אבני שיש קמב

כמ"ש מהר"ם מרזבורך בנימוקים שבסוף תשו' הרשב"א סי' ס"ד וז"ל ואפי' יחיד שבא מחמת כן כבר לידי עלילה שסבורים הגוים שהוא עשה מותר לומר לגוים פ' עשה ולא אני עכ"ל, ולא הנתפס בעלילה לבד רשאי לומר כן אלא מצוה לכל אדם להגיד בעדו דמוטב שימות החייב ולא ימות זכאי וכמ"ש בנימוקי הרב הנז' סי' הנז' גבי מכה חבירו דקי"ל דמותר למוכה לקבול לפני הגוים כתב הרב וז"ל ולאו דוקא המוכה אלא מצוה לכל אדם להגיד לשופט פ' הכה פ' ועוד הולכים בכעסם תעשה כך שלא יוסיף עוד ואם יעליל השופט עליו ויקח כל אשר לו פטור המגיד דאל"כ אין לך אדם מציל את חבירו מיד מכהו ודאי אם יכול להצילו בא' מאיבריו יעשה כרב הונא דקץ ידא או שמא יותר טוב שיגיד לשופט ויפסיד ממון מלחסרו א' מאיבריו והא רפיא עכ"ל, והביא דבריו הש"ך בסי' שפ"ח סקמ"ג יע"ש, ואם במכה חבירו כך במכה גוי שגורם סכנה לכל ישראל עאכ"ו שמצוה עלינו לספר מעשה שהיה להציל הזכאי ולחייב החייב כ"ש שלא לבקש צד זכות לזכותו. ואנא נפשאי תיתי לי דלא מנחנא רישא אבי סדיא דלא מהפכנא בטובתיה, וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכ'י היהודי יושב בשער המלך לשאת ולתת בהלכה ויורד לעומקא דדינא לזכות את הזכאי ולחייב את החייב וכאן הפריז על המדה לדחות בקש דברים הנאמרים באמת מפי סופרים ומפי ספרים ומי שחותמו אתת ינחנו בדרך אמת הח"פ צפרו יע"א בח' אב שנת עיני"ו יחז"ו עפעפי"ו יבחנ"ו לפ"ק וקיים

שאול ישועה אביטבול סי"ט

סימן פ"ז

טופס פס"ד שרצו בעליו להעתיקו וז"ן או"ב תב"ת, הבה"ך הי"ג הידו' לכמה"ר יוסף בהתית זלה"ה היא היום בחזקת המחזיקים בה שזכו בה במקנת כסף מאת כהה"ר אברהם לעג'ימי נר"ו כמשו"ח בידם גם כתוב בידם זכיית כהר"א הנז' שזכה בה מאת יורשי כמה"ר יוסף בהתית הנז' ושטר הזכיה כתוב ע"ש כהרא"ל הנז'. והן עתה תבע יוסף לעג'ימי בנו של ר' שלום לדודו רא"ל הנז' והמציא שטר שכתוב בו שהודה רא"ל לבן אחיו יוסף הנז' בעת נישואיו עם בתו שיש ליוסף שליש בכל הקרקעות שיש לו ובבה"ג הי"ג הנז' וכו' עכ"ל, ולזה תבע למחזיקים בבה"ך הנז' מכח רא"ל הנז' ורא"ל הנז' השיב כי מחצית בה"ך הנז' מכרוהו הוא ובן אחיו כמשו"ח בשטר שביד המחזיקים בו והמציא השטר לפנינו ולזה טוען כי בשעה שהודה שיש ליוסף שליש בכל הקרקעות וגם בבה"ך לא היה לו אז בבה"ך הנז' כ"א ג' חלקים כי הרביע לא זכו בו כ"א בש' משח"ר וההודאה היתה בש' שמר"ה וסייע דבריו מהמשכונה הנז' שלא נפדית עד ש' תקנ"א והזכיה היתה קודם לו בשלש שנים, ולבאר הדברים אמרתי לו שימצא שטרי זכיות בה"ך הי"ג ונמצאו כולם כתובים לזכותו אך זמן זכייתם מחולק כי לא קנאה בזמן א' וזמן הג' רבעים הם מחיי אחיו שנלב"ע בש' קדמ"ת לפ"ק וזכיית הרביע הרביעי אירכס ליה בבלשת לתפ"ץ ומפני כן לא נודע זמן זכייתו אך כתבו העדים בשנת תקנ"א לראיה ביד רא"ל הנז' כי זכה בו רא"ל הנז' ופדאו מיד בעליו שהיה ממושכן בידם מש' תבענ"ה לפ"ק כנראה שתכף שקנאו פדאו מיד מי שהיה ממושכן בידו ולא יהא שהוא ספק אם כבר זכה בו שזמן ההודאה או אח"ך אף שיש מחלוקת מכיוצא בזה בס"ס קי"ב מ"מ היכא שיודעים אנחנו שקנאו וא"א לו שהיה של אבותיו מעולם צריך הזוכה להביא ראיה שהיה אז בחזקתו ואם אין ראיה דחינן מקבל המתנה יע"ש וא"כ בנד"ז אף שהודה ששליש בה"ך הוא של יוסף ודאי לא היתה כוונתו אלא על שליש מה שבידו כהודאת שטר הקרקעות שהודה שיש לו שליש בכל הקרקעות שיש לו וגם שליש בבה"ך פירו' מה שבידו ממנה וא"כ אין ליוסף אלא רביע בבה"ך שהוא שליש הג' רבעים וכיון שמכרו יוסף ורא"ל הנז' המחצית מסתמא כל אחד מכר מחצית המחצית דכי היכי דאמרי' בנותן מתנה לשני כתות אפי' א' כלל וא' פרט חולקין בשוה כדדרשינן ע"פ והיה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו סי' רמ"ה ס"ה וא"כ בנד"ז אף שהודה שיש לו שליש בכל הקרקעות שיש לו וגם שליש בבה"ך] ה"נ כשכותבין שמכרו שניהם מסתמא מש' שכל אחד מכר מחצה נמצא שבמכירת שמכרו שניהם נסתלק יוסף ולא נשאר לו כלום והרביע הנשאר הוא של רא"ל לבדו וכ"ש הרביע שזכו בו אחר פטירת שני אחיו שהוא שלו לבדו

ועל דבר טענת יוסף בן אפרים שגם הוא י"ל שליש בבה"ך הנז' מכח הודאת הרא"ל הנז' ליוסף בר כהר"ש הנז' שיש לו שליש משמע שר"ל שהיו שלשה אחים ומתחלקת הבה"ך הנז' לג' גם מקב"ע שיש בידו שהיו עיסה א' וכההיא דסי' ס"ב א' מאחי' שהיה נושה וכו' ולזה יש להשיב לטענה זו השניה וממילא אזדא לה הטענה הא', והוא שלטענה זו יש להשיב כי הנה ידוע ומפורסם שהר"א הנז' בחיי אחיו הי"ל ממון מיוחד הן ממה שהכניסה לו אשתו בנדוניתה הן מהסבלו' שעשתה לו אמו שהיו ממון רב לערך קנין בה"ך שהיה סך מועט לערך מה שהיה לו מיוחד וכבר יש בידו כתי עדים שיודעים זה וגם אני החותם יודע כל זה נאמנה שהיה לו נדוניא רבה ותכשיטין ומלבושים חשובים שהיתה אמו מלבישתו יותר מכל אחיו כי אביו לא היה מוחזק בנכסים רק מכלל הבנוניים וכשמת לא הניח לבניו שום דבר חשוב רק מעט קרקע וכל האחים היו מסתפקים בעניות ומחסורם ע"י אמם שהיתה כאניות סוחר בבתי השרים והמלכים והצליחה במשאה ובמתנה עד לאחר זמן שהצליחו גם האחים במשאם ובמתנם ועכ"ז יותר היתה האם משגחת על בנה הקטן רא"ל הנז' כי היה לו בן זקונים ולא היה לו עסק רק ללמוד באופן שהיה לו ממון מיוחד הרבה וגם מחזקת בידו היא אמו

וכבר כתב בסי' הנז' דאם היו אפי' חלוקין בעיסתן אימר מעיסתו קמץ וכתב הטור דאפי' אם סך השטרות גדול וא"א לומר שקמץ כ"כ מ"מ אמרינן שמא עסק בההוא פורתא עד שעשה טובא וכו' עכ"ל, כ"ש בנד"ז שהממון המיוחד יותר על חד עשר מקנין חלקת קרקע בסך תק"ם ועוד, וכתב הבהה"ג סי' הנז' סקי"ט וז"ל אם הכניסה לו אשתו ממון או שנתמנה על מכס המלך על האחין להביא ראיה עכ"ל, והכא בנ"ד תרתי איתנהו שהכניסה לו אשתו ממון וגם י"ל הנאה מאמו שהיתה מרווחת רווחים גדולים ונותנת לו

ועוד אעיקרא דדינא פירכא דלא כתבו הפוסקים אלא בא' מן האחין שנושא בתוך הבית שכל משא ומתן אינו אלא בא' והאחים יושבים ובטלים ולכן כל השטרות היוצאין ע"ש אותו שהוא נושא ונותן בעדם אבל אם כלם נושאים ונו' כל הנמצא בידו שטר כתוב לזכותו שלו הוא, וזה ברור ומדוקדק מלשון הפוסקים והט"ז שכתב וז"ל וכן אחד מהאחים שנו"נ בתוך הבית וכו' וכ"כ בפשיטות מהר"ם אלשיך בתשובה סי' כ"ה וז"ל ועוד דמאי דמצריכינן התם לטעמא דחלוקין בעיסתן אינו אלא היכא דא' מהם בלבד היה הנושא והנותן בתוך הבית דמן הסתם אע"פ דיוצאין שטרות על שמו הם מן האמצע אבל אם שניהם נושאים ונותנים כאחד ודאי שכל שטר היוצא ע"ש א' מהם שהוא שלו לבדו אע"ג דאין חלוקין בעיסתם עכ"ל, והביאו הרב בכה"ג סי' ס"ב יע"ש וה"נ בנ"ד שכולם היו נושאים ונותנים ומה גם דאדרבא האח הקטן שהוא הרא"ל לא הי"ל עסק כ"כ כשני אחיו הגדולים ובשעת קניית בה"ך לא היה לו שום משא ומתן והמשא והמתן היה ע"י אחיו הגדולים וסניף לו אפרים אחיו הנז' וא"כ פשיטא דפשיטא שכל שטר שיצא ע"ש הרא"ל שהוא שלו לבדו כי לא היה לו לבדו מממון השותפות כלום ואם אפשר היו מאכילים אותו הוא מפני האחוה שהיה ביניהם והיה לומד ספר לא היו