אבני שיש קסב

אלא שהוא מבטל המו' סתם [פי' שאמר בביטול מודעי לבד] הרי לא ביטל עדיין מודעת הביטול ואפי' ביטל ג"כ מודעת הביטול [פי' שביטל ג"כ מו' דמו'] שמא מסר מוד' על ביטול הביטול ואין לדבר סוף [פי' וא"כ אפי' ביטל מו' דמו' נימא דלא ביטל אלא מו' הביטול ועדיין מו' שמסר על ביטול הביטול קיימת] ולפיכך תקן הרמב"ם שיאמר בלשון כולל כל הדברים שמסרתי שגורמים וכו' שעכשיו אין ספק שביטל כל מה שאמר שיהא גורם פיסול לגט זה ע"כ, נמצינו למדין דלכ"ע לא סגי לן בביטול מו' ומו"ד לחוד דאיכא למיחש שמא מסר מו' על ביטול הביטול וכו' וצריך תיקון לזה והרמב"ם תיקן לשון כולל כל דבר שגורם וכו' והרא"ש תיקן להוסיף כל מו' דמו' ע"ס כל מודעי לצאת ידי חששא זו, והר"ן עצמו בפ' הכותב תיקן לצאת ידי חששא זו ומודעי דמודעי עד עולם ואין כאן מחלוקת אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי הצד השוה שבג' לשונות כוללו לכלול כל הביטולים שמסר מוד' עליהם ודו"ק, וכ"כ בהדיא הרב אמרות טהורות בפי' על אה"ע סי' קל"ד דף ר"ט ע"ד וז"ל ומדברי הר"ן בפ' השולח נראה דסובר דמ"ש הרמב"ם שיאמר כל הדברים וכו' לאו דוקא דה"ה אם מבטל כל מו"ד ע"ם כל המו' דמהני למתבונן בדברי הר"ן עכ"ל

ומ"ש וז"ל והחילוק שבין גט למכר כתבוהו רוב האחרונים וכו' דדוקא בגט מהני ביטול אפי' ידוע שאנסוהו נמי בביטול המו' משום דגט מעושה בישראל כשר עכ"ל, אחר המחילה טעם זה אינו אלא לאומרים דלא מהני שום ביטול מודעא במכר ואפי' מו' המכר וכ"ש מודעת הביטול אבל להרמב"ם דכתב בהדיא העידו עליו עידי המכר שביטל המו' הרי המו' בטלה על כרחין לומר דלא חילק בכך ואדרבא משם למד ביטול מו' דמכר כמ"ש ה"ה יע"ש. וטעמו של הרלב"ח וסיעתו דחילקו בין מכר לגט בביטול מודעת הביטול מפורש בדבריהם משום דגבי גט לא בעינן שיכירו באונסו אבל גבי מכר דבעינן שיכירו באונסו כיון דקפיד כולי האי ומסר מו' על ביטול המו' הרי גילה דעתו שאינו רוצה להקנות בשום פנים ואפי' אם יאמר בסוף שכל הדברים שמסר שגורמים ביטול וכו' אפ"ה אמרינן דמחמת האונס ביטל עכ"ל, ועל טעם זה עצמו פקפק הרב אמרות טהורות וז"ל דהתינח בגט שלא הכרנו באונסו אלא מפיו אנו חיין דודאי כי אמר לבסוף שמבטל כל דברות הראשונות אשר דבר אתי דבורו האחרון ומבטל דבריו הראשונים אך כאשר יהיה האופן בגט שידעו העדים באונסו והכירוהו לפ"ז לא מהני תיקון הרמב"ם דהרי זה דומה לזביני דאמרי' דמחמת האונס ביטל ומסתמיות דברי הרמב"ם מורה באצבע דלענין גט מיהא בין ידענו באונסו בין לא ידענו מהני תיקונו של הרמב"ם עכ"ל, ומכאן תברא למ"ש כת"ר וז"ל ואפי' לדעת הני תלתא רבוותא שכתבו דמהני תקנה במכר אם היה נגלה להם הטעם שכתבו הנך רבוותא לחלק בין גט למכר ודאי שהיו מודים להם עכ"ל דודאי נגלה להם טעם שהביא כת"ר דבגט מעושה בישראל כשר ולא שייך אלא לסברת הרי"ף ורב האי כדכתיבנא. וגם טעם שכתב מהרלב"ח פקפקו בו זולתם וטעם שחידש מהרשד"ם בחלק אה"ע סי' ס"ג דטעמא דחלוק גט ממכר היינו משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש אינו אלא לסברת הרי"ף ורב האי וכ"ש דבדברי רב האי מפורש בטעמו הוא משום דאי נמי אנסוהו לבטל המו' הו"ל כדין גט מעושה בישראל וכשר וכן מפו' בתשו' הרי"ף כ"י שיש אצלי וז"ל אבל אם כפאוהו ב"ד לבטל מו' דגיטא ה"ז ביטול והטעם בזה שכדרך שכופין אותו לגרש כדין כך כופין אותו לבטל מו' שמסר עכ"ל וצא ולמד מדברי הרדב"ז סי' נ"ד שכתבתי לעיל שחלק בפירוש על בעלי אותה סברא וכתב עליהם וזה מבאר הטעות וכו' עוד סיים כת"ר בתמיהא וז"ל תמיהא לי מלתא על הח' הפוסק נר"ו איך עלה בדעתו לפסוק הלכה כן והרי פסק מר"ן כהרמב"ם שכתב וז"ל ואם אמר לעידי המו' וכו' הרי המכר בטל אע"פ שקנו מידו לבטל המו' עכ"ל ואני אומר אדרבא משם תברא לדברי כת"ר שמר"ן הביא דברי רמב"ם ככתבם וכלשונם וכל מה שאנו מפרשים בלשון הרמב"ם אנו מפרשים בדבריו דהכי למדונו בעלי הכללים שדרכו של מר"ן להעתיק לשון הפו' אות באות ואע"פ שיש קושיא או פירוש בדברי הפוסק ההוא מעתיק דבריו לבד ואח"ך כל א' יפרש כפי עיונו. עיין יד מלאכי בכללי ש"ע סי' י"ב דף רצ"ג ע"א ולפ"ז כל מה שפירשנו בדברי הרמב"ם אנו מפרשים בדברי מר"ן ונימא שסמך כאן עמ"ש גבי גט באה"ע סי' קל"ד

ומ"ש כת"ר וכן מורין דברי מור"ם שהביא סברת הרא"ש שאם ביטל כל הביטולים וכו' משמע דלס' קמייתא לא מהני עכ"ל, אני אומר שאינו כן דאם כדבריך היל"ל וי"א דאם חזר וביטל וכו' ומדקאמר מיהו אם חזר וביטל כל הביטו' וכו' נודע שבא לפרש על דברי מר"ן והוא שמר"ן סתם דבריו כדברי הרמב"ם וסיים אע"פ שקנו מידו לבטל המוד' משמע דלא קנו מידו אלא על ביטול המו' ולא על מודעא דמודעא לכך סיים מור"ם מיהו אם חזר וביטל כל הביטולים שעשה בתחילה דהיינו ביטול מודעי דמודעי ע"ס כל מו' וכו' י"א דמהני והוא הרא"ש וסיעתו לאפוקי הרי"ף וסיעתו ולעולם דנוכל להשוות סברת הרמב"ם לס' הרא"ש ודו"ק כדכתיבנא

ומ"ש כת"ר וז"ל ועוד מצינו להטור שהשוה ס' הרמב"ם עם סברת רב האי וכו' ע"כ. דעי לך אחי שרבינו הטור נמשך אחר תחילת דברי הרא"ש שכתב ודלא כהרמב"ם דמשמע דסברתו חלוקה מס' הרמב"ם וכבר תמהו על דברי רבינו הטור שהביא תחילת דברי הרא"ש שכתב ודלא כהרמב"ם ולא זכר כלל מה שכתב הרא"ש באחרונה להסכים דברי רמב"ם עם דבריו ותירץ הרב מכתב מאליהו הביא דבריו אמרות טהורות בסי' קל"ד דנראה בעיני רבינו הטור דוחק להוציא דברי הרמב"ם ממשמעותם ואף הרא"ש שאמרה בדרך אולי' אמרה עכ"ל. ומכאן תבין דמה שכתב הב"י דלא השוה הטור דעת הרמב"ם לרב האי אלא כשמסר מו' על הביטול ע"כ, אין הכוונה לחלק בין גט למכר דלא מהני ביטול במכר כמו שהבין כת"ר אלא הכוונה דלפי מה שהבין הטור במשמעות דברי הרמב"ם דאין ביטול מועיל כלל בין בגט בין במכר כשמסר מו' על הביטול לכן השוה דעת הרמב"ם לרב האי ודו"ק

ובעמדי בענין זה ומדי דברי בו אורו עיני בתשו' שהביא הרדב"ז שנדפס מחדש בסי' ת"ד דברים מכוונים למה שכתבנו שכתב לדעת הרמב"ם והרשב"א ורוב הפוסקים אם פסל עידי המו' לבסוף הרי המו' בטלה והקשה דברי הר"ן אהדדי וכתב אפי' את"ל פליגן אהדדי לא ידעינן איזו אמר בתחילה ואם תאמר דלא פליגן ומוקמת חדא במכר וחדא, בגירושין מ"מ הא מצי למימר תביא ראיה שאין זו סברת הר"ן וטול יעש"ב וינעם לך. סוף דבר את והב בסופה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויעמידנו על אמיתת משפטיו הישרים החותם פה צפרו יע"א בחדש אהוב למעלה ונחמד למטה מש' אהב א"ת יוס"ף לפ"ק וקיים

ע"ה שאול ישועה אביטבול סי"ט

סימן צ"ה

טופס והעתקת פס"ד בענין ב"ד שמכרו קרקע בלא הכרזה בעד החוב שהיה חייב המוריש לקהל ולצורך שעה מכרו בלא הכרזה וז"ן. לפי ששמענו שיש מי שערער בדבר מחמת שלא הוכרזו הקרקעות ההם כראוי רק שנעשית שומא והורדה לבד לכן הוזקקנו לסתור סברתו כדי שלא תהיה זאת לפוקה להטעות בה ח"ו חכמי ישראל: הנה האנשים ההם בעלי אסאק'א היו תפוסים בשביל חוב המלך מהם מי שהיו עדיין בחיים ומהם אשר סעו למנוחות והניחו יורשיהם וכיון שהמכר היה בשביל חוב המלך אינו צריך הכרזה ודעדיפא מינה פסק