אבני שיש קמה

מה ליטול מחלקו וזה אינו אלא בהיכא שפירש לגוי שאינו מוכר לו אלא ג' רבעים אבל במוכר סתם כל החצר נתרוקן כחו לגמרי ואין כאן חזקה זולת חזקת ראובן המוכר הראשון והגוי הב' הקונה משמעון קאי במקום הגוי הא' ואם היה נוח מהראשון ואינו נוטל בשכירות כמו הראשון מזלו גרם ואם היה קשה מן הא' ונוטל בשכירות יותר מהראשון ג"כ מזלו גרם ובלבד שלא יפחות לו מהרביע דלהכי שיערו חכמים החזקה בהרביע דאין לפחות מרביע אבל למעלה אין לה שיעור וכל מאי דמוזיל הגוי בשכירות הג' רבעים שהם כח הגוי יטלנו בעל החזקה, ודברים ברורים הם הח"פ צפרו בסיון מש' עושה משפט לעשוקי"ם לפ"ק

נאם החותם שאול ישועה אביטבול סי"ט

סימן צ'

נדרשתי אח"מ לחוות דעתי בענין החצר הנקראת ע"ש אזנזון שקנאה ה"ר מסעוד לערבי בהיותה חרבה תל עפר מהגוים בעלי החורבה בהאלגז'א הנוהג באיזה חורבה או בקעה שתהיה דהיינו שקונה אדם מהבעלים שי"ל חורבה או בקעה לבנות עליה בניינים כחפצו כאדם העושה בשלו בעד מה שקוצב עם הבעלים לתת להם סך מה בכל שנה ושנה עוד כל ימי הארץ ובזה הוחלט הקרקע ההוא ביד הקונה אותו לדורותיו ואף בהיכא דנפלו הבניינים שבנה לא נתרוקן כחו מהקרקע ההוא וחוזר ובונה בו כחפצו ויתן מה שקצב לתת לבעלים או ימכור זכותו לאחר והאחר יתן הקצבה ההיא ומסעוד הנז' אחר שקנה החורבה הנז' באופן הנז' המתין מחמת בעלי החזקה עד שעבר יותר משנה ועמד ובנה שם שני בתים ולאחר כן עמד ומכר האלגז'א שבידו והבניינים שבנה לגוי אחר והגוי שקנה ממנו הוא משכיר גוף הקרקע של הבתים הנז' מה שהוא כח הגוי וגובה שכירותו ובעלי החזקה גובים שכירות החזקה כנהוג בכל הקרקעות של הגוים שיש לישראל בהם חזקה ולשאול הגיע מסעוד הנז' ותובע מה ששוהד"ן אם האלגז'א הנז' יש לו דין מכר וקנה הקרקע ההוא בהאלגז'א קנין הגוף וכשחזר ומכר הקרקע ההוא לגוי אחר אם תשאר לו החזקה במה שמכר לגוי דהיינו בהשלשה רבעים כמו שכן הוא במוכר קרקעו לגוי שנשארת לו החזקה

ואמינא ודאי דדבר פשוט הוא שהאלגז'א הנז' דין מכר יש לו ולא דין שכירות שהרי ממכר עולם הוא בדיניהם שהקונה קרקע בהאלגז'א קונה אותו לדורותיו לעשות בו חפצו ורצונו יבנה ויסתור יתן וימכור יוריש ויחסין באין אומר ואין דברים והמוכר לו מסתלק מהקרקע הקרקע ההוא לגמרי ואין לו אלא זכות הקצבה שנתחייב הקונה לתת לו מדי שנה בשנה ואחר שכן הוא הקונה קרקע בהאלגז'א ולא סלקו בעל החזקה תוך שנה מיום שקנה תו לא מצי לסלוקיה כדין הקונה קרקע מהגוי דאין כח לבעל החזקה לסלקו מכח התקנה אלא תוך שנה מזמן המקנה ולא במלאת לו שנה תמימה שאז קם הבית לקונה אותו לדורותיו ולא דיינינן להקונה בהאלגז'א דין שוכר בעלמא דמצי בעל החזקה להוציאו בכל זמן שירצה דאין זה אופן השכירות דאין לשוכר אלא דירה בעלמא שידור כל זמן השכירות ואינו רשאי לשנות צורת הבנין ולא יבנה ולא יהרוס ואפי' להביא קרוביו לדור עמו או להשכיר למי שיש לו סיעה גדולה אינו רשאי ואם נפל אזדא ליה ואם מת השוכר בטלה השכירות עיין סי' רי"ב ושי"ב ושי"ו ושל"ד משא"כ בהאלגז'א שרשאי בכל אלה לעשות כחפצו וממכרו הוא ממכר עולם ומה לי אם דמי המכר קצובין לפרוע לאלתר או קוצב לתת סך מה בכל שנה ושנה עוד כל ימי הארץ, ועם היותו דבר פשוט לא אמנע מלהביא ראיות מדברי הפוסקים דקנין הגוף מקרי שכן מצינו להר"ן בנדרים פ' השותפין דמ"ו אמתניתין דתנן המודר הנאה מחבירו ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרים בעיר ואין לו בהם תפיסת יד מותר ומוקי אביי בגמ' היכי דמי דשרי דמקבל בעיסקא, וכ' הר"ן משם הראשונים דמקבל בטיסקא לאו היינו שכירות אלא הקרקע הוא של מחזיק לעולם ומורישו לבניו אלא שנותן דבר ידוע בכל שנה לבעלים הראשונים וכל כהאי גוונא קנין הגוף מיקרי ולא שעבוד בלבד שיפקיענו קונם והאי דנקט מושכרים במתניתין משום דטיסקא זו כעין שכירות היא שאם אינו פורע המוטל עליו שנה שנה הדרא ארעא למרה דמלכא אמר דיהיב טיסקא ליכול ארעא ואפ"ה כיון דכל אימת דבעי למפרע לא מצי מסלק ליה אידך קנין הגוף הוא דיש לו בקרקע ומשו"ה לא מצי אסר אבל בשכירות מצי אסר עכ"ל הר"ן והביאו הריב"ש סי' שנ"ה הרי מבואר דמקבל בטיסקא שדומה למקבל בהאלגז'א קנין הגוף הוא ועדיף מקבל בהאלגז'א שבנה בנין בחורבה או הבקעה ההיא ואפי' בהיכא דלא פרע המוטל עליו לא הדרא ארעא אלא תובעו כשאר חוב, ועוד יש ראיה מדין מצרנות שכתב הטור בסי' קע"ה וז"ל קרקע שיש בו בנין והקרקע של אחד והבנין של אחד אם בעל הבנין יש לו כח בקרקע להיות בו בניינו עד עולם שאף אם יפול לחזור ויבננו אז כל א' וא' הוא מצרן על חבירו לפיכך איזה מהם שמכר חלקו לאחר חבירו מסלק הלוקח יע"ש והקשה הב"י לדעה זו דאית ליה זכותא בארעא עולמית ואפי' אם יפול בנין זה בונה אחר במקומו הרי בעל הקרקע לא נשאר לו זכות בקרקע ומה ימכור. ותירץ דהכא במאי עסקינן דלעולם הוא פורע שכירות כעין טיסקא לבעל הקרקע דהשתא אע"פ שי"ל כח לקיים שם בנין זה עד עולם ואפי' יפול בונה אחר במקומו אין הקרקע שלו לגמרי דלעולם הוא פורע טיסקא עכ"ל, והוא ממש מציאות האלגז'א שפעמים שבעל הקרקע שלוקח אלגז'א מוכר זכותו לאחר ועומד האחר במקומו לגבות האלגז'א ופעמים שהמקבל בהאלגז'א מוכר זכותו לאחר שיזכה בהקרקע ההוא ויתן האלגז'א

עוד מצינו להאחרונים שמזכירין מציאות האלגז'א ממש אלא שמזכירין אותה בשם מוקטע'א כמ"ש כנה"ג סי' ק"מ בהגה"ט אות מ"ו משם מהריב"ל וז"ל ארעא דמוקטע'א לית ביה דינא דבר מצרא אבל אחר שנבנו הבתים על הקרקע אית ליה לבעל המוקטע'א דינא דבר מצרא בהבתים הסמוכים למוקטע'א עכ"ל. ופירש בעל מסגרת השלחן בדיני החזקות שהביא בסי' ק"מ אות י"ז שהאלמוקטע'א הוא ארעא דשייך למלך או לכותי וישראל קנה אותה באופן שמעלה ממנה מס פרטי למלך או לכותי דשייך לו אותו ארעא ויש רשות ליהודי לבנות עליה ולעשות כבשלו וזהו חק ולא יעבור שאין המלך או הכותי יכולים להוציאו ליהודי ממנה עולמית כשיתן המס מדי שנה שנה בשנה כמו שקצבו לו ליתן יע"ש באורך, הרי מבואר שהאלגזא ממכר עולם היא ודין מכר יש לה ולא דין שכירות ואחר שדינה כמכר כל ששהה ביד הקונה אותו שנה תמימה תו לא מצי בעל החזקה לסלקו כדין שאר ממכר ואף אם לא היה הדבר ברור שהוא מכר גמור כדאמרן אלא היינו מסופקים אם דין מכר י"ל או דין שכירות הקונה הוא מוחזק והבא להוציא מידו מכח התק' עליו הראיה:* **([* הכי איתא להדיא בשו"ת מהר"י מטראני ח"א שאלה נ"ט שהמוקטאעק'א דמכירה לשנים היא וזכה בקרקע בדיני האומות ובדין התורה ויש לו קנין בגוף הקרקע והביא ראיות ברורות גם הביא ההיא דהביא מר אבא נר"ו דהמודר הנאה מחבי' ויש לו מרחץ וכו' יע"ש]

הקטן רפאל

)** ומינה נמי השתא דחזר מסעוד הנז' ומכר זכותו לגוי אחר דיינינן ליה כדין מוכר קרקעו לגוי דנשארה לו החזקה במאי דמכר לגוי דהיינו הג' רבעים שהם כח הגוי כמו שמצינו בפסקי מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה שהמוכר חזקה לגוי נשארת לו חזקה דחזקה שהיא א' מט"ז במדור ה"נ נשארת