אבני שיש יד

כשיראה שיש שינוי בלשון המתנה יגיד לה ותחזור להקניטו ועוד דאין דברים אלו אלא שופרי דשטרי כל שלא אמרו בפי' ואנן סהדי מסהדינן שלא היה אונס בדבר אז איכא למימר דאין חוזרין ומגידין שהיה אנוס כמ"ש מור"ם בסי' מ"ז של"ז גבי תנאי אבל בהיכא שלא כתבו דרך עדות אלא ברצון נפשו וכו' ואפי' אם כתבו בלי זכר אונס כלל אמינא ודאי לשופרא דשטרי כתבו הכי, קנצי למלין דמתנה זו אין לה קיום והעמדה מהני טעמי דכתיבנא, וצור ישראל יצילנו משגיאות הח"פ צפרו בתחילת טבת שנת ונשברה לך אוכל לפ"ק

ע"ה שאול ישועה

סימן ו'

מ"ש בענין העליה הראשונה לעולה להאלפוקי שלמעלה מבהכ"ן הגדולה הי"ג

הב' עליות הראשונים לעולה להאלפוקי שלמעלה מב"ה הגדו' הי"ג חידש בניינם הר' אברהם ה"ן עילי כשזכה בהם עשה אותם עליה אחת בחזרתו מן הגולה זה כמה שנים שזכה גם בגוף מאת הגוי סי' עלי אזבלי שהיה מחזיק בהשתי עליות והשקפנו על כתב הערכאות שבידו שקראו לפנינו ב' מהערכאות זה שלא בפני זה וראינו שהיו העליות ביד הגוי סי' מוח' לערבי אעדלון ובשנת אלף ומאה ועשרים ושש למניינם מכר העליות להנגיד הר' יהודה ן' נסים ן' הרוש לזכות הקהל שכך כתוב סתארא אדמי יהודה ן' נסים נאייב מן זמאעאתי אהיל אדמא מללאח קרייתי צפרו מן לבאייע לאהו סי' מוח' אלערבי אעדלון בתאמאן כמסא וכמסין מתקאל והאריך בלשונו וסיים זמן המכר ג'מאד אלוול עאם שיתא ועסרין וומאה וואלף, וס"ל נמצא עקד אסרא אסתרא אדמי מסעוד ן' חיים ן' סיסו ן' ג'מול בנת ברירו ן' עמור ודמייא זהרא ג'וג'ת אדמי משה אסחראווי במאוואפאקאתי ג'מאעאת אהיל דמאתי אלמדכורינא עלאה במאוואפאקאתי תאמא בתאמאן מייאת אוקייא וסיים זמן המכר חג'את לחארם עאם תנאיין וכמסין וומאה וואלף, וס"ל נזכר שהיתה ממושכנת ביד הגוי סי' עלי אזבלי ממסעוד ן' סיסו הנז' ואחרי מותו החליטו בידי בליידא אלמנתו עם יורשיו גוף העליות עאם תנאיין וסבעין וומאה וואלף, וס"ל נמ"ך עקד אסרא סתארא אדמי אברהם ן' יעקב לוטאטי מן למקדם עלי אג'בלי במייאתאיין ותמאנין אוקייא עאם ארבעא ותסעין וומאה וואלף ע"כ נמ"ך בסדר האלעקד שביד אברהם הנז'

והנה בכסלו משנתינו זאת התקנ"ו עמדו לפני יורשי כה"ר מסעוד בכהה"ר יום טוב ן' הרוש והמציאו לפני שטר משכונה טל העליה הנז' שמשכנוה הקהל ביד הזולת ונתגלגלה ובאה ליד כהה"ר יו"ט הנז' והשטר הנז' ישן נושן שזה יותר ממאה שנה מזמן שנעשית אותה משכונה ומכחה תבעו לעיישא אשת אב' ן' עלי הנז' להוציא זכיותיה והוציאו זכיותיה ונמצא שמורישם עצמו הוא שמכר החזקה וגוף הקרקע זכתה בו מאת הגוים ולא מצאו מענה. ונומיתי להם לתת שטר המשכונה בידה כיון שאין להם בו צד זכות. ואמרו שזה השטר נתנו להם הר' משה גבאי בה"ר מאיר אחי אמה של עיישא הנז' אדעתא שאם יזכו בדינם יתנו לו איזה פרפרת והשתא דלא זכו יחזרו לו מה שנתן להם. ואז אמרתי אכן נודע הדבר שהשטר היה ביד בליידא אמה והפקידתו אצל אחיה מכלל כל שטרי זכיות שהיו לה שעוד היום הם בבית אחיה הנז' והלכה עיישא הנז' אצל משה הנז' ונתנה לו א"ם ונתן לה השטר ואשר בקרבם רוח עועים הלשינוה ליחידי הקהל והוציאו השטר מידה והיום שני ימים לחדש זו שנה הנז' כאשר נקבצו ז' טובי העיר וכמה מהיחידים למכור האלזינ'א וכיוצא העמידו את האשה הנז' ובעלה לדון עמה על העליה הנז' ומחמת שלא הייתי מצוי במעמדם כדרכי למנוע רגל מנתיבתם שלחו אלי לדון ביניהם בדין זה פעמים שלש ולא רציתי ליזקק בדינם כי מצוה שלא לומר דברים שאינם נשמעים כי אנכי ידעתי כי מאשרי העם הזה מתעים ומאושריו מבולעים וילכו אחרי ההבל ומעשה תעתועים לפאר הצבועים ולפרר הצנועים, ותהי האמת נעדרת טמונה בנקיקי הסלעים. ומה יעשה טלה אשר לא ידע לעשות חונף משפט תמים דעים, כ"א לימנע ולהתרחק מעל משכנות הרועים, אלא שלא הניחוני ומאד אלצוני ולחצוני אנשים של צור'ה עד שהוכרחתי לשמוע דבריהם ומששמעתי דבריהם לא אוכל לעצור במילין מלגלות דעתי. והוא שטען המדבר בעד הקהל במעמד זט"ה והיחידים להוציא העליה כמות שהיא מיד הבעל ואשתו הנז' בתת להם דמי המשכונה הנז' בשטר קדמון הנז' שהוא סך תק"ם והם השיבוהו לא גזלנו ולא עשקנו רק בתורת מקנה כמפורש בשטרי זכיותיהם, ואחר ההתבוננות היטב בדבריהם אמינא ודאי דלגבי הגוף שקנו מאת הגוים לא מצו לאשתעויי בהדייהו דקי"ל בסי' מ"ה סי"ז הבא מכח גוי הרי הוא כמוהו וכי היכי דלא מצו לאשתעויי דינא בהדי גוי בהאי שטרא ה"נ לגבי הקונה ממנו. וכתב הרדב"ז החדש סי' ת"ק דמצי אמ"ל אם שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרנא שטרא למאריה ולא מציתו לאשתעויי וכו' ותו דמה יועיל להוציא מהקונה והוא חוזר על הגוי והגוי חוזר ולוקח הבית ואפוכי מטרתא ל"ל יע"ש שהאריך בטוב טעם ודעת, ומה גם שבנ"ד מוכח מהאלעק'ד שביד הגוי שהקהל קנו העליה מגוי א' ש' אלף קכ"ו לחשבונם שעד היום שהם מונים א' ר"י הוי פ"ה שנים וזמן המשכונה יותר ויותר ממאה שנה אמור ודאי שיצא מידי או מיד בעל המשכונה להגוי וחזרו וקנו קנין חדש וחזרו ומכרו למס' ן' סיסו כנז' בהאלעק'ד הנז' שקנה מאשת דוד ן' נסים ומאשת משה סחראווי בהסכמת יחידי הקהל כנז' שם, וברור אצלנו מעשה שהיה בשנת תצ"א שהוטל על הקהל מס ועשירי עם ברחו להאלזאוויי'א די סי' בועלא'ס אולי תהיה להם תרופה ולא עלתה בידם ובחזרתם מתו הרוב מעשירי עם וגבו הנשארים מהאלמנות מה שהיה ראוי בעליהם ליתן בטענה שמס זה כבר הוטל עליהם מחיים ולבסוף הביאו פסק מהרבנים המובהקים רבני פאס יע"א להחזיר להם כ"מ שלקחו שכך הוא המנהג בכל ארצות המערב ומחמת שהוכבד עליהם המשא היו נותנים להם הקרקעות שהיו לזכות הקהל ולפי"ז לא תקשי לן למה הנשים מכרו בעד הקהל במעמד הקהל שודאי הם זכו מהקהל ומשום דלא נכתב בערכאות מכירת הקהל לנשים הוצרך לעשות מכר הנשים בהסכמת הקהל

ובענין החזקה הרי מבואר שהר"מ מכרה להרמ"ס ן' סיסו שנת ת"ק ונשארה בחזקתו עד יום מותו וחלקוה יורשיו שנת תקכ"ב כמבואר בפנקס העזבון שהניח מס' הנז' וזכה בה יעקב בנו ונשארה ביד יעקב הנז' מוחזקת בידו עד ש' תקל"א שמכרה ליוסף אחיו כמפורש בשטר מכר ונשאר' בידו עד שנת תקל"ו שמכרה לעיישא אחותו הנ"ל באופן שהחזיקו כ"א יותר משני חזקה ואע"ג שכתב מר"ן בחוה"מ סי' ק"ו ס"א מי שירד לתוך שדה אחת בתו' משכונה אין לו בה חזקה אם ידוע שבתורת משכונה ירד לתוכה, ובנ"ד הרי בידם שטר המשכונה שבתורת משכונה ירד הראשון שמשכנה ונתגלג' ליד הר"מ שמכרה מכר גמור מ"מ הרי מבואר בסעיף ג' ביש אומרים בתרא דקי"ל כוותייהו שאם אכלה ג' שנים אחר שכלו ימי המשכונה יש לו חזקה. ובנ"ד שהיתה המשכונה לג' וד' שנים והיום יותר ממאה שנה כבר נתבטלה מכח חזקת המחזיקים הנז', וכ"פ הרשד"ם ח"מ סי' רמ"ט כדעת י"א בתרא וכן פסק הרב אלדרבי בסי' רי"א וכתב שמהר"י הלוי כ"כ בשם הרי"ף ושכן משמעות דברי הרמב"ם בפי"ג מה' טוען ע"ש: