אבני שיש קסג

מר"ן סי' ק"ט ס"ג דאע"ג דבעי' הכרזה בנכסי יתומים אם מכרו ליתן מס המלך אינו צריך הכרזה ואם ליתן מנת המלך אינו צריך הכרזה כ"ש וק"ו לפרוע חוב המלך שהיו חיים בעלי הקרקע ועוד דטעמא מאי בעו הכרזה הוא משום שמא יבוא שום א' ויוסיף בה יותר מדמי השומא ובנד"ז כבר היו כל אנשי העיר למגדול ועד קטן תפוסים בעד חוב המלך והיו מצויים באותו ועד רוב אנשי העיר ואין לך אדם שלא שמע ענין זה ואם ברצונם להוסיף בדמי המקח היו מוסיפין ומה הכרזה יש יותר מזה ואדרבא הא עדיפא דבהכרזה איכא מיהת מאן דלא שמע אבל בנד"ז כל אנשים שבעיר שמעה אזנם הכל ואעפ"כ לא אשכחן מאן דמוסיף ועוד שכל יושבי העיר היו תפוסים בעד בעלי אסאק'א ועינינו הרואות שבעידן ריתחא כהאי כל א' נחבא אל הכלים ונתקיים בהם מק"ש מתרושש והון רב' ומי זה יערב אל לבו בימים ההם ובזמן ההוא לקנות קרקע ולהורות כי רב הונו: ועוד שהרי באותו זמן הטילו הקרקעות ההם על האלמנות וכולם היו צועקים ואינם נענים ואלו היה מצוי קונה לא היו צריכים להטילו. ועוד שגם אחר כן כל אחת מהם היתה מבקשת למי תמכור מה שנפל בגורלה בפחות מדמי הקניה ולא היתה מוצאת ואין לך הכרזה גדולה מזו ועוד שכ"ע ידעי שאחר כמה שנים לא הוקר הקרקע כלום מיום ההורדה עד קרוב לזמן הזה ואדרבא היה הולך ופוחת ועמא דארע'א אזלא ומדלדלא ומה תוסיף תת כחה ההכרזה וגם בעלי דבר עצמם לא נתעוררו לזה רק זה ימים מקרוב כשראו כי זה שנתים ימים משעלה השער של הקרקעות לכן בקשו זאת להחזיר הדמים כדי שישאר להם דבר מה אך מקודם לזה לא עלתה על לבם טענה זו כי לא ראו בה ממש מחמת זול הקרקעות, ועוד שעל בעלי הקרקע מוטל ליטפל בזה ולתבוע ההכרזה וכיון שלא תבעו אינהו אפסידו אנפשייהו. סו"ד לא ראיתי לטענה זו לא שורש ולא ענף כי הכל היה לעינינו ובהסכמתינו באותו זמן וקרוב הדבר אצלי שכתבנו וחתמנו ע"ע ההכרזה שמחמת שהשעה היתה דחוקה לקהל ביותר לא הוצרכנו להכריז כי מה תועיל באותה שעה ואלו היו תובעים בעלי הקרקע אחר שיצאו הקהל לרווחה להכריז היו מכריזין אלא ששתקו ולא תבעו מאחר שנמכר באותה שעה יותר משומתו ובהסכמת ב"ד אלא שבהיום הזה שנשכח הדבר מעיני העדה והקרקע הוקר ביותר עמדו לערער בטענה זו שודאי לא נעלמה מהב"ד ואעפ"כ הסכימו למכור בלא הכרזה לפי צורך השעה שהיו תפוסים בחוב המלך ויותר ממנת המלך ושום אונאה אין כאן מאותו זמן וח"פ וקיים עכ"ל וח"ע החה"ש הדו"מ כמוה"ר יקותיאל בירדוגו ונתקיי' לנו חתי'

וס"ל נמ"ך וז"ן הדין דין אמת כמ"ש הח' הפו' נר"ו שאין לבטל המכר שמכרו ב"ד מחמת שלא נעשית הכרזה שמאחר שנעשה הדבר ע"י ב"ד של ד' מהם שהלכו לארצות החיים חב"ח ומהם אשר המה חיים עדנה אל יחסר המזג אין לתלות בהם הקלקלה ח"ו לומר שטעו בדבר משנה דחזקת חבר שאין יוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ובודאי המה ראו שהשעה צריכה לכך למכור בלא הכרזה ואין להרהר אחריהם שהרי אם נראה לב"ד לתקן שלא להכריז הרשות בידם אע"פ שאם לא הכריזו נק' טועים בדבר משנה מ"מ אם נוהגין בכך רשאין הם וכדאמר רב בש"ס מעולם לא עשו אגרת בקורת בנהרדעא משום דקרו להו בני דאכלי מנכסי דאכרזתא וכמ"ש הרב ב"י בסי' ק"ג בשם בעל התרומות ז"ל ומסתברא דאי נהיגי למזבן בלא אכרזתא כלל אע"פ שאמרנו למעלה שנקרא טועה בדבר משנה ומתבטלת מכירתן אעפ"י שעשו אותה כראוי ובשומתה אפ"ה פסקינן בכתובות בפ' אלמנה ואמרינן כאן במקום שמכריזין וכו' עכ"ל, ואם אמרו שיכולין לתקן שלא להכריז כלל כ"ש אם נראה להם לשעה שלא להכריז שמכרן קיים וכמה פעמים ראינו לב"ד הצדק שלפנינו חב"ח שהיו מוכרים בלי הכרזה כפי צורך השעה ולראיה ע"ד אמת שאין לבטל המכר מחמת ההכרזה כתבנו וחתמנו פה פאס יע"א שלהי חדש אב יה"ל מש' מישו"ר לפ"ק וקיים עכ"ל, וח"ע החה"ש הדו"מ כמוה"ר שאול סירירו וכמוה"ר יהודה בן עטר וכמוה"ר רפאל בן עטר י"א ונתקיי' לנו חתי' כדחזי

וס"ל נמ"ך וז"ן ונמ"ך משם הרב הגדול הרמ"ז מוהר"ר יעב"ץ ז"ל דהאידנא נהוג למכור בלא הכרזה אפי' בנכסי יתומים דלא נ"מ מידי אלא לגביני כרוז וקיים וח"ע החה"ש הדו"מ כמוהר"ר שאול סירירו

וס"ל נמ"ך וז"ן דברים ברורים הם שאין אחר מעשה ב"ד כלום ויש לנו לדון שכל מה שעשו עשוי דאפי' במקום שנהגו למכור בהכרזה וראו ב"ד למכור בלא הכרזה מחמת שהשעה דחוקה מכרן קיים וההיא שכתב מר"ן בסי' ק"ט ס"ג דב"ד שמכרו שלא בהכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרים ומוכרים בהכרזה ע"כ התם איירי בהיכא דטעו בדין וסברי דלא בעי הכרזה מן הדין אבל בהיכא דגמירי להאי דינא ולא נעלם מעיני כבודם אלא שראו שהשעה צריכה לכך למכור בלא הכרזה פשיטא דמה שעשו עשוי ואין להרהר אחריהם וכ"כ בהדיא הרב המאסף בסי' ק"ט הגהב"י אות י"ג משם מהר"ש יפה וז"ל וה"ה דאף במקום שנהגו להכריז אם ב"ד או אפוטרופוס ראו שלא להכריז לפי שהיו יראים שמא יחזור בו הראשון הרשות בידם עכ"ל הרי מבואר דאף מחשש שמא יחזור הקונה רשאים שלא להכריז וכ"ש כשהשעה צריכה לכך באשר דבר מלך נחוץ במשפט חרוץ לגבות את חובו ונתפסו כל הקהל על ככה דודאי השהי'ה פוסלת ומפגלת בזה וכל הזריז למכור בלא הכרזה ה"ז משובח ועדיף נ"ד ממוכר לתת למנת המלך דלא בעי הכרזה דסעיף ג' ומה גם אם בשעת המכר היו היורשים ההמה מבני י"ג שנה ולמעלה דלא תקנו רבנן הכרזה אלא ביתומים קטנים פחות מי"ג שנה כמ"ש הרב המאסף שם בהגה"ט אות ב' משם מהרימ"ט סי' קכ"ב והביאו הבאה"ט שם סק"א יע"ש, אבל כל שבאו לכלל י"ג שנה לא בעינן הכרזה בנכסיהם שלשים יום וסגי בהכרזה כל דהו כפי ראות ב"ד עד שיפסקו המוסיפין כדאי' בסי' ק"ג צ"א ובסי' צ"ח ס"ט ובנ"ד שהיה המכר במעמד הקהל לעיניהם סגי בהכי דכל דבעי להוסיף יוסיף וכיון שלא הוסיפו הרי פסקו המוסיפין וכ"ז באתרא דנהיגי להכריז אבל באתרא דנהיגי למכור בלא הכרזה אפי' מכרו בלא שום דוחק מה שעשו עשוי וקיים

ע"ה שאול ישועה ס"ט

סימן צ"ו

טופס מטופס הוזקקנו להעתיק ממנו מה שיש בו זכות לזולת במאמר א' מבדי"א וז"ן. ראה ראינו אנחנו החותמים שט"ח כו"ח ומקויים כראוי לזכות בני קהלינו נגד ה"ר שלמה עטייא בר יונה וה"ר אברהם ביטון וה"ר ראובן אנזאר וה"ר אלעזר פאריינטי מסך ששת אלפים מתקאלים מכ"ט וזמנו בששה לאדר ב' ש' תק"ס לפ"ק והחוב הנז' הוא מפאת דמי אסאק'א של יר"ה שמכרו הקהל לאנשים הנז' ופרעו מהסך הנז' האנשים הנז' סך אלפים ושלש מאות מתקאלים ותשעה וששים מתקאלים מכ"ט, והן היום שלח המלך יר"ה אחר ממון אסאק'א לבני קהלינו ותבעו הקהל את אברהם הנז' ואת יורשי הר"ש הנז' ושותפיהן לפרוע דמי אסאק'א הנז' ולא נמצא אתם במה לפרוע זולת הקרקעות הידועים להם וחובות שנושים בזולת שמכללם הוא שט"ח מסך גדול נגד ה"ר שלמה ן' שטרית בכהה"ר מכלוף ז"ל ונכנסו שמאי בדי"ץ לקרקעו' ההם כמו שראינו שטר שומה והורדה כו"ח ומקויים כראוי ותוכו רצוף שטר הפקעת ב"ד לקרקעות ההם ולכל שט"ח שיצא נגד האנשים הנז' שזמנו קדום לשטר הקהל י"ץ, גם ראינו שטר הסכמת הר"א ביטון על ההורדה שהורידו בדי"ץ לקרקעותיו