אבני שיש קמו

לו החזקה בהג' רבעים שהיא ג' חלקים מט"ז במדור ובלבד שלא יפחות כלום ממה שנוטל בעל החזקה הראשונה ולפעמים חזקה זו פורחת באויר שאם במשל היה הקרקע נשכר ביו"ד אוקיות והיה הגוי נוטל ג' אוקיות ובעל החזקה היה נוטל ז' אוקיות אין לבעל החזקה הב' ליטול כלום מהז' אוקיות אלא שאם יש במציאות שהגוי הב' אינו נוטל כל הג' אוקיות אזי יטול מה שנשאר מהג' אוקיות ואם גם הגוי הב' היה נוטל ג' אוקיות לא נשאר לו מה ליטול, ואין לומר דלא יטול בעל החזקה הראשונה כ"א הרביע דהיינו ב"ם ד"ת כיון שכבר היה נוטל ז' אוקיות ולא שיערו חכמים חזקה בהרביע אלא לענין דאין לפחות מרביע אבל למעלה אין לה שיעור דכל מאי דמוזיל הגוי הראשון בשכירות הגוף שהוא כח הגוי יטלנו בעל החזקה הראשונה כמו שמפורש בפסקי הרב הנז', בעל החזקה השניה לא יטול אלא מאי דמוזיל גביה הגוי הב' וכבר כתבתי בענין זה באורך בשאלה ותשובה שבאה לידי ממכנאס יע"א שכתבו בתשובתם שלא יטול בעל החזקה הא' זולת הרביע וכל מאי דמוזיל הגוי בשכירות יטלנו בעל החזקה הב', ולא יכולתי להלום דבריהם אם לא שבעל החזקה הא' היה נוטל רביע עם הגוי הא' אזי נאמר דמאי דמוזיל הגוי הב' הוא לבעל החזקה השנית ודברים ברורים הם וצויי"מ הח"פ צפרו בשבט משנת נטעתי"ך שורק לפ"ק וקיים

שאול ישועה בכמוה"ר יצחק זלה"ה ה"ן אביטבול ס"ט

דברי החכם הפוסק נר"ו הם אמת וצדק אין בהם נפתל ועקש בכל פרטיו דמ"ש החכם דבעל החזקה לא יסלק למס' הנז' הקונה הקרקע תוך שנה וכיון שלא סלקו בתוך שנה זכה במקחו הקונה הנז' ותו לא מצי לסלוקיה הדין עמו דודאי לא מצי בעל החזקה לסלק הקונה הקונה מהגוי אחר שעברה שנה מיום המקנה וא"כ זכה מסעוד הקונה מהגוי בקרקע הנז' לבנות בו בניינים כחפצו ורצונו ויתן סך הקצבה לגוי מדי שנה בשנה כמנהג הקונה בהאלגז'א דדין מכר י"ל ולא דין שכירות שהרי ממכר עולם הוא בדיניהם שהקונה בהאלגז'א נחלט הקרקע בידו לצמיתות לקונה אותו לדורותיו ואפי' אם יפול הבנין ההוא יכול הוא לחזור ולבנותו פעם ב' כאשר תאוה נפשו ואין דובר אליו דבר אלא שיתן הסך הקצוב לגוי כמו שהתנה עמו בשעת הקנין אם מעט ואם הרבה עוד כל ימי הארץ וכיון שכן ברור הוא דדין מכר יש לו וכמו שהביא הח' הפוסק ראיות ברורות ונכוחות למבין מדברי הר"ן מציאות זו דומה בדומה ממש. ומדברי הטור ג"כ בסי' קע"ה לפי פי' הרב"י ז"ל וכמו שהביא ג"כ מדברי האחרונים ז"ל שקורין לענין זה בשם מוקטע'א יע"ש, א"כ איפה זכה מסעוד הנז' בג' רבעים מכח הגוי כנ"ל. והשתא דחזר מסעוד הנז' ומכר הג' רבעים שלו לגוי אחר נשאר לו בהם חזקה שנית שהם ג' חלקים מט"ז כידוע דחזקה ראשונה היא רביע בגוף הקרקע וחזקה שנית היא ג' מט"ז

והשתא נחזי אנן דאם היה הקרקע נשכר ביו"ד אוקיות והיה הגוי נוטל בשכירות ג' אוקיות ובעל חזקה היה נוטל ז' אוקיות, ברור הדבר דאין יכול בעל החזקה הב' לפחות לבעל חזקה ראשונה וליטול ממנו כלום כיון שהיה נוטל כל השבעה אוקיות והגוי נוטל ג' אוקיות, א"כ לא נשאר לו לבעל חזקה שנית מה ליטול, דלא אמרו דבעל חזקה ראשונה נוטל רביע אלא לענין שאין לפחות לו מרביע אבל למעלה אין לו שיעור כמו שראה כ"ז החכם הפוסק כתוב ומפורש בכתבי מוהר"ר, וא"כ לא נשאר לבעל חזקה ב' מה ליטול כיון שבעל חזקה ראשונה נוטל ז' אוקיות והגוי נוטל ג' אוקיות. אכן אם הגוי הב' מוזיל גביה שאינו נוטל אלא ב' אוקיות אזי המותר יטלנו בעל חזקה ב' אבל בעל חזקה א' לעולם עומד בשלו מה שהיה נוטל מעיקרא יטלנו גם עתה ולא יהיה נגרע משלו כלום. באופן דדברי הח' הפוסק צדקו יחדיו ולראית האמת ח"פ פאס יע"א באלול תקנ"ט לפ"ק וקיים

אליהו הצרפתי סי"ט

הדין דין אמת שזכה מסעוד הנ"ב בחזקת ג' רבעי החורבה שהוא ג' חלקים מט"ז בכל החורבה דהיינו שבעל החזקה ראשונה יטול רביע השכירות של כל החורבה ומסעוד הנז' יטול רביע בג' רבעים הנשארים יובן ששכירות החזקה יתחלק ביניהם לז' חלקים בעל חזקה א' יטול ד' חלקים ובעל חזקה ב' יטול ג' חלקים, ולא אמרו שכל מה שהוא יותר על השכירות שנוטל הגוי בעל גוף קהרקע יטלנו בעל החזקה אלא בשוכר מהגוי בעוד גוף הקרקע בחזקת הגוי לפי שהגוי אינו מודה בחזקה ולפעמים סוגר החצר ומפקיע יד ישראל בעל החזקה לגמרי ולכן תקנו לו לישראל שכל אשר תמצא ידו לעשות בכחו יעשה אפי' ליטול כל השכירות. אבל כשמכר הגוי גוף הקרקע לישראל שהוא מודה בחזקה ועושה דין עם בעל החזקה בזה לא תקנו לו כ"א הרביע שהוא סתם החזקה וישראל הבא מכח הגוי נוטל השאר ולכן בנד"ז שזכה מסעוד הנז' בג' רבעים כנז' לא יתן לבעל החזקה כ"א הרביע והשאר יזכה בו מסעוד הנז' וכיון שמכר לגוי נשארה חזקת שלשת רבעים בחזקת מסעוד הנז' אלא שיד בעל החזקה הראשונה על העליונה שאם הגוי משכיר ביוקר בענין שלא נשאר כ"א רביע השכירות או פחות יטלנו בעל החזקה ראשונה כי הוא הקודם לכל דבר ואם יש שם יותר על הרביע יטלנו בעל החזקה השנית עד תשלום רביע בג' רבעים הנשארים ואם הגוי מוזיל השכירות יותר מדאי בענין שנשאר לבעלי החזקה יותר מז' חלקים מט"ז יתחלק בין בעלי החזקות לז' חלקים ומ"ש הרב הגדול זלה"ה שלעולם נוטל הישראל בעל החזקה מה שהיה נוטל עם הגוי אפי' כשבא הקרקע ליד ישראל לא הודו לו חביריו כל בתי דינין שבמערב ועוד שאין זה דבר קצוב שהשכירות שנוטל הישראל היא עולה ויורדת ולכן תקנו הרביע שהוא דבר קצוב' וגם הוא ז"ל לא אמרה להלכה למעשה שהרי ראינו לרבותינו ואבותינו אשר יצקו מים ע"י הרב הנז' זלה"ה כך היו דנים והולכים מעשים בכל יום ואפי' בעוד הקרקע ביד הגוי אם הוא מודה בחזקה ומקבל עליו לדון בדיני ישראל פוסקים לו שלא יתן לישראל בעד החזקה כ"א רביע השכירות והישראל פורע רביע ההוצאות כדינו עם ישראל ואם הלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג ופוק חזי מאי עמא דבר, ולראיה ביד מסעוד הנז' ח"פ פאס יע"א בזמן הנ"ב ושו"ב וקיים

איש צעיר שאול סירירו סלי"ט

הדין דין אמת ורואה אני את דברי החכם כמה"ר שאול סירירו נר"ו ויש להוסיף נופך אלא שהמוביל נחוץ

הקטן פתחיה מרדכי בירדוגו סי"ט

יציבא מלתא שמסעוד הנ"ב יש לו חזקה בהג' רבעים שקנה מהגוי וחזר ומכרם והשוכר מהגוי לא ישכור ממנו רק כשיעור זה דהיינו שאם שכירות החצר יו"ד אוקיות הוא שיווייה דהו"ל לבעל החזקה הא' רביע הסך הנז' שהוא עשרה מעות ונשאר להג' רבעים ז' אוקיות וחצי יהיה הרביע שלהם למסעוד הנז' בעד חזקתם שהוא ע' מעות וי"ב פרוטות וישאר לגוי כ"ב מעות וי"ב פרוטות ועד"ז ישכור מהגוי לא יוסיף לו ול"ו יגרע כי לא יוכל השוכר מהגוי למעט חזקת ישראל לא בעל החזקה הא' ולא בעל החזקה הב' ואם לא יעשה כן וירבה לגוי עה"ד והערך הנז' על השוכר ליהדר לשלם מכיסו ואם לא ירצה הגוי להשכיר לו בסך הנז' דהיינו לערך ה"ם ד"ת א"ת לא ישכור ממנו דעל השוכר רמי חיובא דחזקה זהו הנראה לקוצ"ד וה' ינחנו בדרך אמת כי"ר וקיים

הקטן שמואל ן' וואעיש סי"ט