אבני שיש קנג

בזמן המודעא אזדא ליה בזמן הפשרה והותר האונס ועשה פשרה מרצונו וכמו שכתוב בשטר הפשרה ברצון נפשם וכו' ואין כאן סתירה מעידי המודעא לעידי הפשרה אלא שטוען הרא"ם שאותו האונס שהיה בזמן המודעא היה עדיין קיים בזמן הפשרה ונסתייע ממ"ש בטופס המודעא הנז' וז"ל עוד נמ"ך במודעא הנז' וז"ן מש"ל שהכרנו באונסו וכו' הוא מצד איש א' הידוע לנו שהיה מתאלם עליו במסירות ומלשינות וכו' ואף בשעת הפשרה שנתפשר כהרא"ם הנז' עם בעל ריבו היה האונס קיים ועדיין הוא בתוקפו וגבורתו האיש הנז' כבתחילה ולראיה חתמתי אני א' מעידי המודעה עכ"ל, וחתמו על זה עידי הטופס ואין זה כלום דאפילו אם ב' עידי המודע' יעידון על זה אינו יכול להוציא בזה מהמוחזק בפשרה משום דבאנו למחלוקת שהביא מוהריק"ו בשורש ס"ג דיש מי שסובר סברא זו דכל שביד האנס לחזור ולאנסו עדיין אונס הראשון קיים וכל הנעשה מהמשך זה נעשה באונס ואיכא מאן דסובר דאע"ג דאונס הא' עדיין קיים כיון שעכשיו לא אנסו לא חשיב נעשה באונס וכיון דתליא בפלוגתא המוחזק בפשרה יאמר קים לי וכו' ועוד שהנראה מלשון מודעה זו וממה שפי' א' מעידיה שלא היה כאן אונס הכאה ולא אונס תלייה רק אונס דהגזמה והפחדה ואע"ג דמר"ן בסי' ר"ה ס"ז השוה אונס דהגזמה לאונס דתלייה והכאה מ"מ אין דבריו אמורים אלא בהיכא דבעל דבר (דהאנס) עצמו גזים דאז אמרי' דגזים ועביד משום דבהול על ממונו אבל הכא דהגזמה היתה מאיש אחר כנז"ל שהיה מגזים עליו במסירות ומלשינות ודאי אמרי' דגזים איניש ולא עביד דאין אדם חוטא ולא לו כי איך יחטא חטא חמור כזה כדי שיזכה חבירו ולשון מר"ן דבסי' ר"ה גם בסי' י"ב סי"א לא איירי אלא בבעל דבר עצמו ובעוד שהיינו נושאין ונותנין בדבר המציא לפנינו כהר"י הנז' ק"ע מב' חכמים החה"ש הדו"מ כהה"ר ידידיה מונסונייגו והחה"ש כהה"ר יקותיאל משה הכהן שהעידו עדות ברורה שלא היה שום אונס בפשרה ההיא כלל שמתחילה עמדו לפניהם ב' הכתות כדי לישבע השבועות שנתחייבו מחכמי טיטואן והטילו גורלות מי ישבע תחלה ונפל הגורל על הרא"ם לישבע תחילה ומחמת שבועה זו פשרו ביניהם במעמד א' מבדי"ץ בדברי פיוסים לשני הכתות ולא זזה יד העדים מיד ב' הכתות מתחילת התביעה שנתבעו לשבועה עד שנגמרה הפשרה ולא היה שום אונס כלל ועיקר בפשרה ההיא רק בדברי אהבה ואחוה שלום וריעות ואחר שיש כאן עדות שלימה שלא היה שום אונס כלל על הפשרה רק באהבה ואחוה וא"כ נימא בודאי דאזדא ליה אונס קמא אם איתיה. אכן לקושטא דמלתא לא היה שום אונס לא בתחילה ולא בסוף במה שאירע ביניהם והוא שבאדר תקמ"ח הנז' הושיבו ב"ד כהר"ח מאנסאנו וכהר"י בנו לדון בינם ובין הרא"ם להוציא לפועל מה שדנו ביניהם חכמי טיטואן שבררו להם בקוש"ח לדון ביניהם ושלחו לו הב"ד לבא לדון עמהם על ככה וסירב מלבוא עמהם לדין פעמים שלש ואז קבלו האב ובנו הנז' לפני הר"ש צבע והלך והביא משרתי השררה והכריחוהו לבוא לדון עמהם ואני החותם כאן א' הייתי א' מהג' דיינים שנמנו לדון ביניהם ונידונו לפנינו להוציא לפועל מה שכבר דנו ביניהם חכמי טיטואן ומי זה יאמר שדבר זה יחשב אונס וכך היא חובתינו לכוף המסרב לדין עפ"י השררה לאמר עשה מה שדייני ישראל אומרים לך ועל זה הוציא הרא"ם פס"ד מחכמי מקנאסא שחשבו לזה אונס מחמת שאינו חייב לירד עמהם לדין שכבר נידונו לפני חכמי טיטואן שקבלו דינם עליהם בקוש"ח ולא נראו דבריהם ודחויים הם מעיקרן שלא היתה עמידתן לדין על מה שכבר דנו להם חכמי טיטואן רק להוציא לפועל מה שדנו להם ועל איזה תביעות שנתחדשו ביניהם שלא דנו עליהם חכמי טיטואן והוסיפו לחזק ידו וכתבו דפשרה זו אינה אלא מחילה ומתנה כיון שלא נעשית. אלא בעד שבועת היסת. ועוד הוסיפו לומר דאפילו שבועת היסת אין כאן מחמת ק"ע שהמציא לפניהם הרא"ם שהעידו ב' עדים שאמר להם הר"ח הנז' אני רוצה לטעון טענת שקר על הרא"ם הנז' ולומר לו ממך קניתי וגם בזה לא נראו דבריהם דמבואר בדברי הפוסקים דאפי' בעד שבועת היסת הויא פשרה גמורה דעושה פשרה מחומר השבועה ועונשה ומה שרצו לפוטרו מהשבועה מחמת אותה שיחה בטלה שחוץ לב"ד אינו כלום דקי"ל בסי' פ' ס"א דכל מי שטוען חוץ לב"ד וכו' וגמרא ערוכה היא פ' חזקת הבתים דף ל"א דכל דאשתעו מילי אבראי יע"ש, וסיים הרא"ש דעביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא בב"ד כדי שלא יחשוב שכנגדו תשובה על דבריו ובמזיד טוען טענות אחרות להטעותם יע"ש. ולא זו בלבד אלא שהפריזו על המדה וכתבו שאין לשום דיין ליזקק לדינם משום שהאמינו לכל דברי הרא"ם: ומהתימא עליהם הפלא ופלא שנעלו דלת בפני הר"ח ובנו ועדיין לא ראו דבריהם ולא עמדו לפניהם לדין ואלו חכמי עירם שלפניהם נגלו כל תעלומותיהם יישר וראוי להם ולא למי שלא ראה את החדש. באופן דלא חזינן בפסק חכמי מקנאסא שום ראיה דחזיא לכתופי עליה לבטל הפשרה הנז' וגם המציא לפנינו כהר"י הנז' פס"ד מחכמי סאלי וחכמי מראקיש שדחו דברי חכמי מקנאס בראיות ברורות בכל הסעפים והפארות שכתבו חכמי מקנאס לזכות הרא"ם באופן שעמדנו על כל ענייניהם ועלתה הסכמתינו שהמודעא בטלה והפשרה קיימת והדרא ארעא והדרי פירי מזמן הפשרה והלאה ומלך שהשלום שלו ישפות להם שלום ואיש על מקומו יבא בשלום: הח"פ צפרו יע"א בזמן הנז' וקיים

שאול ישועה ס"ט

בתלת הוינא ואסהידו קדמנא החה"ש כהה"ר ידידיה משה מונסוניינו וכהה"ר יקותיאל משה הכהן בתע"ג ובררו בעדותם שביום שנתפשרו כההר"א מאנסאנו וכהה"ר חיים דודו וכהה"ר יהונתן בנו מתחילה מא זאוו שלשתם לענד החכמים העדים הנז' רק כדי לישבע השבועות שנתחייבו בדין מחכמי טיטואן יע"א לישבע והטילו גורלות ביניהם מלישבע ראשונה ויפול הגורל על כהר"א הנז' לישבע תחילה וכראות כן החכמים הנז' בקשו מהם להתפשר ביניהם מחמת חומר השבועה והקשו את ערפם ב' הכתות והיו החכמים הנז' מרצים אותם בכמה פיוסים והיה מצוי עמהם החה"ש הדו"מ כמה"ר שאול סירירו נר"ו וה"ר שמעון צבע והרבה כרכורים בדברי פיוסים לב' הכתות ומעולם לא היה שם שום נדנוד אונס כלל ולא שום הטלת אימה על שום א' כל היום ההוא ובפרט הר"ש הנז' לא יצא מפיו שום הטלת אימה על כהר"א הנז' ואדרבא היה מחבקו ומנשקו ומפייסו הרבה להתפשר כדי שלא ישבע מחמת כי קרובים הם ואינו מהל' ד"א להשביע זל"ז ולהיות שונאים זא"ז ואחר כמה פיוסים הרבה שפייסו החכמים הנז' והחכם כהרש"ס הנז' והרש"ץ הנז' אזי נאותו להתפשר ונתפשרו כמשו"ח ביד כהר"ח ובנו הנז' ולא זזה יד החכמים העדים הנז' מיד ב' הכתות מתחילת התביעה ע"ס הפשרה ומעולם לא היה שם שום זכר אונס ולא שום קללה ולא שום הטלת אימה כלל רק דברי אהבה ואחוה ושלום וריעות וכהר"א היה מקשה את ערפו לישבע ונשארו בענין זה עד קרוב לשעה א' מהלילה ואז שפתו שלום ביניהם עכס"ע ולרח"פ תמ"ת בח' שבט משנת תקנ"ו לפ"ק והשו"ב וקיים

שלמה ן' שמחון ס"ט דניאל ן' צולטאן ס"ט

בתלת הוינא כד אסהיד קדמנא החה"ש הדו"מ כהה"ר רפאל אבן עטר נר"ו שביום ב' בשבת ג' ימים לח' אדר ב' שנת משח"ר לפ"ק זא החה"ש כהה"ר חיים מאנסאנו וכהה"ר יהונתן בנו לענדו באס ידעיוו כהה"ר אליהו מאנסאנו לד"ת שתת' לאיין כאנו יקבדוה באס ינפ'ד ד"ת שתת' די כתבולהום חכמי טיטואן יע"א וסאפד החכם הנז' שליח בדי"ץ לענד כהר"א באס ייזי יעמל משהד"ן כפי מה שפסקו להם