אבני שיש קלב

דמקבלין שלא בפני בע"ד כדאיתא התם בסעיף ט"ו ומשמע אפי' בקרקע מדלא חילק ומבואר הדבר בדברי הרא"ש פ' חזקה דל"ב ע"ב בעובדא דרבה בר שרשום בארעא דיתמי שכתב דלהחזיק מה שבידו מקבלין אפי' ביתומים קטנים דהוי כמו שלא בפני בע"ד יעש"ב: והביאו הב"י סי' קמ"ט אות כ"ה והוא פסק מר"ן שם ס"ך וז"ל ואם צריך להביא עדים על חזקתו מביא ומקבלין עדותן אע"פ שהמערער קטן גם הסמ"ע סי' ק"י סקי"ב חילק בין להחזיק בין להוציא בקרקע יע"ש גם בסי' קמ"ט סקל"א ודברי הט"ז בסי' ק"מ סיו"ד שכתב וז"ל וי"ל דכאן קרקע בחזקת הבעלים כיון שהיתה לו עדות שהיתה שלו ממילא קרוי המחזיק תובע וע"כ צריך לברר חזקתו עכ"ל, אין הכוונה שהוא מחלק בין קרקע לטלטל דא"כ הי"ל לומר כאן מיירי בקרקע והתם בטלטל ומדקאמר כאן קרקע בחזקת בעלים כיון שיש לו עדות משמע דההיא דסי' כ"ח נמי איירי בקרקע אלא דשניא דא כיון שיש לו עדות שהיתה שלו ממילא קרוי המחזיק תובע וכל זה להוציא מההיא דכתב מהרימ"ט חח"מ סי' ל"ב דחילק בין קרקע לטלטל וראיתי קצת חכמים שפסקו כדבריו ולא היא דלית מאן דחש להא דמהרימ"ט נגד הרא"ש ומר"ן וכן היו דנין רבותינו נ"ן כמו שיש בידי כמה פס"ד בענין זה וכבר כתבתי בזה באורך בכמה פסקים באופן ששטר מכירה הנז' שריר וקיים בל יסע יתידותיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו: ומה גם דהיה משכירם לאחד המיוחד שבאחיו כמו שראינו שטר שכירות כוח"ך שנה אחר שנה ועוד היום בחזקתו עומד המקח מי זה ערב אל לבו לגשת להוציאו מחזקתו בטענות חלושים ודברים ברורים הם הח"פ צפרו בחדש אב מש' כי אחזת עולם הוא ליצי'

שאול ישועה ס"ט

סימן פ'

זאת תהיה לעד'ה ברורה כי נמצאו בתולים לנערה, פריחא בת הי' יהודה אסולין שנשאת להי' יעקב בהי' ישראל ה"ן שעייא שעדיה בכתמיה זכין לה בסימני טהרה כפי דת ודין אמיתה של תורה. שהובאו לפני אח"מ עדיה ע"י שלוחי הבעל. ועליהם ג' כתמים שכל א' מהני כזוזא ואסתירא. אלא שהבעל הנז' לרוב פחזותו נצנצה בו רוח עועים להוציא ש"ר ולדבר סרה. והנה הוא שם עלילות דברים בטענות ואמתלאות כוזבות בנין נערים סתירה, ההוא אמר פתח פתוח מצאתי ונשוי אני ובקי בכך, ודבריו מהבל ימעטו. שאשתו זאת כבר היא בוגרת זה כמה, וקי"ל בא"ה סי' ס"ח ס"ב דטענת פתח פתוח אינה טענה בבוגרת ומה גם שהמפה קיימת ודמה בתוכה היה דלסברת הי"א שהביא מר"ן שם ס"ו אפי' לא בגרה אינו יכול לטעון טענת פתח פתוח אם מצא דם ועוד דבהטיה ובעילה שלא בנחת אינו מרגיש בדוחק כנז' שם חזר וטען שאותן כתמים שנמצאו במפה אינם דם בתולים דקים ליה במראה דם בתולים שמצא לראשונה שהוא בתכלית האודם וזה נוטה ללבנונית. ועוד דהתם מרובה והכא דבר מועט וגם זה הבל דמשנה שלימה שנינו סו"פ ט' דנדה נשים בבתוליהן כגפנים יש גפן שיינה אדום ויש גפן שיינה שחור יש גפן שיינה מרובה ויש גפן שיינה מועט ומקרא מלא הוא אשתך כגפן פוריה ואפי' בהזאה כל דהו סגי ליה ולא בעי טבילה ומה גם דבגורת היא, ולא מיבעיא להרי"ף וסיעתו דסוברים דאין לבוגרת טענת דמים דאמרי' בתולה היא אלא שכלו דמיה אלא אפי' לרמב"ם וסיעתו דכוותייהו פסק מר"ן דיש לבוגרת טענת דמים מודים הם שכלו בתוליה אלא שלא כלו לגמרי וישנן במקצת, וז"ל ריא"ז אשר סביבות הרי"ף הבוגרת יש עליה טענת דמים אע"פ שכלו בתוליה יש לה מקצת דמים ומה שטוען לפוסלו מחמת שנוטה ללבנונית אינה טענה שאדום הוא אלא שלבנונית הזרע גבר עליו. ואדרבא בירושלמי דנדה פרק בנות כותים איתא דם נדה אדום דם בתולים אינו אדום דם נדה זהום דם בתולים אינו זהום דם נדה מן המקור דם בתולים אינו מן המקור אלא מן הצד ע"כ משמע מהכא דהא דתנן יש גפן שיינה אדום לא בתכלית האודם קאמר אלא נוטה ללבן קצת ובזה מתיישבין משנתינו והירוש' ודו"ק

חזר וטען דכבר בא עליה ולא מצא כלום וכתמים אלו נמצאו אחר ששנה כסיל באולתו במקום שהיה לו לפרוש שמא ראתה טפת דם כחרדל וחיפהו שכבת זרע כדאיתא בי"ד סי' קצ"ג ובא"ה סי' ס"ג ואם איתא דדם בתולים הוא למה לא יצא בביאה ראשונה ואין זה כלום חדא דהיינו דאשמועינן שמואל יכול אני לבעול כמה בתולות בלא דם מביקיאותו בהטייה וגם זה אפשר דאיתרמי שבעל בהטייה דלא מפקא דמא ובאחרונה שבעל בלא הטייה הוציא הדם, וכ"ש שאין אנו צריכין לזו דאשה זו בוגרת היא ופתחה פתוח וכתב הלבוש בסי' הנז' שכבר נתרפו איבריה ונתרווח רחמה וכן הוא לשון רש"י כתובות ד' ט' וז"ל אבל משבגרה אין רחמה צר כבתחילה ודומה לו כאלו פתח פתוח יע"ש וכבר כתבנו לעיל בשם הירוש' דדם בתולים אינו מן המקור אלא מן הצד וא"כ כל כמה דלא דחק האבר לצד מן הצדדים אין הדם יוציא כיון דאית ליה לאבר רווחא לצאת ולבא כדאמרי' בעלמא דפרצא דחוקא היא ומסיר בה צרורות וכשאינה דחוקה אינו מסיר צרורות ולפ"ז נאמר דבבעילה ראשונה לא דחק לצד אחד מן הצדדים ולכן לא יצא דם ובשנייה דחק לאיזה צד ויצא דם באופן דעל חנם חשד הבעל הנז' בכשירה גן נעול ומעין תחום. שם האחת שפרה במערבא אמרי מצא זו מצה שמורה. ועל העבר בעי כפרה. ועל העתיד אם יוסיף עוד לדבר בדבר הזה ענוש יענש ונדון בחמורה. ולראית האמת לבל תהיה האמת נעדרת וכדי שיסכר פי דוברי שקר ומוצאי קול הברה. בזאת חקת התורה, כי נמצאו בתולים לנערה, שמרה בטהרה וחק לא הפירה, ח"פ בחדש סיון המוכתר בכתרה של תורה שנת כי חת"ן דמי"ם ליצירה וקיים

ע"ה שאול ישועה אביטבול ס"ט

סימן פ"א

טופס מטופס שומא ועליה פס"ד וז"ן מוע"ן, נדרשנו אנחנו החתומים פה בהיותינו כאחד לשום החצר שהיה כעין בה"ך שמלמד בה תשב"ר כהה"ר יוסף מונסוניגו והיא נכחית לפתח המבוי הנק' ע"ש הנגיד הר"מ ן' עטר ואחר ההתבוננות במהות החצר הנז' ובעליה קטנה שבה ובחדר א' שיש בה עלתה הסכמתנו לשום לה לפ"ה והזמן שהקרקעות ביוקר סך ארבע מאות ועשרים מתקאלים מכ"ט וזה לפי שאינה ראויה עכשיו לדירה כמות שהיא ואינה ראויה רק ללמוד בה תשב"ר או לאוצר חטים ושעורים וכיוצא ומ"מ מפני שהיא בנויה ומשוכללת בבנין מפואר ראוי לשום לה הסך הנז' ולא יותר' וגם צריכה כמה תיקונים הן בחצר הן בעליה הנז' הן בחדר הנז' שאין לו תקרה ולראיה שכך עלתה הסכמתינו אנחנו כולנו הח"פ ח"פ בשלשה ימים לשבט ש' נפלאות לפ"ק וקיים וצ"ל שהשומא הנז' היתה במאמר בדי"ץ ובהסכמת שני הכתות שהם כהה"ר דוד עטייא נ"ר וכה"ר יוסף מונסונייגו. ולחומר הענין הוספנו ששומא הנז' סך חמשים אוקיות מכ"ט דבצ"ה הו"ל סך ארבע מאות וחמשה ועשרים מתקאלים מכ"ט ולראיה ח"פ וק"ש ע"כ נמ"ך וחתו' הח' הש' הותיק כהה"ר יעקב בירדונו נ"ר והחה"ש כהה"ר משה ן' שלוש נר"ו והחכם הש' הותיק כהה"ר מימון בירדוגו נר"ו והח' הותיק כהה"ר יהודה אבן צור נר"ו והחכם כהה"ר שאול שמואל טולידאנו נר"ו ונתקיי' חתי' כראוי באחד מדרכי הקיום

וס"ל נמ"ך מוע"ן וז"ן השומא הנז' היתה בהסכמת שני