אבני שיש קנב

אותם השבועות שבשטר השבועה שנשבע הרא"ם והג' שבועות אחרים שהיה חייב ולא נשבע עליהם כמו שהעידו העדים שאלו לא נכנסו בדינא ודייני לפטור או לחיוב שודאי נתחייב עליהם שבועה כמו שנשבע אח"ך וכיון שנתפשר בעד כולם למה לא תקרא פשרה והלא באלו לא פיטרו אותו ב"ד של טיטואן מהם ולא עמדו בפניהם לדין וא"כ למה לא תקרא פשרה בעד השבועות הללו ותצטרך מודעא בהכרת אונס גם במה שכתבו שמעולם לא ראו מה שנתענה דינו כמו רא"ם הם דברים תמוהים והפוכים ממה שכתבו והעידו חכמי עירו שהם מבפנים שלפניהם נגלו כל תעלומיהם והעידו מה שראו בעיניהם ואנו אין לנו לקרות עינוי הדין אלא מי שנתענה דינו מחמת הב"ד שלא מיהרו לפסוק דינו או מחמת הבע"ד שלו שלא רצה לקבל עליו את הדין וזה לא יצדק בהרא"ם שלא נתענה דינו בא' מב' סיבות אלא בהרח"ם ובנו שנתחייב להם הרא"ם שבועה אחר שיביא עידי מחאה ולא רצה לקבל עליו את הדין עד שהכריחוהו ע"י השררה ואח"כ נתפשרו עמו בקוש"ח ולא רצה לקבל עליו את הפשרה עד שעמדו לדין פעם א' וב' שקבל עליו עוד בקוש"ח שאם לא ישבע כל פרטי השבו' שנתחייב שחל עליו קיום הפשרה לעשותה ושוב חזר בו ולא רצה לקיימה שלפ"ז הדבר ברור להיפך שאין לך מי שנתענה דינו כמו הרח"ם ובנו שעבר עליהם הדרך הרא"ם ולא רצה לקבל עליו את הדין ולא הפשרה פעם א' וב' וג'

ומה שהיה סומך על המודעה כבר נתב' שהמודעא בטלה כיון שאינה בהכרת אונס כמו שהעידו חכמי הפשרה שנזדמנו להשביעו שביום הפשרה לא היה שום אונס לא אונס זוטא ולא אונס רבא מתחי' וע"ס וכאמור, וגם אם היה במציאות שהיה אנוס על הפשרה עצמה מה שאינו כן לפי האמת נתקיימה הפשרה אח"כ כשקבעו לו זמן לישבע על כל הפרטים שנתחייב עליהם שבועה וקע"ע בקוש"ח שאם יעבור המועד ולא נשבע ע"כ הפרטים שנתחייב לקיים הפשרה ועבר המועד ולא נשבע ע"כ הפרטים כולם שנשארו ג' פרטים שלא נשבע עליהם כמבואר בעדות העדים שלשה שא' מהם מב"ד שעמדו לפניו לדין דהשתא ודאי לית ליה שום אונסא אלא שברצונו הפשוט השמיט הג' פרטים ולא נשבע עליהם אפשר שהיה יודע בהם שהדין עם שכנגדו ולא היה יכול לישבע עליהם וכבר קע"ע בקוש"ח שאם לא נשבע על כולם בזמן שקבעו שנתחייב לקיים הפשרה וכיון שעבר המועד ולא נשבע על כולם אף שנשבע על מקצת חל עליו החיוב שנתחייב כמבואר בסי' כ"א ואפילו לדעת הסמ"ע שם דהיכא דאיכא אפקועי ממונא בעינן ב"ד חשוב ובמעכשיו ור"ל או ב"ד חשוב או מעכשיו כמבואר בסי' כ"ז בדברי מר"ן והסמ"ע אבל היכא דאיכא שבועה חמורה ודאי דלא בעי לא ב"ד חשוב ולא מעכשיו כדקי"ל בסימן ר"ז סי"ט דנדר ושבועה מהני אפי' באסמכתא וכ"ש לפי מה שבירר א' מהעדים בעדותו שקנו בקוש"ח ובמעכשיו דודאי מהני לבטל האסמכתא מה"ד ואין צורך ליכנס אי מקרי ב"ד חשוב או לאו כי בזה די והותיר לבטל האסמכתא גם אין צורך להאריך בקיום הפשרה מצד זה כי כבר איחוור וקם דינא שהפשרה קיימת בזמנה כי לא היה אונס בפשרה עצמה מתחי' וע"ס ואונס הדין לא הוי אונס והפשרה היא פשרה גמורה ככל משפטיה וחוקותיה וזכה כהרח"ם וכהר"י בנו בחלקי הקרקעות שזיכה להם כהרא"ם בפשרה וליתיה בחזרה כלל זהו הנלע"ד וצויי"מ וימ"ן וינחנו בדרך אמת הח"פ בחדש טבת ש' ראשו"ן הוא לכם לפ"ק ארבאט יע"א וח"ע החכמים הש' הדו"מ כהה"ר יוסף אלמאליח נר"ו וכהה"ר משה די אבילה נר"ו וכהה"ר שמואל די אבילה נר"ו

וס"ל נמ"ך גם במה שחזרו וכתבו לזכות הרא"ם שאינו בדין לתת להרח"ם טופס מהמו' ומהפס"ד שנכתבו עליה כי כבר נראית לפניהם ולפני ב"ד שבמערב וחזקוה ואמצוה ולפני זה כתבו להרח"ם ובנו שחייב לתת לו טופס מהמודעא ומפס"ד שנכתבו עליה, לדבריהם הרא' אנו שומעין שחייב לתת לו טופס מהם לדקדק בהמודעא ובהכרת אונסיה כי לפו דבריהם לא היה אונס בדבר כלל והו"ל כטענת אונס שנתבאר בסס"י ט"ז בדברי מר"ן דלכ"ע חייב לתת לו הטפסה מהשטר כדי לדקדק בו אלא שאין אנו צריכים לזה שכבר נתבאר שאפי' לפי טענות הרא"ם ודברי המזכים אותה הפשרה קיימת והמודעא בטלה באיזה אופן שתהיה והשו"ק. וחתו' החהש"ו הדו"מ כהה"ר יוסף אלמאליח נר"ו והכרנו חתי' והיתה העתקתו ביום ה' בשבת ז' ימים לחדש טבת שנת ראשו"ן לציון הנה הנם לפ"ק פה ארבאט וקיים

אברהם בלא"א שלום זלה"ה ה"ן אביטבול סיל"ט

יוסף אבן צור ס"ט

טופס פס"ד וז"ן. דברי החכמים אמת ודינם דין אמת שהפשרה קיימת וכבר כתבנו בזה באורך לקיים הפשרה בראיות ברורות ביד כהרח"ם והר"י בנו הנז' והשתא חזינא כמה טעמי שהוסיפו החכמים הנז' למעלה שכולם כנים ואמתיים לקיים הפשרה הנז' והמודעא בטלה ומבוטלת שהוציא הרא"ם על הפשרה הנז' באופן שהסכימה דעתנו לדעת כל החכמים הנז"ל ולראיה ח"פ באדר משנת והוכיח במישו"ר לפ"ק וקיים נתאחרה החתי' עד ניסן וחתום הרב הגדול משי"ח כמוהר"ר אליהו הצרפתי והחה"ש הדו"מ כמהר"ר שאול ישועה אביטבול יש"ץ והכרנו חתי' ולרח"פ וקיים

יוסף אשרקי ס"ט רפאל אהרן מונסונייגו ס"ט

דבר פשוט וברור כמו שפסקו חכמי רבאט וכמו שהסכימו עליהם החכמים החתומים לעיל והם אמת ודבריהם אמת בראיות נכוחות וברורות ולרח"פ אדר א' שנת מבש"ר טו"ב לפ"ק וקיים

יצחק חרוש סלי"ט אברהם פינטו ס"ט

שלמה אסבאג ס"ט

משפטי ה' אמת צדקו יחדיו והפשרה הנז' קיימת ואין שום חלות לשום מודעא לבטלה כמ"ש הרבנים הנז' ולעת כזאת אין הפנאי מסכים להוסיף על דבריהם ולראיה ח"פ קטן עושים אותו צניף זנב לאריות

הצעיר אברהם בלא"א יעקב ן' אציני ס"ט

באשר דבר מלך שלטון והוא פקד עלי אני החותם א' ע"י משרתו לדון בין החה"ש כההר"י מאנסאנו נר"ו ובין דודו החה"ש כההר"א מאנסאנו נר"ו על ריב שנתעצם ביניהם בענין בה"ך וקרקעות מורישיהם ומחמת שבקש ממני הרא"ם שיהיה נחתך דינו במעמד חכמי ודייני עירם י"ץ ואפי' הקרובים לזה או לזה. בכן נדרשתי לבקשתו ואמרתי למשרת המלך להעשות כן ושלח את משרתו וקבץ החכמים השלימים הדו"מ החו"פ ואז עמדו לפנינו הב' כתות וכל א' כלי זיינו בידו והוא שטען כהר"י הנז' בעדו ובעד אביו שיקיים להם הרא"ם הפשרה שנפפשרו בענין בה"ך וקרקעות מורישיהם שזיכה להם הרא"ם הרביע בבה"ך והחומש בכל הקרקעות והמציא לפנינו השטר פשרה כוח"ך בכת"י חז"ל בז' במרחשון תקמ"ט והרא"ם טען לבטל הפשרה במה שהמציא לפנינו טופס מודעא שמסר בעישור אמצעי לח' אדר ב' ש' תקמ"ח וכתוב בה והכרנו באונסו ואחר סיום המו' כתבו המטפיסים וח"ע ב' חכמים והכרנו חתי' וחתמו על הטופס ומכח מודעא זו רוצה הוא לבטל הפשרה שהרי יש כאן מודעא בהכרת אונס שקדמה לפשרה וקודם שישיב כהר"י הנז' על מודעא זו אנן חזינן בה תיוהא במה שלא הזכירו המטפיסים שמות החותמים בהמודעא דאפשר שעידי המודעא קרובים זה לזה והמטפיסים לא ידעו מקורבתן מחמת שהם ממתא מקנאסא יע"א, ועוד שהמודעא רחוקה הרבה מהפשרה שזו באדר תקמ"ח וזו במרחשון תקמ"ט ואיכא למימר דהאונס שהיה