אבני שיש קלט

לתאפילאלת יזיב מתאע בן קיבא עבא מנו יכון אנוץ וג'אב לסידי יר"ה אנוץ ולדאבא תעלם סידי בכבארהום וקול לסידי יר"ה וואחד ליהודי ן' עלו קרקור ראה ג'א להנא לפאס יעלם סידי בהאד ליהוד בסאיין עבבאוו וצאפד אוראה דאך יום טוב בלחילא לצפרו סי' חמאן אסרידי ועטאה לעצא חתא מסא ימות בלאמא יכאבר סידי בהאדסי די עבבאוו, ובררו בעדותם העדים הנז' באיין בה שעתא דכל לקאייד חמאד ע"א לאענד למלך יר"ה וכאברו וכר'ג וקאללהום ראני כאברת סידי בכולסי וקאלי סידי נסאפד נקבדהום ופדיך אסאעא נקבאד מסעוד הנז' וסאפדו לקאייד חמאד ע"א הנז' אלחבס ותסמיר עליה כבל וסאפד פארם לצפרו יג'יב יום טוב הנז' ולמחרת יום ב' הנ"ל די הווא יום ג' בשבת כלט יום טוב הנז' מן צפרו מקבוד בלכבל וסאפדו למלך יר"ה אלחבס מעא כאה ובררו בעדותם ג"כ באיין בקאוו מקבודין חתא ליום א' די ר"ה ועאד נטלקו ומא נטלקו חתא הטיל עליהום למלך יר"ה עסרין מייא דרייאל דהיינו יו"ט הנז' כמסתאס למייא ומסעוד הנז' כמס מייא ודמנוהום במאמר המלך יר"ה ק"ק קהל פאס יע"א פסך הנז' ועאד נטלקו ביום א' דר"ה הנז' ש"ש תקס"ט לפ"ק ובררו בעדותם העדים הנז' באיין לבגל די עלאס ג'א יו"ט הנז' מקבוד מן צפרו מסרי בסך תש"ם נ"ם עבאהולו לקאייד חמאד הנז' ודכלו לרווא דלמלך יר"ה עוד היום. ומלבד זה אחד מן העדים הנז' בירר בעדותו באיין יו"ט הנז' לזמתו תלת מייאת מתקאל דסכארי ואחד אמר מא ענדו לעלם גיר בסך מייאתאיין מתקאל דסכארי עכס"ע העדים הנז' ולראיה שכך היה בפנינו כוח"פ תמ"ת בעי' אמצעי לח' חשון משנת התקס"ט ליצי' פה פאס יע"א והשו"ב וקיים וחתו' החה"ש הדו"מ כהה"ר שמואל ן' זמרה וכהה"ר מכלוף ן' זכרי ישצ"ו ונתקיי' לנו חתי' כדחזי וחתי' הכא תמ"ת ושו"ב ונהיר וקיים

תשובה נדרשתי אח"מ לפתוח יד בתשובה באמירה כתיבה יהיבא מה יהיה משפט המוסרים הללו אשר רדפו את אחיהם עד חובה. וידליקום באש להבה. על לא חמס בכפם בפתע בלא איבה, ואמינא ודאי דהלכה רווחת בישראל לחייב המוסר לשלם במיטבא כל מה שגרם בהרגל לשונו מדינא דגרמי שגרם לו הפסד ממונו דקי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי ודינו כשאר מזיק לכל דבריו שכיון דדינא הוא ולא קנסא חייבו גם בניו אחריו וכמו שפסק מר"ן בשלחנו הטהור בחומ"ש סי' שפ"ח ס"ב וז"ל המוסר ממון בידי אנס בין אנס גוי בין אנס ישראל חייב לשלם מהיפה שבנכסיו כל מה שלקח האנס אע"פ שלא נשא המוסר ולא נתן בידו אלא הרגיל בלשונו בלבד ואם מת גובה מיורשיו כשאר כל המזיקים ע"כ, ובנ"ד הרי יש כאן עדות שלימה שע"י הרגל לשונם של המוסרים נתפסו האחין ביד השררה תפיסת הגוף ואין לך מסירות גדולה מזו שדברו עליהם להשר העומד לפני המלך דברים הגורמים לחייב ראשם למלך באמרם ששלחו יד וגנבו מממון המלך ותכף נתפס המצוי בעיר בכבלי ברזל ושלחו והביאו את אחיו גם הוא תפוס בכבלי ברזל כאחיו ונשארו תפוסים עד שוב חמת המלך להתיר מאסרם והטיל עליהם לתת ב' אלפים רייאלי'ס אלף ות"ק להרי"ט ות"ק לאחיו והעמידו ערבים ע"פ המלך על ככה ובררו עוד העדים שלקח השר הפרד של הרי"ט שקנוי בסך תש"ם נ"ם והכניסו לארוות פרדי המלך ועוד מעידים שבידיעת שניהם נתן הרי"ט למשרתי המלך ר' מתקאלים וא' מהעדים מעיד שנתן עוד מאה מתקאלים ורואה אני שחייבים המוסרים בדינא לפרוע כל הסכום הנז' ואפי' סך מאה מתקאלים שאין עליה כ"א עד א' ואע"ג שפ' מר"ן שם סוף סעיף ז' שאין מוציאין מן המוסר אלא בראיה ברורה והוה אמינא לפי"ז אין חיוב על המוסרים אלא בידי' שניהם ותשאר המאה מתקאלים שאין מעיד עליה אלא ע"א תלויה ועומדת עד ימצאו מקום הנמסרים לתפוס מנכסי המוסרים ואז נשבעין ונוטלין ממה שתפסו ואם לא תפסו אין מוציאין מהמוסרים ע"פ עד אחד מ"מ בנ"ד אין הדבר כן שלא דבר מר"ן אלא בשאינן תפוסים תפיסת הגוף רק נתנו ממון ע"פ מסירת המוסרים אבל בנ"ד שגרמו להם תפיסת הגוף הא קי"ל שם בהגה דכל שמסר גופו או גרם לו תפיסה ישבע ויטול כל מה שהפסיד יע"ש

ואע"ג שהש"ך גמגם בדין זה והעלה בפלפולו הפך דין זה מ"מ אין לנו אלא פסק מור"ם, וכ"ש שהש"ך בעצמו כתב שכך פסק מהרי"ל ומהרש"ל ומהר"ם לובלין ושאר אחרו' יע"ש: וא"כ לא אמר דבריו אלא להלכה ולא למעשה נגד אבות העולם הנז', וכן היו רבותינו דנין והולכים. ולפ"ז בנ"ד דגרמו המוסרים תפיסה להנתפסים שדינם הוא לישבע וליטול יש להם ליטול המאה מתקאלים שיש עליה עד א' בלתי שום שבו' דקי"ל דע"א פוטר משבועה אפי' בנשבע ונוטל כדכ' מור"ם בסי' פ"ז ס"ו משם תשו' המיימוני והביאה מר"ן הב"י בסי' ע"ה במחו' ז' וכ"כ הש"ך משם הרבה פוסקים וסיים בה וכן עיקר. הרי דזוכים הנמסרים מן הדין ליטול אפי' המאה מתקאלים שמעיד עליה ע"א ועל כל השוחדות ומתן בסתר שאין עליהם עדות כלל אפי' דעד א' ישבע מה שהוציא ויטול כדין הנתפס תפיסת הגוף שנשבע ונוטל, ואין לגמגם בעדות זו מאחר שלא הזכירו מקבלי העדות את שמותם דמשנה שאינה צריכה היא בנ"ד ואין שום נפקותא בזכירת שמותם דקי"ל בסי' הנז' סי"ד דמוסר מקבלין עדות שלא בפניו וא"כ לא מצו המוסרים למימר הודיעונו העדים שיעידו בפנינו דכיון דמדינא לא צריך להעיד בפניהם אפי' יבואו ויגידו בפניהם הפך ממה שהעידו אינו כלום דקרינן בהו כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ודנין ע"פ עדותן הראשונה

איברא דאם יביאו המוסרים עדים להעיד לזכותם צריכין להגיד בפני הנמסרים וכל שלא הגידו בפניהם חוזרים ומגידים בפני הנמסרים והולכים אחר עדותם הב' ולא חשבינן עדים המעידים לזכותם להחזיק שהרי כל עדות שמביאים הוא להפקיע זכות המוסרים שדינם ברור להשתלם מהמוסרים ובענין אם כל א' מהמוסרים ישלם חלקו או יהיה נתפס גם על חלק חבירו אם אין לו ממה לשלם, הנה לס' הרמב"ם שהוא היש מי שאומר שהביא מר"ן בסי' ת"י סל"ז דסובר דשנים שהזיקו ושניהם בני חיובא אלא שהאחד ברח או שאין לו ממה לשלם משתלם מן האחר יע"ש, מ"מ הרי סיים מר"ן דיש חולקין והם ה"ר חזקיה והטור דדוקא היכא דחבירו לאו בר תשלומין הוא דאמרי' בהיכא דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי, אבל אם השותף בר תשלומין אלא שאין לו ממה לשלם למה יפרע הוא בשבילו יע"ש בב"י: והנה מר"ן בב"י כתב על דברי הרמ"א וכ"כ בהגהמ"י פי"ב מהל' נזקי ממון בשם תשו' מהר"ם וסיים שאח"כ כתב תשו' מהר"ם עצמו הפך הרמ"א מ"מ מאן לימא מי קדם בתשובות ולכן בשלחנו הטהור שנאה לס' מהרמ"א בלשון יחיד לומר דסברא יחידאה היא וכ"ש דב' תשובות מהר"ם אינם סותרים אלא ילמד סתום מן המפורש כמ"ש באורך במקום אחר: מ"מ חזינא פס"ד מהרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ שפסק בשנים שמסרו שיש להם דין ערבים זה לזה וכשאין לא' ממה לשלם ישתלם מחבירו והביא ראיה מדברי מהריק"ש בסי' שפ"ח שפסק כן. ואחר שהרב הגדול פסק כן הכי נקטינן הח"פ צפרו בכסלו שנת אב"ד עצו"ת המה לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן פ"ו

טופס והעתקת פס"ד וז"ן. לבל תהיה האמת נעדרת אצטריכנא לאודועי שהקנס שגבה הנגיד כה"ר ישראל נר"ו מנכסי יוסף בה"ר שמואל ה"ן מלכא היה ברשותינו לפי שבאו לפנינו עדים שיוסף בן מלכא הנז' הוא שעשה את