אבני שיש קמא

בנ"ד שהדבר ברור שיבוא לידי הפסד לא פטרינן בעל החיוב שזה נתפס בעדו וכ"ש למאי דחדית לן מהר"ם בתשובותיו בקובץ קטן דפוס קרימונה סי' ס"ג בראובן שלקח ממנו הגוי בשביל שמעון שאמר ששמעון חייב לו אם שמעון כופר שלא היה חייב לגוי כלום לכאורה היה נראה דלא איבעי ליה לשמעון אפי' לאישתבועי דאין נשבעין בטענת שמא אלא דהכא משתבע ע"י גלגול דאפי' על טענת ספק מגלגלין ואם יודה שמעון שהגוי העביטו *) כדין ישלם לחבירו מה שחייב לגוי מדר' נתן מק"ו השתא ומה ממון ישראל אנו מוציאין מזה ונותנים לזה מדר' נתן ממונו של זה לכ"ש עכ"ל. וכן פי' חי' אנשי שם אשר סביב הגהות מרד' דב"ב בפסקא המת' שייך לפרק קמא בדף שאחריה הביא לשון הירושלמי דאין לך נתפס על חבירו וכו' וכתב על זה וכתב מהר"מ בתשו' סי' ש"ג והוא שאין החוב ידוע לנו עכ"ל. נלמד דהיכא דהלוה חייב בדין ישלם להנתפס בעדו, ולפי דבריהם אין דברי הירושלמי אמורים אלא בנתפס על חבירו וחבירו אינו חייב כלום אבל בהיכא דחייב לשלם ונראה הטעם דלא שייך מפייס הוינא ליה בגוי אנס וכמ"ש לעיל בשם הג"א וא"כ בנ"ד שזה נתפס על חבירו שהכה וחבירו ודאי הכה שלם ישלם אפי' לדין זה אלא דלא צריכנא לכל זה ודאי הוא חייב מדינא דגרמי בלי שום פקפוק ועיין דברי ריבות שאלה פ"ד שכתב בהיכא דחייב ראובן בחוב גמור מחוק מלכות ושמעון פרע בשבילו חייב ראובן לפורעו כיון שמחוייב מחק המלכות ומביא ראיה מדברי ה"ה פ"ח מה' חובל ומזיק הלכה ו' שכתב וז"ל ואפשר לומר שכיון שהם חקי המלך וזה פרעם חייב לשלם לו אפי' לקחם המלך מזה שלא כדין, וא"כ בנ"ד שמחק מלכות לענוש עושה אלה אפי' אם העונש שלא כדין מחייבין אותו לשלם לנתפס בעדו וכ"ש דבדין מעניש המלך עושי רשעה כנ"ד: **(*) וכן הם ד' הלבוש ובחנם השיגו הסמ"ע סי' קכ"ח סק"ו שהרי דברי הלבוש ממקום גבוה קא אתו מלתא בטעמא ודו"ק

)** העולה ממאי דכתיבנא דחייב המכה לשלם לנתפס כל ההפסדים וההוצאות והשוחדות שנתן בענין זה וצור ישראל ינחנו בדרך אמת הח"פ צפרו בתמוז שנת והוציא את האב"ן הראש"ה לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט

בטופס פסק זה שהגיע למקנאס יע"א כתב עליו החה"ש הדו"מ כמה"ר פתחיה בירדוגו וז"ל כל זה איננו שוה לי עיין בתשו' דשייכי לספר קנין סי' ב' ובד"מ סי' קכ"א סק"ג וק"ל עכ"ל וחתם שמו ונתקי' לנו חתי' כדחזי וקיים

מבין ריסי שרשי כתבי דנא די רשים ניכר ברשומו ויהי כמשיב ידו לבנות דייק ופח יוקשים. לקעקע בניינים נכספים אשורי'ם ולטוסי'ם, עשויים באמת וישר אמרי יושר נמרצים בנויים בנין חזק כראי מוצק בנוי לתלפיו'ת הפוסקים המפורסמים בעלי חצים: מיוסד על אדני פז במועצות ודעת קדושים: והוא עבר לפניהם ויבן לו דייק מדברי הרב מהר"ם מגן הוא לכל החוסים במה שדימה בדעתו נדון שדבר בו הרב לנ"ד בגזרה שוה דמכה מכה מבלי משים בין נדון לנדון כמה הפרשים והוא שמהר"ם בתשובתו הרמת'ה דבר בענין שליח המלך שהעביר הדרך על איזה יהודים ומתוך כך השיבוהו עזות ובקש להורגם והם תפסו אותו שלא יהרגם והמלך העליל על שאר יהודים בלא דינא דמלכותא לא עליהם ולא על כל שאר יהודים והוסיף על הנדון וכתב ואפי' אם היהודי הכה את הגוי שלא כדין ומתוך כך תפס המלך שאר יהודים אין לחייבו לשלם להם דשלא כדין העליל המלך טוביא חטא וזיגוד מינגד ולא הו"ל לאסוקי אדעתיה שיתפוס שאר היהודים והלכך לאו דינא דגרמי הוא כמו מסור דחייב דהתם ברי היזקא ובדיבוריה דאחוי אחויי חשיב כאלו עביד מעשה בידים דבדיבורא דידיה עביד מעשה ומראה על ממון חבירו. אבל הכא לא הו"ל לאסוקי אדעתיה שיתפוס שאר היהודים עכ"ל, וז"ל מור"ם בד"מ סק"ג כתב בתשובות שבס' קנין בא' שהכה לגוי שלוחו של שר והשר העליל להורגם והם תפסו אותם שלא להורגם אינו ענין לנ"ד כלל דהתם לאו מידי עבוד דלהציל עצמן תפסו בו ואין כאן אפי' גרמא בנזקין כמ"ש הרב בתשו' הנז' אבל במה שהוסיף הרב על הנדון ביהודי שהכה הגוי שלא כדין ומתוך כך תפס המלך שאר יהודים דאין לחייב הגורם משום דשלא כדין העליל המלך לתפוס שאר היהודים ולא ברי היזקא וכו' וסיים הלכך לאו דינא דגרמי הוא בזה יש מקום לטעות לדמותו לנ"ד ולפטור המכה גם בנ"ד דרך כלל מה שאינו מדרכי ההוראה לדון הדברים דרך כלל אם אינם צודקים בכל חלקיהם וכההיא דיבמות דק"ט ע"ב דקרי תוקע עצמו לדבר הלכה דיינא דאתי דינא לקמיה דגמר הלכה ומדמי מלתא למלתא ופסקה מר"ן סי' יו"ד. ואחד הרואה וא' השומע נדון מהר"ם בלבבו יבין דתנא דמסייע לנ"ד הוא לדון דין זה בדינא דגרמי ולאו בדין נתפס על חבירו ואם הרב פטר המכה ובנ"ד חייבנוהו משום דרב המרחק בין נדון לנדון ואפי' אם היה דומה בדומה ממש, יש להרב טעם לפטור ולנו יש טעם לחיוב משום דאזיל לשיטתיה והיא שי' הרא"ש תלמידו דיש חילוק בין גרמא בניזקין דפטור לדינא דגרמי דחייב וחדא מינייהו דאין לחייב בדינא דגרמי אלא היכא דברי היזקא ובנדון דידיה כתב דלא ברי היזקא הלכך דן לפטור, ואנן בדידן קי"ל כהרי"ף והרמב"ם דלא בעינן ברי היזקא ובכל גרמא מחייבין הגורם כדכתבנו לעיל דכן התקינו אבהתא בתק' ש"ש יג"ן לפ"ק כשחולקים על הרא"ש ב' מעמודי הוראה הרי"ף והרמב"ם נקטינן כוותייהו ובמקום שלא דברו נקטינן כהרא"ש ומהאי טעמא קבלו דורות האחרונים פסק מר"ן אפילו נגד אלף פוסקים משום דאזיל בשיטת קדמונינו לפסוק כתרי מגו תלת עמודי הוראה וכדבריהם פסק בסי' שפ"ו לחייב בדברים שהם משום גרמא בנזקין ומור"ם הוא שהביא סברת הרא"ש וסיעתו בשם י"א ואנו אין לנו אלא פסק מר"ן אלא דלצאת ידי כל הדעות כתבנו דנ"ד ברי היזקא אין צריך לכפול הדברים ושאני נ"ד מנדון הרב לחייב בנ"ד אפי' לדעת הרא"ש דבאתריה דמר לא ברי היזקא מפני שהם תחת אדום ואין מקפידין זה על זה אם הגוי מכה היהודי גם היהודי מכהו ואם מקלל גם היהודי מקלל ולא ברי היזקא משא"כ באתרין דאנן תחת ישמעאל וישראל המכה את הגוי בפני עדים או מקלל יש סכנת מות ובנדון הרב היתה התפיסה שלא בדינא דמלכותא ובנ"ד לא תפס השר הנתפס הנז' אלא בדינא דמלכותא מחמת שהגוי המוכה היה דמו שותת ודימ'א עלי'ה שהוא הכהו ובדיניהם אין צריך עדים שדמו מעיד עליו במקום עדים וכשנתברר לשר ולמוכה מי הוא המכה שלח אחריו שלוחו לעיר מקנאס ומצא אותו שברח ואלו נתפס היה מוציא את זה הנתפס חנם אין כסף ותופס המכה וכשלא השיג השליח את המכה ומצא שברח וזה הנתפס כבר הוא תפוס בידו כתוא מכמר שאין מרחמין עליו וא"א לפוטרו בלא כלום ואין כאן עלילה שלא כדין דבדינא דמלכותא תפסיה להאי ובדינא דמלכותא לא פיטרו כיון שלא השיג המכה עצמו לפ"ז הרב עצמו יודה בנ"ד לחייב הגורם דרב המרחק בין נדון הרב ולא ראי זה כראי זה דנדון הרב דלא ברי היזקא פטריה ובנ"ד דברי היזקא יחייבנו, הרי מדינא נתחייב החייב ואיך תבקש צד זכות לזכות את החייב ומי זה ערב אל לבו לגשת בארש'ת להפך בזכות רשע עריץ ובזכות סיעתו שהלכו עמו ונמנו על הגניבה לשדד גאון גוים לגנוב במקשה של גוי כלסטים מזויין שודדי לילה ואם גניבת גוי בעלמא אסורה מה נאמר בגניבה כזאת דעל עסקי נפשות הלכו להרוג או ליהרג דגורמין רעה לעצמן ולכל ישראל ואיך לא נחוש להנתפס שעם תפיסתו לא הסיר תומתו ממנו תדע שמן הדין היה רשאי לומר לגוים אלה עשו ואני לא עשיתי