אבני שיש קסז

בשעת מעשה שעמ"כ הוא עושה וכל שנעשה הדבר בסתם ואחר מעשה הטיל תנאי אינו כלום עיין ש"ך סי' כ"א סק"ג ואפי' אם היה תנאי זה בשעת מעשה כיון שלא נעשה כמשפטי התנאים התנאי בטל והמתנה קיימת וכמ"ש מר"ן סי' רמ"א ס"ט וסי' י"ב ובנ"ד אין גם אחד ממשפטי התנאים הנז' בא"ה סי' ל"ח וא"כ התנאי בטל והמתנה קיימת והמכר הבא אחריה בטל דהו"ל כמוכר דבר שאינו שלו דלא עשה ולא כלום: ומה גם דאיכא הודאתה וגילוי דעתה דמלוה ישנה היא גבה משל אביה של מקבלת המתנה ולהחזיר הגזילה היא שנתנה לה מתנה זו ומשלה נתנה לה ולאו מידי יהבה לה משל עצמה ואין זה אלא מכר גמור והעד מה שהוסיפה לקבל אחריות דמהאי טעמא דיינינן ליה מתנה שהיא באחריות כמכר כדאי' בסי' קע"ה סי"ח וסי' נ"ד וסי' ר"ה ס"ג ובסמ"ע שם סק"י ובענין הלוקח אם נוטל מנכסי המוכרת הקרן לבד אם ידע במתנה וכ"ש לפי טענת בעלה של מקבלת מתנה שטוען עליו שקרא השטר מתנה קודם המכר והוא יודע ספר שעיניו יחזו שהתנאי הנז' אינו כלום, תו לא מצי למימר דסמך על הסכמת ב"ד דלא אשכחן בכה"ג שיהא כח ב"ד יפה להוציא מזה ולתת לזה והרי הוא עצמו כשהשגיח בשעת המתנה חזר בו מאותה הסכמה והשתא שטוען הלוקח שלא ידע מאותה מתנה ישבע שאין לו ידיעה כיון שטוען עליו ודאי דאע"ג דקי"ל בסי' שע"ג ס"ג דעל המוכר להביא ראיה וכו' לאו למימרא שאם לא הביא ראיה נוטל השבח בלא שבועה דכללא הוא בכל מקום שאנו אומרים המע"ה אם לא הביא ראיה ישבע שכנגדו ועומד במאי דמחזיקינן לה בההיא דסי' פ"ט ס"ד וקל"ח ס"ח וקנ"ה מ"ג מ"ד ורכ"ב ס"ד ורכ"ג ס"ג ושי"ב סט"ז ושי"ז ס"א ושצ"ט ס"ג ות' ס"א וא"כ בנ"ד שמחזיקין הלוקח מכח שטר האחריות שבידו וזה בא בטענה להוציא אותו מחזקתו עליו להביא ראיה ואם לא הביא ראיה ישבע הלוקח וכו' ואי לאו טעמא דחזקה הוא דלא שדי אינש זוזי בכדי לא הוה מחזיקינן בגביית האחריות והוה אמינא על הלוקח להביא ראיה להוציא מעות מיד המוכר והשתא מכחה אם טעמא אמרינן שהמוכר מוחזק ע"פ כתב האחריות הח"פ פאס בכסלו משנת וכ"ל אש"ר תתן לי לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן צ"ט

מרנא ורבנא ריש מתא וריש מתיבתא החה"ש הרב הדו"מ סוה"ר אוריין ובר אבהן כמוהה"ר שאול ישועה אביטבול נר"ו לא יכבה ותורתו לעד תרבה כי"ר

אחדש"ו מאחר עלות כמה שאלות צריכים אנו לקיים מ"ש והדבר אשר יקשה מכם וכו' וזו היא השאלה ראובן שמכר חמור א' לשמעון ושמעון לקח החמור והוליכו בדרך מרחוק ולא היו ימים מועטים עד שמת החמור וכשמת החמור אמרו הגוים לשמעון זה החמור מת בחולי הנק' בלערבי אלגו'ס ועמד שמעון וקרע החמור מן הבטן ומצא תולעים בהמסס ואמרו הגוים לשמעון אלו הם התולעים הממיתים את הבהמות ועמד שמעון והביא שע"ך והעמיד אותם על החמור הנז' עד שראו התולעים והכירום וראובן שמכר החמור לשמעון הנז' ג"כ החמור היה ממשכנו ביד לוי שהיה לוי נושה בראובן הנז' והיה החמור ביד לוי בתורת משכון וכשמכר ראובן את החמור לשמעון מיד לוי מכרו והחזיר ראובן את לוי עם שמעון בשומת החמור ויצא עמו במעמד ג' וכשמת החמור חזר לוי על ראובן בשומת החמור גם החמור הנז' כשהיה ממושכן ביד לוי היה חוטב עליו עצים ומשכירו לאחרים, ועתה יורינו מורינו וישיב אותנו דבר מי שהוא חייב לשלם ולמי נאבד זכות החמור והתשובה תהא על א' א' ועל אחרון אחרון ותברר לנו הקמח מן הסולת בסדר את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה ולכת"ר החיים והשלום

תשובה הדבר פשוט שכל שמשך הלוקח החמור יצא מרשות מוכר ונכנס לרשות לוקח וכאשר מת החמור אחר משיכה ברשות לוקח מת ומזלו גרם ועליו מוטל ההפסד ולא על המוכר כדאי' בחומ"ש סי' רכ"ד ס"א יע"ש. וכ"ש בנ"ד שנשתמש בו והוליכו בדרך מרחוק תלינן מיתתו ביגיעת הדרך או שהוסיף על משאו שרגילה בו או שהוחמה מחמימות הדרך או שהסיר לה המרדעת בעודה בחמימותה או הניחה לשתות תכף לביאתה מן הדרך וכיוצא בזה מדברים הגורמים מיתה שנזכרו בסי' ש"ט

ומה שאמרו לו הגוים שמחמת חולי הנק' אלגו'ס וכוונתו לומר שברשות המוכר נולד חולי זה והוי מקחו מקח טעות אין ממש בטענה זו ודבר זה אין לו שורש ועיקר בדינינו כלל אלא כל שמתה ברשות לוקח ההפסד עליו ולא מצינו לרז"ל לתלות ברשות מוכר זולת בקונה בהמה לטבחה ונמצאת טריפה שניקבו בית הכוסות והוגלד פי המכה דקים להו לרבנן דבפחות משלשה ימים אי אפשר לפי המכה שתגלד יע"ש בסי' רכ"ד ס"ד וסי' רל"ב סי"א וסיים שם כשיש ספק אם ברשות לוקח ניקב או לא על הלוקח להביא ראיה והכי הוא בסי' רכ"ד כל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה ומה ראיה יביא הלוקח שברשות מוכר נולד חולי זה וע"י חולי זה הוא שמתה וצריך נביא שיתנבא ברשות מי נולדו התולעים בקיבתה ושמחמת התולעים מתה ואין לסמוך בזה על עדות בקיאי אומני האומות האומרים על חולי זה שממית במשך ששה חדשים ופעמים במשך יב"ח ופעמים אינו ממית ותולין הדבר בהשתנות גווני התולעים והוא כל שגופן אדום וראשן שחור על ששה חדשים ממיתים וכל שראשן שחור ואמצע גופן אדום וסוף הגוף לבן על יב"ח ושכל גופן אדום אינם ממיתין ואומרים שכן נמצאת ברוב הבהמות בקיבתן שכל זה אינו תלוי בבקיאותן אלא דברי נביאות ואומדנות דלא מוכחי כי מי פתח להם קיבת הבהמה כשנולדו בה התולעים ומנו לה י"ב חדש ואז מתה ואין לנו לסמוך עליהם בזה ואף כשיש אומנים ישראל שאומרים כן אין לנו להאמינם בנבואות שקרים וכ"ש לפי הנשמע מאומנים אשר פה צפרו יע"א שכבר יצא דבר מלכות מאדונינו המלך יר"ה שאין לאומנים לדון עוד בדבר הזה רק כל מי שיקנה בהמה יניח דמיה אצל נאמנים ויעכבה אצלו ג' ימים לבקרה ממומין ואם לא ישרה בעיניו יחזירנה לבעליה ויטול מעותיו ואם לא החזירה תוך ג' ימים שוב אין לו עליו שום טענת חזרה כלל ודינה דמלכותא דינא וא"כ בנ"ד קם דינא שההפסד על הלוקח

ומה שכתבת שלוי היה החמור ממושכן אצלו והיה חוטב עליו עצים. דבר זה אסור לעשותו מחמת איסור רבית זולת אם משכנו אותו בנכייתא כדין משכנתא דסורא כמבואר בי"ד סי' קס"ו וקע"ב ובחו"מ סי' ע"ב. ע"כ נמ"ך

סימן ק'

החכמים השלימים הדיינים המצויינים הרבנים שופטי תבל בצדק מחזיקי כל בדק ה' עליהם יחיו דשנים ורעננים יהיו נותנים לרעב לחם ולצמא ישקו מים נרם יאיר ויזהיר כשמש בתוקפו מודענא לכון רבותינו כתרי ראשינו שעמדו לפנינו בעה"ח הנ"ב והמתחייב הנ"ב לדת"ת והוציא בעה"ח הנז' שטר הנ"ב על המתחייב הנז' לגבות בו החוב מסך הנ"ב וכשרצה בעה"ח לגבות את חובו ותבע את המתחייב הנז' בשטר הנז' לפרוע החוב הנז' עמד המתחייב הנז' ואמר לבעה"ח הנז' אין אתה נושה בי בשטר זה כי פרוע הוא מקדמת דנא והשיבו בעה"ח הנז' למתחייב הנז' אילולא פרעתני בשט"ז יהיה פרעונו כע"ג או קרוע קב"ד י"ץ והשיבו המתחייב הנז' לבעה"ח הנז' כבר פרעתיך בזה"ש ומה שלא נמצא פרעונו כע"ג