אבני שיש קס

למכר כתבוהו רוב האחרונים הרב הב"ח כתבו לדעת רב האי ובעל העיטור שהביא רבינו הטור דס"ל דלא מהני שום ביטול במודעא אע"פ שלא מסר מו' על הביטול דדוקא בגט מהני הביטול אפי' ידוע דאנסוהו נמי בביטול המודעא משום דגט מעושה בישראל כשר אבל בזביני לא מהני ביטול באונס ידוע ע"כ. גם הרב בדרישה כתב על דברי הרב המגיד שהביא ראיה להרמב"ם שכתב דמהני ביטול מו' באונס אם לא מסר מוד' על הביטול מגט כתב להשיג עליו שאין ראיה מגט דשם מהני גט מעושה דכופין אותו לגרש יע"ש, גם הרב מהרי"ט סימן ע"ו לפי מה שפסק דלא מהני ביטול במודעא בזביני כתב וז"ל וכת' הא דאמרי' בערכין וכן אתה מוציא בגטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ומפרש בגמרא עד דמבטל למודעתיה הא לא דמי מכר לגט מעושה בישראל דהתם בדין כופין אותו שיגרש ואם מסר מו' כופין אותו שיבטלנה אבל מוכר באונס וכו' נהי דכי לא מסר מו' אמרינן אגב אונסיה גמר ומקני היכא דגלי דעתיה ומסר מו' אין ממכרו ממכר ואין ביטולו ביטול דשלא כדין כופין אותו וכו'. ומאי דמייתי ראיה מהא דערכין דכי ביטל מו' אבטיליה ליה הכי מייתי דבמעושה כדין כי מבטל ליה מחמת אונסו אבטלה אף זביני דשלא כדין כי מבטל למודעא מסתמא אבטיליה דאמרינן גמר ומבטלו עד שגילה דעתו במודעא להדיא הוו יודעים וכו' שכל קנין וכו' עכ"ל והרב הדרישה לא ניחא ליה למילף אונס דזביני מאונס דגט אפי' כי מבטל למו' מסתמא לא גילה דעתו ע"כ קנין ולהכי קשיא ליה על ה"ה והוצרך לתרץ אליבא דס"ל דבערכין איירי בכל גטין ע"ש, אבל כשמסר מו' על כל ביטול כולהו ס"ל אליבא דהרמב"ם וה"ה דלא מהני שום ביטול ולא ילפינן מגט מעושה גם הרב כנה"ג בהגה"ט אות פ"ב אע"פ שכתב בשם מהריב"ל והרדב"ז ומהר"י אדרבי דמהני במכר התקנה שכתב הרמב"ם בגט הרי כתב מטעם דצ"ע למה לא כתב הרמב"ם תקנה זו במכר וכתב עוד הרב הנז' אבל הרלנ"ח סי' ל"ד וחד דעימיה ומהר"י בירב חולקים וסוברים דאפי' לדעת הרמב"ם לא מהני במכר בגט ונתן טעם לדבר ולזה נוטה דעת מהרש"ך ומהר"מ מטראני והרשד"ם וכן הכריע מהר"מ אלשיך י"ג עכ"ל, הרי שרוב האחרונים סוברים דל"מ תקנת הגט במכר ואפי' לדעת הני תלתא רבוותא שכתבו דלא מהני אם היה נגלה להם הטעם שכתבו הנך רבוותא לחלק בין גט למכר ודאי שהיו מודים להם שהרי לפי דעתי הוקשה להם והניחו בצ"ע למה לא כתב הרמ"ה תקנת הגט במכר ואפי' לפי דעתם לא נאמרו הדברים אלא בתקנת הגט עצמה אבל בביטול מו' וכו' ודאי דלא מהני לכ"ע במכר וכמו שהוכחנו למעלה מדברי הר"ן עצמו

ובר מן דין אפי' את"ל דהר"ן ס"ל דמהני ביטול מו' במכר אפי' מסר מו' ע"כ הביטולים מה שאינו כן לפי האמת תמיהא לי מלתא על הח' הפוסק נר"ו איך נטה בדעתו לפסוק הלכה כן וכן מר"ן פסק כהרמב"ם שכתב וז"ל ואם אמר לעידי המוד' הוו יודעים שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעה שהכל בטל וכו' הרי המכר בטל ואע"פ שקנו מידו לבטל המו' עכ"ל וממשמעות הלשון מורה שאם כתב כן שוב אין שום ביטול מועיל וכן מורה דברי מור"ם שהביא סב' הרא"ש שאם ביטל עוד כל הביטולים דמהני מש' דלס' קמייתא לא מהני, גם מדברי הסמ"ע שכתב מיהו גם לס' קמייתא אם פיסל העדים מהני מש' דביטול מו' דמו' ודאי לא מהני ס' קמייתא ומוכרח הדבר מעצמו משום דאלת"ה במאי פליגי הרא"ש עם הרמב"ם שהביא רבינו הטור במחלוקתם בביאור, ועוד דמצינו להטור שהשוו ס' הרמב"ם עם ס' רבינו האי ובעל העיטור שכתבו בפי' דלא מהני שום ביטול במכר ונהי שאם לא מסר מודעא על הביטול אינה שוה דעת הרמב"ם לדעת רב האי ובהע"ט דס"ל דגם בזה לא מהני שום ביטול הרי כתב שם הב"י דלא השוה הטור דעת הרמב"ם לרב האי ובעל העיטור אלא כשמסר מודעא על הביטול ושמעת מינה דכשמסר מוד' על הביטול מיהא שוי דעתו לדעתם דלא מהני שום ביטול והיינו כדעת הר"ן לפי האמת שכתב שאם מסר מודעא על הביטולים ואף על ביטול העדים המכר בטל ואין לו תקנה, נמצינו למדין דלדידן דאזלינן בתר פסק מר"ן לא מהני שום ביטול במודעת המכר אם מסר מו' ע"פ הביטולים ואפי' לדברי הרא"ש כ' הכנה"ג אות צ"א שצריך שיעידו העדים בפי' שביטל המו' לא שיאמר סתם בביטול מודעי וכו' ע"ש, ועוד כתב הרב אות צ"ב שאפי' לדעת הרא"ש שהתנה במודעא שלא יבטל אא"כ נקרעה המו' קב"ד אין המו' בטלה ע"כ, וכיון דסופרי דידן רגילין לכתוב כן במו' היה צריך לראות המו' באיזה אופן נכתבה אם יש בה כח לבטל הפשרה, ויש מקום להאריך בפרט זה אלא שאין הפנאי מסכים ואין אנו צריכים לזה בנ"ד אלא כדי ללמוד למקום אחר אבל בנ"ד כבר יש די והותר במ"ש לקיים הפשרה ולבטל המו' מכל הני טעמי אלימי שכתבנו, ולראית האמת ח"פ ארבאט בחדש טבת ראשו"ן לפ"ק וחתום כהה"ר יוסף אלמאליח

וזה מה שהשבתי על דבריו לסתור כל בנייניו כפי מה שעלתה מצודתי

עמדתי על הבנין הדברים על בורין. מאח מעין בר אבהן ובר אוריין רב חביבא אשר בנה עלי ויקיף באמירה נעימה כתיבה יהיבא, ואני בתומי השקפתי השקפה לטובה, בעד אשנבי האהבה, ואהיה שעשועים מתעלס באהבים, בדברי דודיו העריבים אם לדין יש תשובה, ואמרתי ארדוף אשיג להוציא הדין לאמיתו לא לקנטר ולא לאהבת הנצוח אני בא ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור שגי'ך ואסירה כל בדיליך כמשחל בניתא מחלבא. ברא'ש אמי'ר מה שכתב כת"ר שנעלם ממני דברי הר"ן במקומם בפ' חזקת ודברי הב"י בב' הטורים עכ"ל, באמת העלמה זו איני יודע מה היא שהרי זה הלשון עצמו שכתב כת"ר משם הר"ן הוא הלשון עצמו שהובא תוך דברי וכתבתיו בשם הנ"י שהוא אשר כתב לשון זה בפ' חזק"ה בשם הרנב"ר וגם הח' הפוסק אשר קדמני הביא לשון זה וכתבו בשם הר"ן כדבריך. ואיך כתב כת"ר שנעלם ממני לשון זה ואדרבא עלומינ'ו למאור פניך שנעלם מכת"ר מה שכתבו האחרונים שקבלו שהפי' אשר סביבות הרי"ף בתלת בבי הוא מהנ"י וכתבו שמה שציין עליו בדפוס שהוא מר"ן שקר ענה בעל הדפוס שאינו אלא מהנ"י כמו שזה ברור למורגל בדברי הנ"י ובדברי הר"ן. וראיה לזה שהנ"י מביא בפירוש זה דברי הר"ן ומזכירו בשם הרנב"ר כי הר"ן בר ראובן הוא גם בס' הרי"ף שנדפסו מחדש הגיהו וכתבו על פירוש הבבות הרב הנ"י עיין שו"ת הגאון מוהר"ר צבי אשכנזי סי' פ"ב ועיין יד מלאכי בכללי הר"ן סי' י"ב ועיין שם הגדולים להרב המפו' מוהר"ר בכור אזולאי יזיי"א דף ט"ל, וכתבו עוד שדרכו של מר"ן הקדוש בב"י פעמים מזכירו בשם הנ"י ופעמים נמשך אחר טעות המדפיס וכתבו בשם הר"ן מטעם שיד כל אדם ממשמשת בספרי הדפוס וימצאו מבוקשם יע"ש, ובהאי שמעתא דידן שכתבה מר"ן בב"י בשם הר"ן בא"ה סי' קל"ד ובחו"מ סי' ר"ה אפשר לנו לומר דמה שהזכירה בשם הר"ן משום שהנ"י עצמו הביאה משם הר"ן ולהורות שאין זה לשון הר"ן עצמו סיים בחו"מ סי' ר"ה וז"ל ודברים אלו כתבן הנ"י בפ' הנז' עכ"ל, מורה באצבע שהדברים אלו אינם מלשון הר"ן עצמו רק שהנ"י כתבן בשמו וכן בא"ה סי' קל"ד אחר שסיים דברי הר"ן כתב כ"כ הנ"י בשמו עכ"ל, וט"ס נפל בספרים שכתוב בהן וכ"כ הנ"י בוא"ו ודו"ק, ותדע שבאותו דף עצמו כתב בשם הנ"י מה שהוא מוזכר בפי' הבבות פ' חזקת וז"ל ונ"י כתב בפ' חזקת כתב ה"ר יונה וכו' וזה הלשון בעצמו ישנו בפי' בפ' חזקת דף קע"ד ע"א א"כ אמינא ודאי שגלוי למר"ן שפי' הבבות הוא מהנ"י ואיך באותו דף עצמו חוזר וכותב מפירוש פ' חזקת בשם הר"ן אלא ודאי כדאמרן דמשום דהר"ן הוא מרה דהאי שמעתא כתבה בשמו ולבל תטעה שהוא לשון הר"ן עצמו סיים בדבריו כ"כ הנ"י בשמו ודו"ק וכל אלו הדברים אינם