אבני שיש קנ

מקצתו ס"ג להוצאתם והשתדלותם באונם והונם עד שישאר המקח הנז' ביד כהר"ח הנז' וב"ך מנוקה מכל תגר ושטנה שבעולם ב"ב ושאב"ב ולהיות שכבר מכר כהר"א הנז' חמשה חלקים בחצר הנק' ע"ש ה"ר שלמה ה"ן דנאן שהששה חלקים ירשו אותם מזקנם לכן פשרו ביניהם הפשרנים הנז' בפנינו שלא יטול כהר"ח הנז' בחלק שבין השתות לחומש כ"א דמיו ולפי ערך דמי המכר של החמשה חלקים הנז' ותו לא גם הודה כהר"א הנז' בכהקוש"ח הנז' ומחל לכהר"ח דודו הנז' ולכהה"ר יהונתן בנו בכל דין ותבי' שיש לו נגד שום א' מהם הן תביעת ממון הן תביעת שבועה ק"ו וג"ש ואפי' חר"ם ולא נשאר לו נגד שום א' מהם שום דין וקול ודברים כלל מיום שנברא העולם ועד היום הזה מחילה דלא להעדאה מינה לעלמין ודלא להשנאה לדרי דרין דלעלמין לא תתחבל בדלא למימר שוגג או אנוס או מוטעה ולא ידעתי במה מחלתי כי מעתה הכל אסוק אדעתיה וידע ומחל והכל בביטול כל מיני מודעי וכו' ובפיסול עידיהן וכו' ואין צריך להאריך באופני ביטול כל מיני מודעי דלא נפקא לן מידי כי הדבר מובן מעצמו ולא חיילא שום מודעא על הפשרה הנז' והודה עה"ך שטמ"ו ככ"ח סבדי"ץ בתפי' ובמאסר וכו' ובאח"ג וכו' כתחז"ל דלא כאס' וכטו"ד ונ"ה בקש"מ בדל"ב ושח"ך כ"א לדינו ולתועלתו למ"ש עכמדו"ל באור ששי בשבת שבעה ימים לח' מרחשון ש' ה"א ותקמ"ט ליצי' פה פאס יע"א והשו"ב וקיים ע"כ נמ"ך וחתו' החה"ש הדו"מ כהה"ר ידידיה משה מונסונייגו והחה"ש כהה"ר יקותיאל משה הכהן י"ץ ונתקיי' לנו חתימו' כראוי בא' מדרכי הקיום ובדקנו התורף פנים ואחור ולא נמ"ך בו זולת מ"ש וח"פ תמ"ת וקיים

דוד עטייא סי"ט אלעזר ן' לחדיב ס"ט

טופס פס"ד נדרשנו מבעליו להעתיקו יען שרצו לשולחו למדינה אחרת, עם היות שכבר כתבנו ביד הרא"ם שהמודעא קיימת והפשרה בטלה היה זה ע"פ המובן מדברי החכמים ב"ד של מתא מקנאס יצ"ו שהיה כהרא"ם הנז' אנוס על גוף הפשרה ואז היה הדין ברור כמ"ש החכמים הפוסקים הנז' שהפשרה בטלה דאף שדינה כמכר ואמרי' דאגב אונסא גמר ומקני מ"מ כשמסר מודעא בהכרת אונס על גוף הפשרה קי"ל שהפשרה בטלה כדין המכר' אך עתה לפי מה שנתברר לנו מכתבי זכיותיו של כהרח"ם וכהר"י בנו יצ"ו מכמה עדויות של ת"ח שהמציא לפנינו כהר"י הנז' ומפסקי דינים של החכמים שעמדו לפניהם לדין פעם א' וב' וג' שלא היה שום אונס בפשרה עצמה ולא היה מה שקורים אונס שאנסו לכהרא"ם אלא כדי לקבל עליו את הדין ע"פ מה שפסקו לו ב"ד של מתא תיטוואן שקבלום עליהם שאחר שהזמינוהו לדין בפני ב"ד שמצויים בעיר וסירב מלבוא ואחר כמה התראות שהתרו בו ע"י ב"ד ההוא ושלוחיהם כדי לבוא לפניהם לדין וסירב מלבוא אז הכריחוהו והביאוהו ע"י השררה כדי לבוא ולקבל עליו את הדין כפי מה שפסקו ב"ד הרא' בדין א' שנידונו עליהם שם ועל תביעות אחרים שהיו ביניהם כפי מה שיפסקו עליהם ב"ד שבעירם ואחר כמה ימים כשעמדו על השבועות נכנסו ביניהם מתווכי שלום ת"ח במעמד א' מב"ד ופשרו ביניהם בעד השבועות בלי שום זכר אונס וכפיה כלל וקבלו ע"ע הפשרה בקוש"ח ברצונם הפשוט כמו שמבואר כ"ז בשטרי ק"ע שיש בידם מכמה עדים ת"ח ומא' מבדי"ץ ומשטר הפשרה ומפסקי דינים של החכמים ישצ"ו. שנמצא לפ"ז שלא היה שם אונס בפשרה כלל א"כ מעתה הדר דינא שהמודעא בטלה והפשרה קיימת שרירא וקיימא כראי מוצק ולית נגר ובר נגר דיפרקינה לפמ"ש הפוסקים ומר"ן בסי' ר"ה דפשרה דינה כמכר ובעיא מודעא בהכרת אונס לבטלה, אבל גילוי דעת גרידא לא מהני בה לבטלה כי היכי דלא מהני לבטל המכר וה"נ בנ"ד לא היה אפי' מה שקורין אונס בפשרה אלא כדי להבריחו לד"ת ופשוט שמה שהכריחוהו לעשות מה שישראל אומרים לו שלא הכריחוהו על הפשרה אלא דאיהו מנפשיה עביד פשרה אפי' היה זה בזמן א' ובמעמד השררה ומכ"ש לפי מה שנת' שאין שייכות לפשרה עם אונס השררה שמה שהכריחו' והביאוהו לדין ע"י השררה היה באדר של שנת מש"חר והפשרה היתה בחשון ש"ש תקמ"ט ולא היה שם זכר אונס וכפיה כלל אלא שת"ח במעמד א' מב"ד פשרו ביניהם בדברי אהבה ואחוה על דבר השבועה וקע"ע הפשרה וא"כ מה שייכות יש לאונס שבשנת תקמ"ח לפשרה שנעשית בש' תקמ"ט וכ"ז הוא אפי' נניח דזה מקרי אונס ולפי האמת לא מקרי אונס כלל מה שהכריחוהו לבוא לדין ולקבל עליו מה שהב"ד אומרים לו שכך חובתינו וכך נאה לנו לקבל עלינו את הדין בספ"י ואשר הוא יהודי ישא עול משפט התורה על שכמו ויענדנו עטרות וישמח בהפסדו ע"פ התורה מאלפי זהב וכסף ומדבי דינא שקיל גלימא ליזמר וליזיל באורחא וכיון שכך מה שהכריחוהו לעשות מה שהוא חייב לעשותו מעצמו לא מקרי אונס והרי שאין כאן לתא דאונס ועיין באה"ע סקי"ח סי"ז שאם בדין עשה ליגרש ולישא אשה אחרת שאין זה טענת אונס כיון שבדין עשה יע"ש. ומה שטוען הרא"ם שמה שלא רצה לעמוד עמהם בדין בפאס הוא מחמת שכבר נידונו בב"ד של טיטואן יצ"ו שקבלום עליהם ואינו מחוייב לחזור ולידון פעם אחרת וא"כ מה שאנסוהו לעמוד בדין בפאס הוא שלא כדין ויש לו טענת אונס אינה טענה לפי מה שהעידו העדים הנז"ל שהרח"ם והב"ד לא הכריחוהו לעשות אלא כפי מה שפסקו להם הב"ד של תיטוואן כי היו צריכין לעמוד עוד בב"ד להוציא הדין שפסקו להם לפועל שיביא עד שני של מחאה שלא העיד בב"ד של תיטוואן ולהכריחו לישבע השבועה שפסקו להם חכמי תיטוואן ישצ"ו גם היו צריכים לעמוד בדין על הודאת הרח"ם שחוץ לב"ד אי חשיבא הודאה ועל תביעות אחרים שלא נידונו עליהם בב"ד של תיטוואן כמבואר כ"ז בכתבי זכיותיו כנז' שמכ"ז ברור שאין אונס להרא"ם לא בדין ולא בפשרה גם מכתבי זכיות הרא"ם ומפס"ד החכמים שזיכו אותו מוכח וברור מתוכם שלא היה שום אונס וכפיה להרא"ם זולת מה שהכריחוהו בע"כ לבוא ולעמוד עמהם בדין בב"ד שבעירם שכבר ביארנו דזה לא מיקרי אונס כלל לא בדין ולא בפשרה ואפי' לפי דעת החושבים דאקרי אונס בדין ע"כ יודו ויורו שאין ענין אונס זה נוגע לגבי הפשרה ביען שלא הכריחוהו להתפשר אלא לעשות מה שהדין נותן ואיהו מנפשיה עביד פשרה ואפי' אם היתה הפשרה במעמד הדין וכ"ש לפי מה שנת' שהיה ביניהם מרחק רב יותר מו' חדשים וביום הפשרה לא נזכר ולא נרמז שום זכר אונס וכפיה כלל כמו שהעידו עדי הפשרה שהם החכמים השלימים כהה"ר ידידיה מונסונייגו וכהה"ר יקותיאל משה הכהן יצ"ו שלא זזה ידם מתוך ידם מתחי' וע"ס עד שנתפשרו ולכן הדין פשוט וברור כשמש בצהרים שהפשרה קיימת והמודעא בטלה ואין לה על מה תחול כיון שאין כאן הכרת אונס לא אונס רבא ולא אונס זוטא ואנן קי"ל דפשרה דינה כמכר ובעיא מו' בהכרת אונס לבטלה ומה שכתבו חכמי מקנאס יצ"ו דפשרה זו אינה אלא כמחילה ומתנה דגילוי דעת לחוד מהני בה לבטלה כיון שלא נעשית אלא בעד שבועת היסת דלית בה דררא דממונא לא נתחוורו דבריהם אצלנו וכבר כתבנו ביד הרא"ם שלא נראו דבריהם אצלנו בזה וקושטא דמלתא הוא אף שלא נתפשר אלא בעד שבועת היסת שנתחייב כדי לינצל מעונשה פשרה גמורה הויא ומקריא לענין דהויא כמכר דלא מהני בה ג"ד גרידא ובעי מודעא בהכרת אונס גמור לבטל והבאנו ראיה ע"ז מדברי הפוסקים ומרן גם מה שכתבו החכמים הפוסקים לבטל הפשרה מפני שקע"ע ב' הכתות דינם של חכמי טיטואן בקוש"ח לבלתי נטות מדבריהם ימין ושמאל והם פסקו לפטור להרא"ם אפי' משבועת היסת וא"כ הדר דינא להוות כמתנה ומחילה