אבני שיש קנז

עדות ישתקע הדבר ולא יאמר אטו בתורת עדות קאמר לה פסקא דדינא הוא דכתב וז"ל ומה גם שלא נשבע ע"כ הפרטים שנתן בידו בו ביום ולהאי לחודיה הו"ל לא קיים שבועתו והפשרה קיימת ע"כ, ולא ידעתי מה שצריך להעיד אם יעיד שכך פסק הדין א"כ כל פס"ד שיבא לפנינו צריכים אנו להביא החכם שפסק כן להעיד בפני החייב ומעולם לא עלה על לב אדם סברא כזו אחר דדינא קאמר ולא עדות לפי מה שנתברר לו בעת ההיא' גם מ"ש כהריב"ע שבפנקס השבועה כתוב שנשבע על כל הפרטים דבר זה נאמר לקרות משטר השבועה ונייתי שטר השבועה ונחמיניה וז"ל אוב"א קדמנא נשבע שבו' היסת החכם כהה"ר אליהו מאנסאנו אחר האיום וכו' עלא אתביעות שבינו ובין החכם כהה"ר חיים מאנסאנו וכהה"ר יהונתן בנו בענין ירושת אבותיהם בבתים ובחצירות ובבה"כ הי"ג ובחנויות ובס"ת שתתעלה ובכתבי הקדש ומטלטלין והאדא הווא סדר השבועה אוול נשבע וכו' עכ"ל והנה הר"ח הנז' טען שתביעות אחרים היה תובעו מלבד תביעת הירושה התביעה הא' שתבעו לישבע לו שאינו יודע מהב' חנויות הנשענים על כותל חומת החצר הנק' צ'אר אסלילים שכהר"ח הנז' בנאם משלו ואחיו כהרע"ם כתב השטר על שמו של כהרע"ם לפי שכל ענייניו היו ע"י אחיו כהרע"ם והיו מאמינים זל"ז ולא היו מקפידין בכתיבת השטר אם יהיה כתוב ע"ש א' מהם וטענו טענת ודאי שבפני הר"א הנז' היה אומר כהרע"ם שהחנויות ההם של כהר"ח רק אני כתבתי אותם על שמי שאני גדול ובן דעת ואשכירם על ידי ביוקר ולא ימצא הוא מקום לא להשכיר ולא למכור ולא למשכן ואמר הר"ח הנז' שדבר זה אמרו כהרע"ם ז"ל לפני בנו הר"א לא פעם ולא ב' ולא ג' והיה הר"א שומע טענה ב' שתבעו בשבועת השות' בענין הקרקעות המשותף ביניהם שישבע שהיה נותן לדודו חלקו מושלם, ועוד אמר תביעות אחרות: וא"כ מה דקדק מלשון שטר השבועה שבשטר השבועה לא נמצא רק שנשבע על התביעות שהיו בענין הירושה ולא על התביעות שאינם מענין הירושה, והתימא מכהריב"ע הנז' שהוא עצמו חזר והגיד בפס"ד שכתבנו ביד כהר"א הנז' וז"ל יובן תביעות אחרים הם שהיה תובע הר"ח להר"א ואותם התביעות הם שלא נשבע עליהם וחתמנו בו אנחנו שנינו והיאך יכחיש עצמו, וגם בענין מה שטען הר"ח הנז' על הר"א הנז' ממך קניתי שינה ענין השבועה לפי שהר"א היה טוען על הר"ח שאין לו בקרקעות כ"א שתות והוא היה נוטל רביע ולזה טען הר"ח שההפרש שבין שתות לרביע שהוא חלק מי"ב ממך קניתי וכשנשבע הר"א הנז' נשבע בזה"ל וכלל בשבועתו באיין מא באעשי לכהר"ח הנז' רביע בקרקעות ולא רביע בה"ך ולזה צווח הר"ח ככרוכיא ואמר אטו אני טענתי שמכר לי הרביע אני לא טענתי רק שמכר לי תשלום הרביע והוא שנשבע ברמאות שלא מכר לי הרביע שבועתו זאת אמת היא שהרביע שלם לא מכר לי לפי ששתות נפל לי בירושה אבל חלק מי"ב הוא שמכר לי

ובר מן דין מ"ש עלא אתביעות שבינו ובין כהר"ח בענין הירושה לאו למימרא שנשבע על כלם דאטו כל התביעות קאמר התביעות דוקא קאמר שר"ל שנשבע על תביעות אלו שבינו ובין כהר"ח ויש אחרים ג"כ שביניהם בענין הירושה ודעדיפא מינה קאמר התלמוד דאפי' היכא דקתני כל אמרי' תנא ושייר כ"ש בלשון הדיוט, ומה גם שעדים מעידים בהדיא ששייר איזה פרטים שלא נשבע עליהם ולא עדיפא כתיבת שטר מהעדאת עדים דהשטר עצמו אמרינן ביה עדים החתו' בשטר אמרי' כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי אבל להעדיפו על העדאת עדים שנחקרה עדותן בב"ד ולהכחישם מדקדוקי שטרות זו לא שמענו. ומ"ש שהסופר האחר שהוא כהה"ר סעדיה בן דנאן אמר שקרוב לודאי אצלו שהפנקס לא היה חתום לא ידעתי מה תועיל אמירתו קרוב לודאי אטו בספק שהוא קרוב לודאי נוציא ממון הרי מ"מ מידי ספק לא יצא, ועור כבר שאלו להר"ח הנז' אם אמר כדבר הזה ואמר שמעולם לא יצא דבר זה מפיו והספק אצלו לב' הצדדין בשוה והכחיש את כהריב"ע בזה, גם מ"ש שמא הר"ח הנז' הוסיף בפנקס מה שלא נתחייב לישבע עליו כבר העיד הסופר שהיה הפנקס חתום בחתימת ידם ועד א' מהני להוציאנו מידי ספק אלא שבלא"ה פשפש הר"ח הנז' ומצא עד א' ת"ח המעיד ככל דברי הר"י ן' עבו ויש לו ג"כ עדים אחרים רק שנמנעים להעיד מפני המחלוקת וכ"ע ידעי להו ואומרים בפומבי שיש להם עדות מזה ולא יעידו כי תגדל המחלוקת ביניהם ובין עוזרי הר"א הנז'

גם מ"ש חכמי מקנאס יע"א שהקנין שקנו מהר"א הנז' שאם לא ישבע ע"כ הפרטים שהוא מחוייב לקיים הפשרה וכתבו דבעינן קנין בב"ד חשוב וליכא. אחר המחילה הקנין ההוא נעשה ע"י אדם גדול בתורה שהוא החה"ש כהה"ר נחמיה יהודה הכהן דבקי בדיני אסמכתא ועוד לו לן בעומקה של הלכה וכל ישעו בש"ס מבקר לערב ומוציא יקר מזולל כידוע לכל ואין לך ב"ד חשוב יותר ממנו וכבר פסק מור"ם סי' ר"ז דמי שבקי בדיני אסמכתא מיקרי ב"ד חשוב וגם לסברת י"א שהביא שם וז"ל וי"א דבעי' ב"ד חשוב שבעיר או מומחה לרבים ולא ידעתי מה הם מבינים במלת ב"ד חשוב שבעיר שאם הכוונה לומר ב"ד שיהיה מיוחס א"כ אין לך מיוחס ככהנים ולויים. ואם הכוונה שיהיה לבני עירו בחזקת חכם רשום גם מדה זאת יש בו, וגם מ"ש או מומחה שבעיר לכי תידוק בדורנו זה לא שייך שזה מומחה לרבים וזה אינו מומחה דבשלמא דורות הראשונים לא היו ממנים כ"א מי שהוא חכם בדורו ואין כמותו בעיר בחכמה ובמנין ולא היו ממנים רק היודע לישא וליתן בש"ס ובפוסקים ולהוציא הדין לאמיתו אבל בדורנו זה כל מי שהוא חכם וראוי למנותו על הצבור הוא נחבא אל הכלים ונשאר הדבר תלוי ברצון הדיינים וטובי העיר שלפעמים מפני אהבתם לאיש א' ממנים אותו אע"פ שאינו ראוי לכך וא"כ ודאי הוא שכל מי שהגיע להוראה עדיף טפי ממומחה לרבים דכל כוונת המרדכי במ"ש או מומחה לרבים משום דמסתמא ההוא מומחה אין כמותו בעיר בחכמה ובסברא ובכל מידי אבל אי חזינן דעדיף טפי מיניה וכ"ש אם המומחה אינו בקי הדבר פשוט דחכם טפי עדיף וליכא דין מומחה בזה"ז רק לענין אם טעה כדאיתא בסי' כ"ה, וכ"ז לא כתבתי אלא לפי מה שחשבו הם שדבר זה נעשה בקנין לבד אבל לפי האמת הדבר נעשה בקנין ובחומר השבועה ואין אחר שבועה כלום

היסוד הב' שכתבו שהמודעא תספיק לבטל כל הנעשה אחריה הגם שכבר כתבתי ביטול המודעא עוד זאת אשיב אפלה מדבריהם שאחר שהר"א הנז' הוציא שטר המודעא בפני החכם ובכחו ביטל הפשרה ונקוש"ח לישבע ושאם לא ישבע הפשרה קיימת מה נשאר מקום לאותה המו' והרי עליה היו דנים תחילת דינם ועליה קע"ע שאם לא ישבע שיקיים הפשרה וא"כ הו"ל כאומר אם לא אשבע הריני מבטל מו' זו הגע עצמך המוציא שטר מודעא בפני ב"ד ובטלה האם נאמר שלא יועיל ביטולו א"כ אין לדבר סוף. הן אמת שכל עוד שלא הוציאה יכול לגלות דעתו על הביטול אבל כשמוציאה בב"ד ומבטלה הו"ל כמבטל כל אופנים הגורמים קיומה והמו' בטלה והפשרה קיימת ושאר הדברים שעליו יסוד הפסק ההוא כבר באה סתירתם בתוך דברינו א"צ לכפול הדברים, באופן לא האמנתי שחכמים שכמותם יכתבו כדברים האלה וחלילה לי להאמין כן עליהם כי אנשים חכמים וידועים הם, ואם אמת שכתבו כן הרי תשובה מוצאת לכל דבריהם

כללא דמלתא הפשרה שנתפשרו כבר קיימת והמו' בטלה מכל הני דכתיבנא וחייב הר"א הנז' לדקדק חשבונו עם הר"ח ובנו הנז' בחלקו בפירות מיום הודאת הפשרה עד היום הזה. וה' אלהים אמת ישים בלב חכמי ישראל להסכים ע"ד אמת וינחנו בדרך אמת ולראית האמת ח"פ פאס יע"א וקיים עכ"ל, וחתום עליו החה"ש כהה"ר בנימין לכרייף י"ץ: