אבני שיש קנד

חכמי טיטואן יע"א וכאן כהר"א הנז' משתמיט ולא חבשי ייזי וצאפדו פעם ב' אחריו יכון מתרה בו באס ייזי ולא אבה שמוע וסאפדלו פעם ג' מעא שליח אכור יכון מתרה בו באס ייזי ולא אבה וכשראה כן כהר"י הנז' מסא סכא להר"ש צבע וזא הר"ש הנז' והביאו בכח הזרוע לד"ת שתת' ובפי' ברר החכם הנז' באיין הר"ש הנז' לא כפה להר"א הנז' על שום דבר רק לעשות מה שהדין נותן כפי מה שיאמרו ב"ד דוקא והר"ש הנז' הביא משרתי השררה באס יוקפו עליהום חתא יכונו מכריחין להר"א הנז' לעשות מה ששוהד"ן דוקא ותול"מ זהו האונס שהיה בפניהם ואין זולתו והשלוחים שעל ידם התרה החכם הנז' בכהר"א הנז' הם סי' יוסף בן עבו שליח ב"ד וכהה"ר יעקב בן סמחון אך לא נשאר בזכרוני כיצד היה לשון ההתראה שהתרה בו וברר בעדותו שמה שפסק להם בדין הח' הנז' והחה"ש הדו"מ כמוה"ר שאול ישועה אביטבול נר"ו הוא ע"פ טענותיהם כפי מה שהורום מה"ש ומה שכתוב ביד כהר"א הנז' באיין מא שחתם היה באונס לא היו דברים אלו מעולם ומה שדנו וחתמו היה הכל עפה"ד כפי סידור טענותי' רק אם היה אומר שבאונס חתם כוונתו היתה שאלו נשאר הדבר לרצונו לא היה נזקק לדינם ואף אם היה נזקק לדינם לא היה כותב וחותם אפי' על דבר אמת מפני סלע המחלוקת אלא שבע"כ הזקיקוהו לדונם ולחתום מה שיראה בעיניהם כפי הדין וכן עשו שכיון שירדו לדין דקדקו בטענותיהם ופסקו להם כפי מה שהורום מה"ש וכתבו וחתמו פסק דינם עכס"ע ולרח"פ תמ"ת בחדש שבט ש' תקנ"ו לפ"ק ושו"ב וקיים ואחר שכתבנו ק"ע זו הראינו אותה להחכם העד הנז' עד שקרא אותה מראש וע"ס ואמר שהכל אמת ויציב ושו"ב וק"ש

יקותיאל משה הכהן סי"ט רפאל אהרן מונסונייגו

ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח, י'לפן ו'לא ס'לפן פ'קחן א'ינו ל'קחן מ'רצן אי'נו ל'חצן י'תרן ח'לף ח'סרן ז'רחן ק'דחן ולא רתחן, צדקן ולא סדקן, נחתן ולא צרתן ענוותן ולא גוותן, ותרן ולא קנתרן רחימו דנפשין רחימו דאורייתא הח' הש' בתורתו, הדו"מ באדרתו, עצום ורב בתוכחתו כמוה"ר יוסף אלמאליח נר"ו

אחדש"ך לא בעבור כבודי באתי דופק על שעריך בידים עסקניות בכתיבה תמה כי אם בעבור שמאד מאד צר לי עליך אחי ומרחמי מה זה מהרת לבנות דייק לקעקע בירה גדולה אשר לא עברת בה ולא ידעת את מוצאיה ומובאיה על מה אדניה הוטבעו או מי ירה אבן פנתה והיא בנויה על הדין ועל האמת על ידי אומנים גדולים שכת"ר א' מהם ואתה החלות להשיב על פסק החה"ש הדו"מ כמוה"ר רפאל בירדוגו שכתב לזכות הרא"ם והרסת כל בנייניו בתשובה נצחת ואת כל ונוכחת ונלוו אליך חכמי ארבאט וחכמי מראקס גם הרב רישא דכל רישין הרב תנא דבי אליהו חתם לעזרתיך ואיך חזרת להודות על השקר ותשליך אמת ארצה ולא חששת לבעל הבירה אשר הסיתוך בו לבלעו חנם כי יציץ עליך בחניתך וכלי זיינך אשר בידו שמצא הכל מועתק אצלי עם פסקים אחרים שנכתבו לזכותו, גם מה שכתבת לי ביחוד נושא ונותן על מה שכתבתי אני לקיים הפשרה מטעם דאית בה ביטול מודעא בכולל עם פיסול עדים ומה שהשיבותיך בטוב טעם ודעת להסיר תלונותיך מעלי, הכל נמצא אצלי מועתק בעדים ולבלר, אחי ראה לכמה חרטות הביאה אותה מהירות זו דלצד הפחות הי"ל לכת"ר להמתין עד עת בא דברו שכתב ראשונה ויראה בעיניו ולבבו יבין אם יחזיר אם לאו והיה מקיים בעצמו מק"ש לא יטיפון לאלה ולא יסיג כלימות כי יראה הרואה בהעריך דבריו אלה לנוכח אלה הוי מאן דסני ליה כמעיד עדות שקר בעצמו נוסף אעיקרא דמלתא דבר מבהיל הוא לחכם שכמותו לדון על דברי הכת האחת בלתי ראות דברי הכת שכנגדה הלא תראה לשון הזוהר ריש פ' וישב כל דיינא דקבל מבר נש מלה עד לא ייתי חבריה כאלו מקבל עליה טעוון אחרא וכו' וכבר ידעת שקבלו חרם ב' הכתות להוציא כל זכיותיהם ונתנום בהאח מבוערת והרא"ם פירש בשבועתו שעדיין יש לו העתק במדינה אחרת ומושבע ועומד לכשיבוא ישרפנו והוא לא כן עשה ועבר על החרם ובמקום שישרפנו הרעיש בו את העולם והנה החכמים שדנו ביניהם ראו כל זכיות ב' הכתות קודם שריפה ודנו עליהם את הדין אכן כת"ר שלא ראה את החדש ולא ידע מכתבי הכת האחת לחושבו שכבר נשרפו איך יבוא ויעיד ויחלוק על שראו בעיניהם זכיות ב' הכתות וכל המהרהר אחריהם כמהרהר אחר השכינה. ולא זו בלבד שהסיתוהו המסיתים והדיחוהו מדרך השכל להטות את הדין אלא שהפכו למשחית הודו שלא השיב ידו מבלע כבלע את הקדש בלשון השלוח לרצונו בלי רסן לבלום עדיום בדברי קנטור מסה ומריבה לפרוץ גדר המוסר והחכמה ויוציא את כלי זעמו ומפצו בידו להתיהר ולהתגדל נגד רבני ישראל הנודעים בשערים המצויינים בהלכה ובבתי דינים הקבועים וניכרים בשמן ובמקומן ובמעשי' ופער פיו לבלי חק לאמר עליהם שדנו דין שקר והעידו עדות שקר מוכחשת לומר על עמוד של אבן שהוא של זהב ושגו ברואה פקו פליליה ולא פחדו מה' ומישראל שיסכימו על עושק וחמס וחרב מונחת על ירכם וגיהנם פתוחה תחתם ומרוב החמדה והתאוה מתי יבוא לידם כדי לחייבו במה שאינו חייב ולא השגיחו על כתביו והזניחו טענותיו ודינם מיוסד על דברי השוא והשקר וחלפו חק תורת מרע"ה והלכו אחרי שרירות לבם ולא נמנו כ"א על העושק והמרוצה וב"ד שמסכימין על העושק ועל המרוצה אינן ב"ד ולא עוד אלא שצירף עמהם כל אנשי המקום וכתב שאפי' בסדום ועמורה לא נעשה עלבון גדול כזה ועול וחמס כזה וסיים רק אין יראת אלהים במקום הזה, הדור אתם ראו הנמצא ב"ד חצוף כזה אשר חרף מערכות אלהים חיים וחוצפא יסגא להיות מלעיב ומלעיג במלאכי האלהים ולא חשש לעונשו עד עלות חמת ה' עד אין מרפא, ואף כי לקושטא דמלתא לא חיסר מכבודם אפי' כמלא נימא כמריח באתרוג ואין דבריו פוגמין ולא יעשו רושם באנשים מפורסמים מ"מ כאיבנא ליקרא דידיה שאם חכמי ישראל בעיניו כחגבים הוא היה בעיניהם כמלאך האלהים נטע שורק כלו זרע אמת ולא אמידנא ליה בהכי ולא יהיה פחות מבהמה דאמדא נפשה וממקום גבוה אינה קופצת והוא הפיל עצמו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא על ידי כתבו זה שממנו נבדק קנקנו ונשבר כשבר נבל יוצרים ונכנס בסוג כי דבר ה' בזה ואם לדידי צייתת תשור על אנשים ותשים לדרך פעמיך דרך מתא מקנאס יע"א לבקש מחילה וסליחה על מה שהתרסת נגדם בפסק המצרנות ומשם למתא פאס יע"א להתנפל לפני רגלי הרב הגדול משי"ח ודעימיה ואנכי איש צעיר בשומעי את כבודך במתא פאס יע"א אני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך ותהיה לך הנאה בביאתך לחקור על האמת מגדולים וקטנים לדעת מי הוא הנעלב ומי הוא העולב וגם תראה יקר תפארת עדה השלימה והנבחרת נקיה מן הגזל נקיה מן העריות ומי כמוה בדרך ארץ אשר גם עליה שלחת יד לשונך וקראת אותם אנשי סדום ורק אין יראת אלהים במקום הזה וכאשר תבוא תבקש מחילה מכל העדה כולם קדושים ותאמר חטאתי לה' אלהי ישראל ולכם ועוד זאת ראינו האגרת ששלחת לנכבדי פאס וחשוביה ותגזר אומר שיעמדו להעמיד דבריך ולא ידעת שעם בני דעה דברת שיודעים האמת והצדק ואדרבא הגבהתיך היא השפלתיך שהכירו ערכך ונודעה להם פחיזותך שאז חללת יצועי החכמה וקלקלת צנורי המזימה וכבר יודעים דבר הרב האזובי בשירו ויש אדם אשר שלח כתבו וערוה בכתב גילה ועירה. ולמה לא נתביישת לשלוח להם ואתמול כתבת עליהם שהם אנשי סדום ורק אין יראת אלהים במקום הזה וכיוצא מלבד מה שזלזלת בכבוד מוריהם. ע"כ נמ"ך מכת"י רבינו המחבר זיע"א וחע"ד: