אבני שיש קנא

שג"ד לחוד מהני לבטלה אע"פ שהסכמנו אח"מ על דבריהם בטעם זה כמשו"ח ביד הרא"ם היה זה לפי מה שהציעו לנו החכמים שהדין שפסקו להם חכמי טיטואן לפוטרו משבו' היה בהחלט ועוד שהיה המובן מדבריהם שעל דין זה עצמו שפטרו להרא"ם משבועה היתה קבלתם לבלתי נטות מדבריהם וכו' ומפני זה נראו דבריהם לפנינו וסמכנו ידינו עליהם, הן עתה שהמציא לפנינו כהר"י הנז' כתבי זכיותיו ופס"ד של חכמי טיטואן עצמו שמשם בארה שלא החליטו חכמי טיטואן לפוטרו משבועה אלא שאחר שצידדו לפוטרו לפי ההודאה שהודה חוץ לב"ד חזרו בסוף הפסק וכתבו שאם יסכימו עמהם ב"ד לחייבו שבועה שהם ג"כ מסכימים לחייבו עמהם וכן היה שהסכימו וחייבוהו שבועה ב' מב"ד של מכנאס וגם אני הצעיר החותם כאן א' בפסק שכתבתי להרא"ם בשנה ההיא כתבתי לחייבו שבועה מה"ד ואז יזכה בחלקי הקרקעות לפי שאין דבריו שחוץ לב"ד בדרך שיחה מקרי הודאה לפטור שכנגדו משבועה והבאתי כמה ראיות ע"ז מדברי הפוסקים ומר"ן וגם יש ביד הר"י פס"ד מהחה"ש הדו"מ כהה"ר שאול ישועה אביטבול שמחייבו שבועה להרא"ם מה"ד מה"ט

גם לפי מה שנתברר לנו עתה מכתבי הרי"ו ומפס"ד של חכמי טיטואן שלא על דין זה של הודאת הרח"ם שפטרו להרא"ם משבועה היתה קבלת ב' הכתות לכל אשר יגזרו עליהם חכמי טיטואן ביען שעדיין לא נודע להרא"ם באותו זמן הודאה זו ולא היו נידונים עליה ואדרבא בשעת קבלתם פסקו להם חכמי טיטואן בפשיטות שישבע הרא"ם שלא מכר הרח"ם כשיביא עדי מחאה ויזכה בחלקי הקרקעות שהיו נידונים עליהם אלא שאחר שהלכו לעירם מצא הרא"ם עדים שהעידו לו שאמר הרח"ם חוץ לב"ד שאם לא הועילו לו טענותיו שיטעון שקנה מהרא"ם ואח"ך שלח ק"ע מהודאה זו לפני חכמי טיטואן וכתבו פסק אחר שבו צדדו לפוטרו משבועה לפי הודאה זו והעלו בסוף דבריהם שאם יסכימו ב"ד לחייבו שבועה גם הם יסכימו עמהם כמו שמבואר כ"ז באר היטב בפס"ד של חכמי טיטואן. נמצא לפ"ז שלא על דין זה הוא שקבלו עליהם פס"ד של חכמי טיטואן אלא שנתחדש אחר הליכתם לעירם עפ"י עדי הודאה שמצא הרא"ם שלא היו נידונים עליה בהיותם בטיטואן בעת הקבלה ולא על דין זה של הודאת הרח"ם היתה קבלתם וא"כ אפי' היו מחליטים חכמי טיטואן הדין לפטור להרא"ם משבועה אינו מוכרח להם מחמת קבלתם דליזיל בתרייהו ולישבוק שאר בתי דינין שחייבוהו שבועה כי לא קבלו אותם על דין זה שנתחדש אח"כ גם אם היתה קבלתם על דין זה עצמו כיון שלפי האמת חכמי טיטואן יצ"ו לא החליטו לפוטרו משבועה אלא אם לא ימצאו הסכמה מב"ד אחר לחייבו שבועה אבל אם יסכימו ב"ד לחייבו שבועה יסכימו גם הם עמהם ומצינו שהסכימו עמהם בתי דינין אחרים לחייבו שבועה מה"ד א"כ חלה על הרא"ם חיוב שבו' לדברי כולם וכשנתפשר אח"ך בעד השבועה א"כ הדר דינא ולא נשאר שום ספק בפשרה זו דיש לה דין פשרה שהיא כמכר ובעיא מודעא בהכרת אונס לבטלה וכ"ש דאיכא תרתי לטיבותא לקיים הפשרה שלא קבלו עליהם חכמי טיטואן בדין זה שפיטרו להרא"ם משבועה וגם חכמי טיטואן עצמם לא החליטו לפוטרו משבועה אלא אם לא יסכימו והרי הסכימו ב"ד לחייבו דודאי הדר דינא לומר דמה שנתפשרו בעד השבועה שנתחייב בכמה בתי דינים וגם בב"ד של טיטואן דהויא פשרה גמורה קיימת ומוחזקת ואין כח במודעה ההיא שמסר הרא"ם מבלי אונס הניכר לבטל הפשרה שהיא כמכר. ובדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת והתנצלות גמורה להרח"ם והר"י בנו במה שהביאו להרא"ם ע"י השררה והכריחוהו בע"כ לחזור ולידון בפני ב"ד אחר אחר שקדמו וקבלו עליהם ב"ד של טיטואן שע"ז קראו עליהם תגר חכמי טיטואן וחכמי מקנאס והטילו עליהם אשמה גדולה שעברו על שבועתם וקבלתם, גם נמשך מזה שינוי הדין ועיוות הדין ולימוד טענת שקר כמבואר בדבריהם ולפי מה שבאו הדברים סתומים ודאי שכך היה נראה שעשו שלא כהוגן וכשורה, אך עתה לפי מה שהוברר מתוך העדויות שבידם וכנז"ל הוברר הדבר שאין עליהם אשמת דבר כי הוצרכו לכך לכמה דברים, הא' כדי להכריח להרא"ם לישבע השבועה שהטילו עליו חכמי טיטואן כי אע"פ שפסקו לו החכמים את הדין עדיין לא הוציאו לפועל, ועוד שנית בשביל עד שני של מחאה שלא העיד בפני ב"ד של טיטואן שכך פסקו להם לכשיביא עד ב' של מחאה ישבע ויזכה בחלקי הקרקעות שהיו נידונים עליהם, ועוד ג' שיצאו לידון בדבר חדש במה שנתחדש אח"כ על עידי הודאה שלא נידונו עליהם בב"ד שקבלום עליהם ומחמת שלא עמדו לפני החכמים שני הכתות ב' ולא ראו כתבי זכיותיהם וק"ע שיש בידם לכך האשימו הרח"ם ובנו ועשו אותם כעברו על הרא"ם את הדרך וכן מבואר בדבריהם שלא כתבו מה שכתבו אלא ע"פ המגידים שהם מפאת הרא"ם שהם ראו כתבי זכיות של הכת שכנגדו לא היו מטילים עליהם אשמת דבר שהלא עדיהן בחיתומיו זכין להם שהם א' מהב"ד וסופרי ב"ד ועידי ההתראה ועידי הפשרה שלפניהם נגלו ענייניהם מתחילה וע"ס כולם מעידים ואומרים שלא פעלו עולה ולא העבירו על הרא"ם את הדרך, וא"כ לפי האמת על חנם חרדו עליהם החכמים החרדה הזאת כי לא עשו שום דבר חוץ מן השורה ושלא כהוגן ולא היה להם לעשות שום דבר חוץ ממה שעשו. ומה גם לפי דבריהם שלא קבלו עליהם ב"ד של טיטואן אלא בהיות עמהם החה"ש הדו"מ כמהר"י קורייאט זלה"ה וכשנסתלק החכם מן הדין ההוא ולא רצה לחתום עמהם בדין ממילא נתבטלה קבלתם, גם לפי מה שאמר כהר"י בנו של כהרח"ם שהוא לא קבל עליו ב"ד ההוא שלפ"ז אין עליהם שום תלונה ולא תרעומת דברים, ויותר יש לתמוה על חכמי מקנאס בפעם הזאת עד הפלא ופלא שהאמינו לכל דברי הרא"ם שהעדים ת"ח שהיו מצויים עמהם מכחישים אותו עד שנעלו דלת בפני הרח"ם ובנו וכתבו שכל דיין שיזדקק לדינם אינו אלא מן המתמיהים ולימוד טענות שקר ומשפיל דגל התורה וכו', ושהרא"ם אין לו עוזר וסומך כי הוא לבדו דר ואין לו על מי להשען וכו' והירא וחרד ה' יתרחק מן הדין הזה והמחזיק ביד הרא"ם וילבש קנאת ה' צבאות להקים דגל התורה תעב"ט ושכמ"ה וכאלה רבות שבזה הם נועלים דלת בפני כל ב"ד שלא לראות זכות להרח"ם ובנו אלא להחזיק ביד הרא"ם שאז יזכו לעוה"ב ולא כך היא המדה ולא כן שנו רבותינו אלא שיהיו בעלי הדין שוים בכל דבר ושלא להעדיף ולהאמין א' מהם על חבירו וכ"ש ששני הכתות האלו שממקום א' באו ושורש א' לכולם ומפני מה יהיה הרא"ם לבדו דר ואין לו עוזר וסומך יותר מהרח"ם דודו אין אלו אלא דברים של תימא, וגם בזה הם מטילים דברים של חשד בכל בתי דינים שביש' שיש להם חילוק ומשנים הדין למי שיש לו עוזר וסומך למי שאין לו כי מה יתן ומה יוסיף בענין הדין מי שיש לו עוזר וסומך למי שאין לו וכי משוא פנים יש בדבר חלילה והלא לא נחשדו חכמי ודייני ישראל להיות מחניפים בדין. גם במה שכתבו בפסק אחר ולפי דעת התועים מדרך השכל שאין להם לא דעת ולא תבונה שאומרים שזה פשרה וכו' אבל האמת ליודעי דעת ומביני מדע שהמודעא קיימת ואינה אלא מחילה וכו' הם דברי פלא וכמעט אין להאמין לחכמים שכמותם שיצאו דברים אלה וכיוצא בהם כי אחר שהחכמים טרחו בעשר אצבעותיהם בטלאי ע"ג טלאי להחזיר הפשרה מחילה מי זה אמר ותהי שמי שהולך בדרך ישרה ויסבור שהיא פשרה שיקרא תועה מדרך השכל לפי שלא הלך בדרך עקומה, ומלבד האמור שהיא פשרה גמורה כמ"ש למעלה מה יענו החכמים על אותם השבועות שנתחייב הרא"ם מלבד השבועה שיש בה הודאת הרח"ם וצדדו חכמי טיטואן לפטור הרא"ם ממנה אבל כל