אבני שיש קנח

וס"ל נמ"ך וז"ן הנה עין הרואה, עין בעין יראה, כי לדון משפט זה לאשורו צריך לעמוד על שטר הפשרה ושטר המו' להתבונן בהם ולדקדק בלשונם להוציא הדין לאמיתו ועל צד ההכרח אמרתי אחוה דעי ע"פ הכתוב לעיל

ותחילה וראש ארדה נא ואראה במ"ש החכם הפו' לבטל המו' ולקיים הפשרה מחמת שכתוב בשטר הפשרה שפסל עידי המודעא א"כ מאן מסהיד שמסר מו' על הפיסול זהו תורף דבריו והם כחזון הסתום, דנהי דפיסול עידי המו' הם תקנת ביטול המו' להרשב"א דסובר דכיון שהוא פוסל עידי המו' ושוויינהו לנפשיה כעדים הפסולים תו לא אשכח מאן מסהיד ליה אמסירת מודעא ואפי' אם קדם ומסר מו' אף על פיסול עדים כיון שפסל עדים שיעידו שמסר מודעא מי יימר שמסר מו' ומי יימר דמחמת אונס היה והביא ראיה לדבריו בחידושיו פ' השולח יע"ש מ"מ הרי הר"ן דהוא בתראה שדי בה נרגא באותה ראיה שהביא הרשב"א כמו שהאריך בביאורו על הרי"ף פ' השולח ובתשובה סי' מ"ח ומשמעות דבריו שאם מסר מו' אף על פיסול עדים אכתי לא מהני מה שפוסל עידי המו' שאף פיסול זה מחמת אונס הוא שפוסל אותם וכבר קדם ומסר מודעא על זה וכיון דהר"ן חולק בדבר מי יאמר דנקטינן כהרשב"א בלתי שום ראיה ואדרבא אשכחן למהרימ"ט בחח"מ סי' מ"ג והרב מעשה חייא בסי' כ"ו דמטו לומר דלא פליגי הר"ן והרשב"א בדבר דהרשב"א עצמו מיירי היכא דלא מסר מו' על פיסול עדים ולא תקן אלא לשעתו דאכתי לא אסיקו אדעתייהו דאינשי בפיסול עדים כדי שימסרו תחילה מו' על זה אבל בהיכא דחזינא דמסר מו' על פיסול עדים יודה הרשב"א דלא מהני פיסול עדים יע"ש, ועם היות שהרב אמרות טהורות בא"ה סי' קל"ד הוכח דודאי פליגי שהרי הר"ן בתשו' הנז' אחר שכתב מה שיש לו לדון על ראית הרשב"א כתב וידעתי שלא הודו לו כל סיעתו ואף חכמי הדור שלפנינו לא סמכו עליו עכ"ל והביאה מר"ן ב"י בסי' קל"ד בא"ה ואם איתא דהרשב"א איירי היכא דלא מסר מו' אף על פיסול עדים במה חלקו עליו חכמי הדור יע"ש, מ"מ אפי' כשנאמר דקושטא הוא דפליגי מאן ספין ומאן רקיע למעבד עובדא כהרשב"א במקום שלא הודו לו כל סיעתו

איברא דלענין דינא אנא אמינא דהיכא דעביד תרתי בשטר הפשרה דהיינו ביטול המו' בלשון כולל מו' ומו"ד וכו' עד עולם והוסיף גם פיסול עידי המו' אז אמרי' דהמו' בטלה והפשרה קיימת אפי' מסר מו' על שניהם דממ"נ אי כהרשב"א סבירא לן דתקנת הביטול היא פיסול עידי המודעא הרי כאן פיסול העדים ואי כהר"ן ס"ל דלא מהני פיסול העדים היכא דמסר מו' גם על הפיסול מ"מ סובר הוא דכל שביטל המודעא בלשון כולל נתבטלו כל דבריו הראשונים שמסר בשטר המו' תדע לך שכן הוא שהרי דבריו של הרשב"א נאמרו על דברי הרמב"ם שכתב בפיו"ד מהל' מכירה הל' ח' ובפ"ו דגירושין הל' י"ט דמסירת מו' על ביטול מו' מבטלת ביטול מודעא כתב שם שתקנת דבר זה שיאמרו לו העדים קודם נתינת הגט אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל גט זה הרי הם בטלים יע"ש, וע"ז כתב הרשב"א בשיטתו פ' השולח וז"ל ול"נ שאם מסירת מו' על ביטול מו' מבטלת הביטול מו', גם רש"י אמר לשון זה מה הועיל דדלמא מסר מודעא אף על ביטול כזה ומכח קושיא זו כתב דתקנת הביטול שיפסול עידי המודעא ויאמר הריני פוסל כל עדים שיאמרו שמסרתי מודעא על מכר זה שהרי שם אותם לגבי נפשיה כעדים פסולים יע"ש וע"ז כתב הר"ן בפ' השולח בביאורו על הרי"ף להשיב על דברי הרשב"א ועל ראיותיו ולבסוף כתב לתרץ קושיית הרשב"א על הרמב"ם דמה שהזכיר הרמב"ם נראה שהוא מספיק לכל המודעות וכו' ולפיכך כתב שיאמרו לו אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת וכו' לפי שאם לא אמר אלא שהוא מבטל המודעא סתם הרי עדיין לא ביטל מודעת הביטול ואפי' ביטל ג"כ מודעת הביטול שמא מסר מו' על ביטול הביטול ואין לדבר סוף ולפיכך תקן הרמב"ם שיאמר בלשון כולל הדברים שמסרתי וכו' שעכשיו אין ספק שבטל כל מה שאמר שיהיה גורם פיסול לגט זה ובדיבור זה האחרון נתבטלו דבריו הראשונים שמסר בשטר מודעא דקי"ל אתי דיבור ומבטל דיבור ובהכי סגי יע"ש, הרי דסובר הר"ן דכל שאמר לשון כולל בביטול המו' סגי בהכי לבטל כל דבריו הראשונים שמסר בשטר המו' ונהי דסובר דתקנת הביטול להרשב"א לא מהניא מידי הרי הוא סובר דתקנת הרמב"ם דבלשון כולל מהניא וכיון דהכא בנ"ד איכא תרתי בשטר הפשרה ביטול בלשון כולל מו' ומו"ד וכו' והוסיף גם פיסול העדים נתבטלה המודעא לדברי הכל להרשב"א מחמת פיסול עידי המו' ולהר"ן מחמת שהביטול בלשון כולל נתבטלו כל דבריו הראשונים שמסר בשטר המו', גם הרא"ש בפסקיו בפ' השולח הביא דברי הרמב"ם הנז' והקשה כקושיית הרשב"א דשמא מתחלה מסר מו' למו' וכתב דכשאומרים אמור לפנינו כל הדברים שמסרת שגורמים וכו' אז ביטל כל מו' ומו"ד דכל שביטל מו' ומו"ד ע"ס כל מו' הכל בטל שכשם שביטולו מועיל על מו' א' כדאיתא בערכין גם מועיל על כמה מו' יע"ש, גם הה"מ בפ"ו דגירושין כתב דקושיית הרשב"א אינה מוכרחת ולא מכרעת לפי שאחר דיבורו האחרון אנו הולכין יע"ש, גם הריב"ש בסימן תפ"ב ובסי' קכ"ז כ"כ יע"ש כל דבריו

ומה גם שהרשב"א עצמו לא סמך על תקנתו לחודה רק בצירוף תקנת הרמב"ם שהרי כתב בחידושיו פ' השולח וז"ל להוציא מכל ספק שיבטל כל מו' ושיפסול כל עד שיעיד שמסר מו' בפניו עכ"ל. וכ"כ הר"ן בתשו' הנז' שהרשב"א לא בא להקל אלא להוסיף על תקנת הביטול להרמב"ם יע"ש, גם בתיקון גט אשה להרשב"א שהביא הר"ן בסוף מס' גיטין שתקן לומר הריני מבטל כל מו' שמסרתי על גט זה וכן אני מבטל כל דבר שגורם כשיתקיימו אותם דברים ביטול לגט זה וכו' והריני פוסל וכו' יע"ש והביאו מר"ן ב"י בסי' הנז' ופסקו להלכה בשלחנו הטהור בא"ה סי' קל"ד ס"ב יע"ש. נמצינו למדין דבין להרשב"א בין להר"ן כל דעביד תרתי ביטול בלשון כולל כתקנת הרמב"ם ופיסול עדים כהרשב"א דמודעא בטלה

והנה לכאורה נראין דברי הר"ן כסותרין זה א"ז דממאי דכתיבנא משמע דסובר הר"ן דאפי' מסר מודעא על כל הביטולים וגם על פיסול עדים יש תקנה שיבטל בלשון כולל כסברת הרמב"ם. והנ"י כתב משמו בהיפך וז"ל והרנב"ר ז"ל כתב שאם מסר מו' אף על פיסול עדים אכתי לא מהני שאף פיסול זה מחמת אונסו הוא שפוסל אותם וכבר קדם ומסר מו' על זה ולפיכך נ"ל דכל היכא דידענו באונסיה ומסר מו' על המכר ועל כל הביטולים שיעשה ואף על פיסול עדים הרי המכר בטל ואין לו תקנה עכ"ל והרי זה היפך מדבריו דכתיבנא והוו דבריו סותרין זא"ז, ואין ליישב דבריו ולומר דחדא במכר וחדא בגירושין דהכי אשכחן להרמב"ם דבפיו"ד מה' מכירה לא כתב זאת התקנה ובפ"ו דגירושין כתבה שהרי כתב מהריב"ל בח"ג סי' כ"ח דגם במכר מהניא תק' הרמב"ם וסמך בהל' מכירה עמ"ש בהל' גירושין וכ"כ מהר"י אדרבי בשו"ת דברי ריבות סי' רל"ז שהדברים ק"ו דאם לענין גט להתיר אשת איש שהוא דבר חמור איתא לתקנה זו ושרינן א"א לעלמא כ"ש לענין ממונא דאיתא לתקנתא שהמודעות בטלות והמכר קיים יע"ש ודברים ברורים הם

ומה שקרוב לשמוע כד דייקינן שפיר בלשון הנ"י דהאי סיומא דמסיים הנ"י ולפיכך נ"ל דכל היכא דידענו באונסיה וכו' הרי המכר בטל ואין לו תקנה אינו מלשון הר"ן אלא דברי הנ"י עצמו שאמר מסברא דנפשיה שנראה לו לומר ממה דחזא להרשב"א שדי נרגא בתקנת הרשב"א א"כ כל היכא דמסר מודעא על הביטולים והפיסול הרי המכר בטל ואין לו תקנה