אבני שיש קסו

שעמד מימות משה ועד עכשיו שנא' ויעל משה ואהרן ושבעים זקנים מזקני ישראל ולמה לא נתפרשו שמותם של זקנים אלא ללמד שכל ג' וג' שעמדו ב"ד על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה ומסיק בברייתא שקל הכתוב ג' קלי עולם ירבעם בדן יפתח לג' חמורי עולם משה ואהרן ושמואל לומר ירבעם בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ואין לך אלא שופט שבימיך יע"ש, ובפרק יש נוחלין דף קל"ח איפסקא הלכתא דאין חוששין לב"ד טועין ובי דינא בתר בי דינא לא דייקי וכן בפ' מצות חליצה דק"ו ופסקה הרמב"ם פ"ו מהל' עדות הלכה ה' יע"ש

ובנ"ד שעידי השטר מעידים מה שראו בעיניהם שב"ד נשאו ונתנו בדבר וסתרו הפסק הראשון וחזרו וחייבו הקונים וכתבו החיוב על ספר חוקה אמינא ודאי דאלמלא לא הביאו הזוכים ראיות ברורות וטענות מחודשות לפני ב"ד לא היו סותרים דבריהם הראשונים ומה עשו הזוכים אם לא נזהרו לשמור הפסק ההוא שנכתב לזכותם כיון שעברו זה כמה שנים ובפרט שנכנסה בלשת לעיר ומה גם שלא השבית ה' להם גואל שיש די והותר בדברי העדים בהצעה הנז' שמעידים על מעשה ב"ד שסתרו פסק פיטור הקונים וחזרו וחייבום ועשו מעשה בשומא והורדה לקרקעותיהם ונמכרו הקרקעות ע"פ ב"ד ומי זה ערב אל לבו לגשת להוציא הלוקחים מחזקתם ואפי' הב"ד עצמן שסתרו פסק הפיטור וחייבום אינם יכולים היום לחזור לקיימו אחרי נפלו כיון שזה כמה שנים משנאבד הפסק הב' שכתבו לסתור הא' בטענות וראיות שנתחדשו לפניהם באותו הזמן ואי אפשר שישאר בזכרונם בדקדוק הראיות והטענות שנתחדשו לפניהם ואין נביא שיתנבא שכך היו הראיות והטענות לדון עליהם מחדש ומקיימין הקרקעות ביד המחזיקים בהם וכמ"ש הרב המאסף בסימן כ"ג בהגה ט' אות י"ב עמ"ש הטור דנאמן הדיין לומר לזה זכיתי כשעומדים לפניו בדין התלוי בשודא דדייני אבל דין התלוי בטענות לא שייך בו נאמנות שלפי הטענות יזכה הזוכה ובלבד שלא יסתור טענות הראשונות וע"ז כתב הרב המאסף וז"ל והיינו ודאי דשטרי טענתא קיימין הלא"ה ולא ידעינן טענתייהו המע"ה וחוזר הדין וכ"כ הריטב"א בפ' יו"ד יוחסין יע"ש: הרי מבואר דכל דלא ידעינן טענותייהו מוקמינן ארעא ביד המוחזק ואמרינן לשני המע"ה. ומהשתא דאפי' הב"ד עצמן שדנו ביניהם אינם יכולין לסתור הדין האחרון איך יבואו בי דינא אחרינא לדקדק אחר ב"ד שדנו את הדין וחייבו את החייב וזיכו את הזכאי במקום שאינו יודע הטענות והראיות שנתחדשו לב"ד עד שסתרו דבריהם הראשונים מאחר שנאבד הפסק שהיו בו הטענות והראיות שנתחדשו ויש ביד הלוקחים העדאת עדים שמעידים על מעשה ב"ד שזיכו את הזכאי וחייבו את החייב דיש די והותר בזה להעמיד הלוקחים במקחן אפי' אם לא אכלוהו שני חזקה וכ"ש השתא שהחזיקו במקחן כמה שנים וגדול כח המוחזק מי מוציאן מחזקתן, וצויי"מ הח"פ צפרו יע"א במרחשון משנת וכ"ל אש"ר יעשה יצליח לפ"ק

שאול ישועה ס"ט

סימן צ"ז

מה שכתבתי פס"ד שפסק משי"ח מוהר"א הצרפתי נר"ו למשה ן' אברהם ן' נאיים מעיר דובדו על דברת צנור המקלח מחצירו לר"ה מבית שהוסיף מחדש בחצירו ועכב עליו א' מבני רה"ר וזיכהו בדינו מחמת שרה"ר רחבה ואינו חוסם העוברים וזה מה שכתבתי

עמדתי על פסקי דינים הנאמרים בענין זה ואמינא ודאי דפשוט הוא דכל היכא דחזינן שאין המים היורדים מגגו של משה הנז' חוסמין את העוברין דאין בני רה"ר יכולין לעכב עליו ולא כתב הרשב"א דיכולים לעכב אלא בהיכא דחוסמין ובר מן דין אני אומר דבנ"ד שהמים היורדים מגגו של משה הנז' הם מי גשמים שהם יורדין מאליהן ולא מכחו אלא מן השמים הם יורדין לגגו ומגגו לרה"ר אפילו נימא שחוסמין את העוברין אין מחייבין את המזיק לסלק את נזקו ועל בני רה"ר להרחיק את עצמן ולתקן שלא יוזקו דקי"ל ב"ב י"ח כר' יוסי דאין מחייבין למזיק לסלק הזיקו זולת בגירי דידיה שההיזק בא מכחו ובשעת מעשה אבל כל שאין ההיזק בא מכחו ובשעת מעשה אלא שהנזק בא מאיליו או שהנזק בא אח"ך ולא בשעת מעשה אין מחייבין למזיק ועל הניזק להרחיק את עצמו וכההיא דפסק מר"ן בסי' קנ"ה ס"ד וז"ל היו מימי העליון יורדין על התחתון ומזיקין אותו אם אין שם מעזיבה בענין כששופך מימיו מיד יורדין לתחתון ומזיקין אותו חייב לסלק היזקו, ואם יש מעזיבה שהמים נבלעין בה ואינם יורדין מיד אלא לאחר מכאן יורדין ומזיקין אינו חייב לסלק היזקו יע"ש ובסט"ו וסי"ו וסל"ב המורם מהם דבנ"ד שהמים היורדים מגגו הם מי גשמים לא חשיבי גירי דידיה מחמת שבאו מאיליהן ולא מכחו וכמו שכן מפורש בהריב"ש סי' תקי"ז באורך והביאו מור"ם בהגה בס"ד הנ"ל ומינה דההיא דהרשב"א דפסק מר"ן בסי' קנ"ג ס"ט לא איירי במי גשמים אלא בשאר שופכין שבאין מכחו ומחמת תשמישו ולא בימי גשמים היורדין מאיליהן ושותתין מגגו לרה"ר ואפילו בהיכא דעשה מסגרת לגגו וקבע בה צנור שהמים מתאספים שם ומקלחין דרך הצנור ונימא דקלוח זה בא מכחו ומזיק לבני רה"ר ובההיא דסעיף כ' בראובן שחפר גומא בחצירו שמי גשמים יקלחו לתוכה וכשרבו המים עוברים ובוקעים דרך מרתף שמעון דחייב ראובן לסלק היזקו התם הוא דברי היזקא לשמעון בעל המרתף ואי אפשר לו לסלק את עצמו דאין דירה בלא מרתף דמהני טעמי הוא שחייבו הרא"ש לראובן לסלק היזקו כמבואר בטור. משא"כ בנ"ד בצנור המקלח דלא ברי היזקא דיכולים בני רה"ר להטות עצמן מהקלוח ולעבור כמו שהם מטין עצמן מכמה צנורות המקלחין לרה"ר והי"ז כאחד מהם: ומה גם דבנ"ד לא בנה איזה חצר מחודשת שאין לה שעבוד על בני רה"ר לקבל מימיה שהרי בתוך חצירו הוא שבנה בית זה וקי"ל בסי' שע"ה ס"ז החצירות הרי הם ראוים לבנין ולהוסיף בהם בתים ועליות יע"ש, וא"כ דרשאי להוסיף בחצירו וכבר נשתעבדו בני רה"ר לקבל מי גשמים היורדין מגגות שאר דיורין מכללם יקבלו מי גשמים היורדין מגג בית זה וכההיא דסי' קנ"ג סעיף יו"ד דכל שהוחזקו מימיו לירד למקום אחר שרשאי לקבצם למקום א' או לסלקם לכמה מקומות יע"ש

באופן דלא חזינא טעמא לבני רה"ר לעכב על משה הנז' ואין זה כ"א רוע לב ומדת סדום דכופין עליה הח"פ פאס יע"א בכסלו מש' וכ"ל אש"ר הוא עושה ה' בידו

שאול ישועה ס"ט

סימן צ"ח

מה שכתבתי על המתנה שנתנה ריינה אל' יצחק לוי לנכדתה קלארא אשת שלמה בוסידאן שכתוב בשולי המתנה וצ"ל שבפירוש אמ"ל הנותנת שבשביל תביעות שיש לבנה אביה של קלארא הנז' עליה שיודעת שיש בידה משל בנה ונתנה מתנה זו לבתו בעד התביעות אולי תתרצה ואכפר בעד מה שנשאר בידי משל אביה ועוד כתוב וצ"ל שאם הוצרכה ריינה הנז' לצורך מזונותיה ופרנסתה שתמכור החנות הנז' להסתפק ממנה שכך אמרה לנו בפירוש ע"כ, וזה מה שכתבתי

נדרשתי לחוות דעתי בענין המתנה הנ"ב והמכר הבא אחריה ונראה בעיני פשוט שהמתנה קיימת והמכר הבא אחריה בטל שעיקר התנאי שעליו אדני המכר הוטבעו הכתוב בסוף שטר המתנה שאם הוצרכה וכו' אינו כלום ודחוי מעיקרו הוא דאין זה דרך תנאי כלל דהו"ל לפרוט מתחילה