אבני שיש קלח

הרי את מותרת לכל אדם דאמרינן על דעת אותו תנאי קבלה הגט והו"ל שיור בגט ואין זה כריתות דהגט בטל ובניה ממזרים כדאיתא בסי' קל"ז ומאי קאמרי אח"ך ונעשה כעין שגגה ונכתב הגט וניתן מה שגגה היא זאת והם פקו פליליה להתיר אשת איש לעלמא והוסיפו לומר והצריכוה גט מספק מאי ספיקא איכא בדבר זה דבודאי הגט בטל אם אמר חוץ או אפי' סתם שלא פירש לה והרי את מותרת לכל אדם ואם מתחילה היה התנאי עם אביה בפני בתו וחזר בו בעת נתינת הגט ואמ"ל הרי את מותרת לכ"א א"כ בטל תנאו והתירה לכל אדם דלא עדיף תנאי זה ממי שנתן בידה גט ואמ"ל חוץ דכשחוזר ונוטלו הימנה ונותנו לה ואומר הרי את מותרת וכו' הרי ביטל נתינה ראשונה ואם כוונתם לחלק בין שאמר חוץ לאומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני כמו שחילק מר"ן בריש סי' קל"ז וז"ל אבל אם אמר ע"מ הרי הוא כשאר תנאי הגט בין אמ"ל ע"מ שלא תנשאי וכו' ויש מחמירין אפילו באומר ע"מ ויש להחמיר לכתחילה וכו' ומשו"ה כתבו כעין שגגה וכו' והצריכוה גט מספק גם בזה פקו פליליה דלא אמרינן ע"מ שלא תנשאי הרי הוא כשאר תנאי הגט אלא באומר לה ע"מ שלא תנשאי לפ' עד עשרה שנים שקצב להם זמן אבל אם אמר לה סתם ע"מ שלא תנשאי לפ' ולא קבע זמן הוי שיור בגט ואין זה כריתות ואם לא פירש דבריו כאן הרי פירש בסי' קמ"ג סכ"ב וז"ל אמ"ל ע"מ שלא תנשאי לפ' ולא קבע זמן אינו גט שאין זה כריתות יע"ש, ובדבריהם מפורש שלא תנשאי לשמעון בלא קביעות זמן וא"כ הוי שיור בגט והגט בטל בין כך ובין כך כשאמר בשעת נתינה חוץ או ע"מ או אפי' סתם כדאמרינן לעיל אבל אם בשעת נתינה אמ"ל הרי את מותרת לכ"א הרי בטל תנאי ע"מ שלא תנשאי והתירה לכל אדם ואפי' לשמעון ואם ככה היו הדברים ויעידו עידי מסירה וחזר ואמר לה בשעת נתינה הרי את מותרת לכל אדם תהיה מותרת גם לשמעון ואפי' ב"ד לא ימחו בידם שלא ישאו זה את זה דלא אמרו שם בהגה בריש סי' קל"ז יאמר לב"ד והם ימחו בידם שלא ישאו זא"ז אלא בחשודה מאדם ומקור הגה זו מהמרדכי בריש פ' המגרש וז"ל המקנא לאשה ורוצה לגרשה והוא חושד אותה על שום אדם כיצד יעשה את"ל יאמר לה חוץ א"נ ע"מ נמצא גט בטל ובניה ממזרים אלא אומר לב"ד והם מוחים בידיהם שלא ישאו זה את זה לעולם ואח"כ נותן לה גט ואומר לה הרי את מותרת לכל אדם עכ"ל נראה מדבריו דאין ב"ד מוחים בידיהם אלא בהיכא דאיכא חשד ערוה דאיכא איסור תורה דכשם שאסורה לבעל אסורה לבועל אבל החשד הנ"ל ששמע מן הנשים שאמר ה שמעון גרש את בעליך כיון שנשא עליך ואני לוקח אותך מה ממשות יש בשיחת נשים לאסור אותה ע"ז והי"ל לשתקו בנזיפה שלא יחוש לאלו ההבלים ויתירה היתר גמור' סו"ד טרחתי לדונם לכף זכות ולא מצאתי ואוי לו לדור שמנהיגיו מעידים ע"ע בחתימת ידם שאין להם ידיעה בטיב גיטין וקידושין והם מתעסקים בהם וקשים לעולם יותר מדור המבול דהוי מעוות לא יוכל לתקון דמרבו ממזרים ואף שבדור המבול כולם מנאפים לא מחזקינן להו בממזרות דרוב בעילות בבעל משא"כ המתיר אשת איש לעלמא שהוא הבעל הוא הבועל הרי כל זרעו ממזרים כדמתרגם רב יוסף מולידין בנין מנשי חבריהון כדאיתא בקידושין די"ג והוא האמור בסוטה כל אדם שיש בו גסות הרוח לבסוף נכשל באשת איש שעל ידי שלבו גס בהוראה מתוך כך נכשל בהוראתו להתיר א"א לעלמא ונתפס במצודה רעה להרבות ממזרים בישראל רח"ל וה' יכפר בעד מה שעבר ומהיום הזה והלאה לא יתעסק בגיטין כ"א הבא אצל יודעין וילמוד לפני דיני גיטין עד שיהיו סדורים בפיו כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם

קנצי למלין אם יעידו עידי מסירה שאמ"ל בשעת נתינה הרי את מותרת לכל אדם הרי ביטל תנאו הראשון והתירה אכ"ע ומותרת גם לשמעון ואם אמר חוץ מפ' או אפי' סתם ה"ז גיטך הרי הגט בטל וצריכה גט אחר ויתירנה היתר גמור ותנשא לכל מי שתרצה הח"פ צפרו באדר משנת תהיינ"ה אזני"ך קשובות לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן פ"ד

אחר שגירש יעקב ן' סמחון את אשתו אורו בת אברהם ן' עילי בי"א במרחשון התקס"ח מחמת שיצא עליה ש"ר בעידי כיעור שהעידו שנתייחדה בלילה עם בחור אחד בהגפת דלתות בליל התרת נדרים ובשעת קבלת הגט אמרה שהיא מעוברת כמשלש חדשים ומחמת כן נמנע מלישא אשה ונלאו קרוביו עמו אחר שדבר נמנע הוא להחזיר גרושתו דקי"ל המוציא אשתו משום ש"ר לא יחזיר למה הוא מתעכב בלא אשה ובקשו ומצאו אשה ההוגנת לו והוא משיב כי איש עני הוא ולא יכיל למיקם בסיפוקי האשה עם שכר הנקת העובר כשתלד ובקשו קרוביו ומצאו אשה מינקת שתינק לו את העובר חנם אין כסף ואז עמדו לפני ובקשו ממני שורת הדין אם יש מנוס ומפלט משכר הנקה אז ישא אשה וההוא אמר שבפאס יע"א אירע מעשה ובשעת לדתה נכנסה אם הבעל ונטלה הבן. ונומיתי לו אפשר זה היה ברצון האשה ועכ"ז נומיתי לו שאנכי הרואה אם ימצא מינקת בזמן לידתה דיכול לומר לה או תן לי את בני ואתנהו למינקת חנם או הניקהו לי חנם דלא חייבוהו בשכר הנקה בסי' פ"ב אלא בהיכא דהכירה דאיכא סכנת הולד להפרישו ממנה אבל בהיכא דלא הכירה כי היכי דיכולה האשה להשליך לו את בנו גם הוא יכול להפרישו ממנה כשלא הכירה ואע"ג דבסי' פ"ב ס"ב בא"ה כתב היא אומרת אני אניק את בני והוא אינו רוצה כדי שלא תתנוול שומעין לה משום צערא לדעת רש"י שהחלב מצער אותה ולדעת הרמב"ם דצער הוא לה לפרוש מבנה בין כך ובין כך היא שיש לה צער תניקהו חנם ולא אמרו דשומעין לה והוא יתן שכר כמו שאמרו במכירה וא"כ כשמצא הבעל מי שתניק לו חנם והיא רוצה שתניק משום צערא דידה דיינו לומר שומעין לה שתדחה המניקת מפניה אבל לחייבו ליתן שכר על צערא דידה לא יעלה על הדעת והכי דיינינן לה ולכל פריצתא דכוותה וזה נראה ברור הח"פ צפרו בחדש זו שנת נת"ן בני"ו פליטים לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן פ"ה

טופס קב"ע ופס"ד נדרשנו להעתיקם מפני שרצו הבעלים לשלחם למקומות אחרים אצל הרבנים לפסוק להם הדין וז"ן בלי תו"מ בתלת כחדא הוינא ואסהידו קדמנא ב' עדים כשרים אחר האיום כדחזי בתע"ג וברורה בזה"ל באיין ביום שני בשבת כ"ט יום לח' אב יה"ל משנת התקס"ח ליצי' כאנו הומא חאצ'רין קדאם אלקאייד חמאד מול אתאי צאחב למלך יר"ה עלא סי עיטא דייאלהום והומאן חאצ'רין חתא ג'א ה"ר מכלוף בה"ר משה ה"ן סמחון וה"ר משה בנו וה"ר עיוש בה"ר מכלוף ה"ן עטייא שלשתן יחד וקאלולו לקאייד חמאד ע"א הנז' בזה"ל אוחק פצ'ל אלאה עלא סידי אילא מנאיין ג"א אברהם ן' קיבא מקבוד לענד סי' יר"ה נזזל ענד וואחד ליהודי איסמו יום טוב בן בקיש יהודי סי' חמאן אסרידי ע"א תנאיין ועסרין צרא דדהב וסי רטול דזוהר ומנאיין מאת בן קיבא בקאוו ענדו וקאם ביהום אלדאבא ומנאיין מסא יום טוב הנז' אלעמאלא די צ'רא מעא סי' חמאן אסרידי ע"א צלא עבא מן מתאע סי' יר"ה סייט מן כמסתאם אלקנטאר דלמאל ודאך ליהודי מסעוד כוה די סאפד סידי