דיינינן ליה ואע"פ שהיה מוחזק בעיני לאיש תם וישר אתרע חזקתיה שהוגד לי מפי נאמנים שזה דרכו כסל לו הוי מרבה לא לו ע"כ נמ"ך

סימן ק"א

החנות האחרונה שבשורה השמאלית לעולה משוק האושכפין להאלגזארין וסמוכה ממש לחנויות אלגזארין מצד אחד ומצד אחד לחנות יוסף ן' יעקב ן' שרביט ועמד בעל החנות והשכירה תחלה ליוסף ן' מימון צרפתי והיה דר בחנות הנז' באופן שזכה כפי התקנה בחזקת ישוב החנות הנז' וכמ"ש בצד הקב"ע פס"ד ממני אהח"מ שזכה בחזקת ישוב החנות הנז' ושוב מכרה לבנו הי' יצחק צרפתי נ"ע כמ"ש בידו שטר מכר וכשרצה יצחק הנז' לעלות לא"י הוא ואנשי ביתו מכר החנות הנז' להי' מסעוד בן סיסו מכירה גמורה והתנה עליו שאם יחזור מללכת לא"י ויחזור פה צפרו יחזיר לו המכר הנז' ואירע מלתא שבהיות יצחק בדרך נלב"ע במתא תלמסאן ואלמנתו ובן ובת שי"ל ממנו חזרו פה צפרו ונדרשתי ממסעוד הנז' מה יהיה משפטו בתנאי הנז' אם יש כח ביד יורשיו לבטל המכר מכח התנאי כמו שהיה כח ביד אביהם לבטלו אם יחזור או דוקא אם חזר הוא עצמו אז היה בטל המכר ולא יתבטל בחזרת יורשיו שלא הזכיר בתנאי אלא הוא עצמו ולא הזכיר יורשיו ונראה דדבר זה תלוי בפלוגתא דרשב"ג ורבנן בפ' מי שאחזו דף ע"ד בע"מ שתתני לי מאתים זוז דרבנן סברי לי ולי ליורשי ורשב"ג סבר לי ואפי' ליורשי ופסק הרמב"ם בפ"ח מהל' גירושין הלכה כ"ב כרבנן דלי ולא ליורשי וכ"פ מר"ן בא"ה סי' קמ"ג ס"ג שאם תתן ליורשיו אינו כלום דלי ולא ליורשי הכא נמי נימא דלי ולא ליורשי דלרוחא דנפשיה קא מיכוין כשיחזור ימצא מקום לעשות מלאכתו ולא לרווחא דיורשין דא"כ הו"ל לפרש ואפי' ליורשי ולראי' האמת חתמתי בג' אב התקס"ב ליצירה וקיים

שאול ישועה ס"ט

ועוד שהוא עצמו אם חזר ושתק עידן ועידנין ולא החזיר החזקה הנז' אמרינן מדשתק מחל וא"כ גבי יורשיו נמי שזה שנתים משחזרו ושתקה האלמנה מדשתקה כולי האי מחלה וכ"ש דלגבי האלמנה לא שייך דמאי דשייר הבעל לדידיה היינו לעשות בה מלאכתו ולא למוכרה לאחרים ואתתא לא חזיא לה ולגבי היתום שעדיין הוא קטן מוטל בעריסה השתא מיהא לא חזיא ליה וכשיגדיל אמינא כיון דבעת חזרתו לא חזיא ליה השתא נמי לא חזיא ליה ואנן נמי לא הסכמנו לפדות מנכסי היתום ולהניחה עד שיגדיל דטפי אית ליה הנאה מזוזי יותר מהחזקה הנז' אפי' אם היה זוכה בדין לפדות וקיים

שאול ישועה ס"ט

דעתינו נוטה ומסכמת כמ"ש החכם הפוסק נר"ו דלא יחזיר הלוקח ליורשי המוכר הנז' וטממא דודאי לא התנה עמו התנאי הנז' כ"א להנאתו ולטובתו ואדעתא דנפשיה עביד דכשיחזור הוא יחזור לאיתנו לעשות מלאכתו בחנות הנז' ולגבי היתום הנז' טפי אית ליה הנאה במעות יותר מהקרקע הנז' כידוע ולכן דינא הוא כמ"ש הח' הפו' נר"ו מהטעם שכתבנו וזה ברור ולאמו"ץ ח"פ פאס יע"א בח' אב הרחמן יה"ל משנת תקס"ב ליצירה לפ"ק וקיים

אליהו הצרפתי ס"ט שאול סירירו ס"ט

יהודה אבן עטר ס"ט רפאל אבן צור ס"ט

הדין דין אמת כמ"ש הח' הפוסק נר"ו ולראית האמו"ץ ח"פ פאס יע"א בזמן הנז"ל ושו"ב וקיים

נחמיה יהודה הכהן ס"ט

סימן ק"ב

בהיות שכאשר עמדו יוסף ן' משה ן' חיון וה"ר מימון הכהן ובנו ושכללו החצר הנק' ע"ש אזרוד ותבע אותם שלום ן' אברהם אלקובי שיפרעו לו מה שיעלה להם בהכותל אשר בין החצר הנז' ובין החצר שבנה שלום הנז' הנק' ע"ש אסיך מוסא ונתרצו ביניהם עזה"ד והוא שהע"י ע"ע בקש"מ בדל"ב יוסף ומימון הנז' ובכח הקנין הוהו"ג שבעד מה שראוי להם ליתן לשלום הנז' בהכותל הנז' גמרו והרשוהו שיעביר מי הגג שלו על הגג שלהם מעתה וע"ע בלי שימנעוהו בשום אופן ובשום זמן והודו שטר מוחזק בחסובדי"א והי"ז באייר התקל"א ליצירה ושו"ב וקיים

ע"ה ישועה אביטבול יצ"ו

ע"ה אברהם בן יעקב ה"ן אציני ס"ט

כאשר נפלו הדיורים הסמוכים לכותל ה"ר שלום הנז' ונשארו מי גגו נוטפים על החורבה ועמד משה חיון לבנות העליה העמוסה על הבית הימני לנכנס לחצר הנז' ורצה להגביה העליה הנז' ותבע אותו לדין ה"ר שלם אלקובי שלא להגביהה כדי שתקבל מי גגו כאמור לעיל וטען עליו משה הנז' דלא שעבדנו לך אלא הבנין הראשון וכיון דנפל הבנין אזדא ליה שעבודא ולכאורה נראה דדינא קא תבע משה הנז' וטענתו טענה כההיא דכתב מר"ן בסוס"י קנ"ג גבי ראובן שהחזיק בנעיצת קורות בכותל הידוע לחבירו ונפל אותו כותל ובנאו אין לו לנעוץ על אותו כותל חדש והיא תשובת הרשב"א במחודשים ז' וסיים הרשב"א הטעם שלא נתן לו זכות בסמיכת קורותיו אלא בכותל זה בלבד ואם נפל אזדא ליה וכותל זה שחזר ובנה פנים חדשות באו לכאן יע"ש: ה"נ דכוותה וכמ"ש הרשב"א עצמו במחודשים סי' א' כמו שאין השעבוד לנעיצת קורה ה"נ לא נשתעבד לשפיכת מים של אותו מרזב יעש"ב: אבל כד דייקינן שפיר בלשון השטר הנ"ל שכתב גמרו והרשוהו שיעביר מי הגג שלו על הגג שלהם מעתה וע"ע בלי שימנעוהו בשום אופן ובשום זמן האי לישנא קרי בחיל שזכה הר"ש הנז' שיהיו מימיו נגרים על גג זה לעולם אפי' נפל ובאו פנים חדשות דכל הני לישני יתירי נינהו ולטפויי אתו לכל זמן שיפול ויבנו בנין חדש שלא יסתלק שעבוד זה מעליהם עד עולם וזכה הר"ש בדינו ולא הניח ה"ר משה הנו' להגביה עלייתו כדי לקבל מי גגו של שלום הנז', ומה