אבני שיש טז

כדי שביעה מחלב אמו ואי לאו האי טעמא הוה שרינן לה דאם גמלתו בדיעבד בתוך כ"ד חדש הוה שרינן לה לינשא תוך זמן כ"ד חדש וגזירת חז"ל לא ישא אדם מניקת חבירו לכתחילה והיא מינקת חבירו ובשאט בנפש ובזה הוא דסיימא הברייתא ואם נשא יוציא. אבל אם רוצה לינשא אחר שגמלתו מותרת לינשא אלא חיישינן שמא תמהר וליכא והכא לא שייך קנסא דטעמא הוי שמא תמהר, ונד"ז היא לא מיהרה שהעכבה בא מבעל אחותה דלא יכול לסבול עוד מבלי אשה וא"כ מהאי טעמא אחרינא מותרת לינשא בדיעבד הואיל וגמלתו דאין לה קנסא לפי שהמהירות לא באה מהאשה אלא מהבעל ואינו אלא קנסא ובהא ליכא קנסא גבי אשה וליכא גזירת חז"ל אלא במ"ש חז"ל גזרו לא ישא מעוברת חבירו ומניקת חבירו דמשמע בהא הוא דאיכא גזירת חז"ל אבל אם קדמה בדיעבד וגמלתו אינו אלא קנסא והכא ליכא קנסא כדאמרן ומשום דהיכא דגמלתו אינו אלא חששא בעלמא ולא גזירה אפשר היינו טעמא דברייתא מתנייא התם נתנה בנה למניקה או גמלתו או מת מותרת לינשא אלא דדחו לה מהלכתא ע"ש, וא"כ נקטינן בין לגזירת חז"ל דלא ישא אדם וכו' לחששא של חז"ל שמא תמהר וכו' גרושה זו מותרת לינשא דלגזירת חז"ל אין כאן חשש דשמא איעברה וכו' דממסמסא ליה בבצים וחלב ולחששת שמא תמהר לגומלו ליכא כדקאמרן והכא לא נימא ביה לא פלוג רבנן ונימא גזרינן הא אטו הא' דדוקא בגזירה הוא דאמרינן לא פלוג רבנן או גזרינן הא אטו הא. אבל הכא דליכא כ"א חששא כעין קנסא היכא דליכא חששא שריא לינשא: גם יש סעד לדברינו דהיכא דאיכא דממסמס לה ביצים וחלב מותרת לינשא ממ"ש הריטב"א בפ' אעפ"י דנ"ט עמ"ש התו' לשם פלוגתא דרבינו שמשון הזקן עם ר"ת דלדעת רבי' שמשון גרושה מינקת מותרת לינשא תוך כ"ד חדש והקשה הריטב"א מ"ש גרושה מאלמנה דתבעה כתובתה ותי' דאלמנה אין לו אב דממסמס ליה בביצים וחלב אבל גרושה י"ל אב ונזהר בו ה"נ בנ"ד י"ל דממסמס לה וכו' ודו"ק, זהו מ"ש בשריותא דהך אתתא מתרכתא שבעיר צפרו הנז', וממוצא דבר אתאן לדידן להאי נדון דהר' ימין הנז' דהא חזינן דבעת שנתאלמנה קמיר'א אחות אשתו הביאה הר' ימין לביתו היא ואמה ובתה מרים היונקת וקבלם בשמחה ובטוב לבב והוא זן ומפרנס אותם ביותר מכדי ספוקם ונשארה עקרת הבית וכל יש לו נתן בידה ואע"ג דעדיין לא כנסה ולא נשאה מכאן מודעא רבה דכשישאנה יוסיף להם מזונות ופרנסה ביתר שאת וכ"ש דאיכא עוד חיבת ביאה ולא חיישינן דילמא לא יהיב לה בעל, כי מ"ש בש"ס לא יהיב לה בעל לא אמרו אלא היכא דלא היה זן להם מעיקרא קודם נישואין בהא הוא דאמרינן לא יהיב לה בעל כשישאנה אבל היכא דחזינא ליה שהוא זן ומפרנס להם קודם נישואין כנד"ז לא אמרינן לא יהיב לה בעל דהוי ק"ו השתא ומה דאם קודם נישואין היה זן ומפרנס אותם בשופע רב כאמור כ"ש לאחר נישואין ודאי הגמור שיזון ויפרנס אותם בריוח ובשופע רב ועוד זה אין לו שיעור דיש לאלמנה הנז' טורח רב בטיפול הבנים בניו בעשיית ובתיקון צרכיהם יותר ויותר מטורח ההנאה ובההיא הנאה דמטפלת בבניו ועושה להם כ"מ שצריך להם גם הוא יוסיף שנית ידו לרחם עליהם במזונות ופרנסה כאחד מבניו וממסמס הבעל לבת בביצים וחלב וחיו תחיה הבת בהדי בניו

ועוד טעמא אחרינא דלא חששו חז"ל אלא משום סכנת הולד שימות ברעב והכא בנד"ז ליכא שום חששא דהא הבת הנז' עשתה והצליחה והבריאה בגופה משגמלה אותה זה כמו ד' חדשים יותר ממה שהיתה והיא יונקת כמו שהוגד לנו ממגידי אמת, ועוד טעם אחר דבזמן הזה רוב הנשים הם גומלות ילדיהן על שנה אחת ויותר מעט ומצליחים ולא משכחת לה שום אשה שמינקת לבנה או לבתה ע"ת כ"ד חו' והרי הם מצליחים וכמ"ש למעלה בשם הרא"ש שכ' כדי שלא תמהר לגומלו, דפי' האי חששא שלא תמהר לגומלו היינו שלא תמהר לגומלו פחות משיעור שרגילים הנשים דעלמא לגמול ילדיהן דזאת לא מיהרה שהרי הניקתה י"ד חו' כשאר רוב הנשים ואח"ך גמלתה דהשתא יכולה לינשא בדיעבד כיון שגמלתה בלא המלכת ב"ד רק מאיליה ומעצמה הוי כבדיעבד דהסיבה באה מחמת הבעל דלא יכול לסבול כלל כי לא נעשה זה הענין שגמלתה ברשות איזה חכם כדי שנאמר דהוי כמו לכתחלה אלא היא גמלה אותה מעצמה והוי דיעבד ומותרת לינשא תוך כ"ד חדש לימין הנז', דלפי האמת נישואין אלו הם באו מאת מרים אמה יען דקודם שנתאלמנה מיר'ה הנז' היו רוצים לתת לימין הנז' בת קטנה והיא בת אחות אשתו והיה הדבר הן ולאו ורפיא בידיה דימין הנז' וביני ביני נתאלמנה מיר'ה הנז' ובאה אמה ואמרה לימין הנז' שישא אותה ונתרצה וקבלם בשמחה כמ"ש והיו ניזונים אצלו בריוח וליכא למיחש דילמא לא יהיב לה בעל כמ"ש ומותרת האשה הזאת להנשא תוך כ"ד חדש כיון שכבר גמלה לבתה

גם מצאנו ראינו רבותינו גאוני עולם ה"ה הרב אמונת שמואל בתשו' ד' וה' שנשאו ונתנו בדין זה דלא ישא אדם מינקת ומעוברת חבירו תוך כ"ד חדש וחידשו דין חדש באלמנה שהניחה בעלה מעוברת וילדה ולא התחילה להניק אותו ונתנה אותו למינקת והתירוה לינשא תוך כד"ח וז"ל התשו' ראה ראיתי השאלה מלאה וגדושה מכמה טעמים מהרב הגאון המובהק מוהר"ר אהרן שמואל מתו' ק"ק וילנא אשר נטה להתיר והנה נדרוש נדרשתי לחוות דעתי הקלושה בדין זה הגם כי היה דבר זה בעיני הלומדים דבר זר כי לא נמצא בשום פוסק שיתיר דבר זה וכו' מ"מ ראיתי ונתתי אל לבי לדרוש ולחקור עד מקום שידי מגעת ויגעתי ומצאתי דאף אם היתר זה לאו בפירושא אתמר אלא מכללא אתמר עפ"י השרשים התלמודיים יש מקום להתיר את האשה לינשא וכו', החקירה הא' להבין דעת רבי' שמשון הזקן שהתיר לישא מינקת חבירו שנתגרשה ראוי לילך אחריו, או דעת ר"ת שהיה נראה לו שאסורה להנשא היא אמיתית וכו' והביא מחלוקת הפו' בפירוש דעת השר ור"ת והעלה דלדעת השר הגרושה מינקת מותרת לינשא אם אין הולד מכירה וכן היא דעת הרשב"א ור"ת חולק' וסתר הרב הנז' כל הטענות שטען ר"ת נגד השר ופסק להלכה כדעת השר דגרושה מינקת מותרת לינשא תוך כד"ח, וסיים הרב בתשובתו הנז' וז"ל ולהיות איסור נישואין עד אחר כ"ד חדש בסתם אלמנות מילתא דרבנן נראה דבתר הני אינשי רברבי פי' השר והרשב"א דנוכל לילך אחריהם לקולא ע"כ, ומדין גרושה למד הרב הנז' לדין אלמנה שהניחה בעלה מעוברת וילדה ולא התחילה להניק כמובא בשאילתו ויהיב טעמא דכי היכי דגרושה מינקת מותרת לינשא תוך כד"ח משום דלא משעבדא להניק כדעת השר ה"נ בנ"ד האשה הנז' לא נשתעבדא, וכתב דאדרבא בנ"ד באלמנה עדיף מהגרושה דהגרושה היתה משועבדת קודם הגירושין ולא פקע שעבודה עד שנתגרשה, אבל בנ"ד לא נשתעבדא כלל האלמנה להניק משום דהכניסה לו ממון הרבה וכמו שפסק מר"ן דאם הכניסה לו ב' שפחות אינה חייבת להניק ולכן התיר הרב הנז' האלמנה הנז' להנשא תוך כד"ח והאריך למעניתו ובסוף דבריו כתב וז"ל כלל העולה מדברינו דלהיות איסורי אלמנות מניקות מילתא דרבנן היא דיש לסמוך על השר והרשב"א שהם מגדולי הפוסקים ונוסף עליהם רבי' שמעי' מפליזא, ואפשר דלהיות ג"כ עדיפא מגרושה דהכניסה לו ממון רב וכו' ומעולם לא נשתעבדה לבעלה וא"כ כ"ע מודו להתיר ותנשא עכ"ל יע"ש: