אבני שיש קלא

ק"ם מ"ם ח"ם ד"ת ולא הספיקו לצרכי קבורתה והפקידות אם לא יצמצמו בהם ואע"ג שכתבה ולא יטלו יורשיה כ"א ה' אוקיות נמצא שסילקתן מכל הנכסים מ"מ מקבל המתנה לא זכה בהם והוה אמינא שהניחה השטרות לעצמה עד שתראה מה לעשות בהם וביני ביני נלב"ע וזכו היורשים וק"ל מדקדקין לשון הדיוט וכ"ש מי שמוטל עליו להבין ולהורות ועוד נומיתי לו דמ"ש מר"ן אע"פ שלא מסר השטר ולא כתב לו שום דבר הכוונה היא על הכתיבה לא כתב אבל צריך שיאמר לו על פה קני לך הוא וכל שעבודא כמ"ש מר"ן שם סעי' י' ודו"ק

עוד לימד זכות ממה שמצא בגליון ש"ע שלי שכתבתי משם כנה"ג בהגה"ט אות ב' שאף אם לא הקנה בכתיבה ומסירה אם נשבע חייב לקיים שבועתו. ונומיתי לו דאיירי בשהנשבע קיים אבל יורשיו פטורים מלקיים כדאיתא בסי' ר"ט ס"ז ורי"ב ס"ז ורנ"ב ס"ב בהגה

ועוד יש טעם לזכות היורשים הנז' מדלא פירשה מה לעשות מנכסיה וסתמא דבריה ואמרה לעשות דבר שהוא למ"ן אמרינן אין טוב למ"ן יותר מלהקים שם המת על נחלתו ועדיף טפי אפי' מן ההקדשות וכמ"ש מור"ב בסס"י רפ"ב וז"ל מי שצוה לעשות בנכסיו הטוב שאפשר לעשות יתנוהו ליורשיו כי אין טוב מזה ע"כ' וכתב הסמ"ע דבמרדכי מסיק ואפי' להקדישן זה עדיף והטעם דהרי זכתה לה התורה בפ' נחלות דיקומו היורשים תחת מורישיהם בנחלתן וירושתן עכ"ל, הרי תלתא טעמי לזכות היורשים שכל אחת מהראיות הנז' יש בה כדאי לבטל המתנה ההיא וכ"ש בהצמדם יחד הח"פ צפרו בטבת משנת והחוט המשולש לא במהרה ינת"ק וקיים

שאול ישועה בכמוה"ר יצחק זלה"ה אביטבול סלי"ט

סימן ע"ט

הדבר ברור שהשטר מכירה הנ"ל שטרא מעליא הוא דאע"ג דא' מן העדים אינו מכיר בכתיבת השטר הרי תיקן במה שהעיד דאקרי למאי דידעי למיקרי שפ' מר"ן בסי' מ"ה ס"ה דסמכינן עלייהו ואע"ג דבסעיף ב' כתב עד שיקרא העד דמשמע דלא סגי שיקראו לפניו. כבר תירץ הש"ך דלכתחילה הוא דלא אבל בדיעבד תסגי לן באקרו לפניו ומ"ש בסמ"ע סקי"א משם הב"י דמיירי דאמרו כן מעצמן קודם ששאלו הדיינים להם עכ"ל: ודברי הרב נפלאו ממנו דאם כוונתו כבעל העיטור שהביא הרא"ש דאי מיקרי להו לתרי דידעי למיקרי במסיח לפי תומו חותם כדאמרי' בשטרא פרסאי הרי כתב עליו הרא"ש ולא נהירא דלא בעינן לפי תומו אלא בנכרי משום דאי הוה ידע דסמכינן עליה הוה משקר אבל בי תרי ישראל לא חשידי לשקר עכ"ל. ומה שייחס סברא זה למר"ן ב"י דברי הב"י נאמרו על דברי העיטור שכתב ואי קים לן בהו דלא ידעי למיקרי וכו' דייקינן בסהדותייהו ע"פ אי מכוונא אשטרא מקיימנא ליה ואי אמרי אקריון למאן דידעי למיקרי סמכינן עלייהו וע"ז כתב הב"י וז"ל עניינו שאם באו לפנינו ושאלנו את פיהם וכוונו לשטר השטר כשר ואם קודם שנשאל להם דבר אמרו אקריון ליה שוב אין אנו צריכין לשואלן דבר עכ"ל, נראה כוונת מר"ן דכיון דקים לן בהו דלא ידעי למיקרי יש לנו תיקון לכתחילה לשאול את פיהם ואי מכוונו לשטר מקיימינן ליה אבל אין שואלין להם לכתחלה אי אקריון למאן דידעי כיון דתיקון זה אינו אלא בדיעבד ואם קדמו הם מעצמן ואמרו אקריון ליה די בהכי דבדיעבד מיהא הוי תיקון, וא"צ תיקון אחר לשואלן אם כוונו לשטר

ושוב מצאתי להרב בית אברהם שכתב על דברי הפרישה הללו אחר המחילה כוונת מר"ן ברורה דאם באו לפנינו ולא אמרו שום דבר ואנו מסופקים בהם אי אקריוה או לא ושאלנו את פיהם וכוונו לעדות השטר כשר אפילו אם לא אמרו אקריוה ואם קודם שנדקדק בעדותם לראות אם כוונו עדותם אמרו הם מעצמם אקריוה שוב אין אנו צריכין לשאול להם ולמידק בסהדותייהו אם מכוונים עדותם למה שכתוב בשטר יע"ש ושוב כתב הרב כוונה אחרת בדברי הגאונים והוא דאע"ג דשאלו להם בע"פ ולא מכווני אשטרא אפי"ה כי אמרי אקרינן למאן דידע למיקרי סמכינן עלייהו וכ"ש היכא דקודם שנשאל להם שום דבר אמרו אקרינן למאן דידע דפשיטא דסמכינן עלייהו. אמנם אנן לא שיילינן להו אי אקריון למאן דידע למיקרי דאכתי אפשר דלא הוו ידעי בשעה שחתמו דין זה שצריך שיקראו אחרים לפניהם ולא אקריוה לשום אדם וחתמו והשתא דחזו דשיילינן להו אי אקריוה אחריני משקרי ואמרי דאקריוה למאן דידע כדי שלא יראו בעיניהם עדי שקר ולא סמכינן עלייהו אבל אי ממילא אמרי דאקריוה למאן דידע למקרי סמכינן עלייהו דקושטא קא אמרי דכיון דהשתא ידעי דין זה שצריך שיקראו אחרים לפניהם אמרינן חזקה דגם בשעה שחתמו ידעו דין זה דצריך שיקראו אחרים לפניהם עכ"ל ודברי הרב נאמנו מאד דלכתחילה יש לנו לחוש דלמא משקרי ואי שיילינן להו ואמרו אקריון מקבלינן מינייהו ולא מחזיקנן להו בשקרי. ומהשתא גם דברי הסמ"ע אינן אלא לכתחילה ודבר ברור הוא דאשכחן גבי עדות שנתקבלה בב"ד שלא בפני בע"ד דכתב הרמ"ה דלא מצי מיהדר לאסהודי באפיה משום דעבדי לאחזוקי שקרייהו ונדחו דבריו ממה שכתב הר"ן משם הרשב"א בנוטל שכר להעיד שאם החזיר השכר לבעלים יכולים לחזור ולהעיד ולקיים מה שהעידו בתחילה וכן לענין האשה שאמרה גירשני בעלי אע"פ דלא מהימנא שלא בפני בעלה דכתב הרשב"א בסי' אלף רנ"ג אם בא בעלה וחזרה ואמרה גרשתני בפניו נאמנה ולא אמרינן עבידא לאחזוקי שקרא עיין מהרימ"ט סי' ל"ז בחא"ה מה שהאריך בזה ומר"ן הקדוש בב"י סי' כ"ח אות י"א משם ה"ר מנחם הארוך עדות שנתקבלה שלא בבע"ד חוזרים ומקבלים אותה בפני בע"ד ואי כוונו עדותם עם הראשונה עדותן קיימת ולא אמרינן נוגעים בעדותן הם כיון שנשבעו בעדות ראשונה דלא מחזיקי נפשייהו ברשיעי יע"ש וכ"כ משם הריב"ש ופסקה מור"ם בהגה סי' כ"ח סט"ו יע"ש. הרי דלכתחילה הוא דנזהרים משום לאחזוקי שקרייהו אבל בדיעבד לא מחזקינן להו בשקרי וכדברי הרא"ש הנ"ל אלא דחזינא ליה להט"ז בריש סי' מ"ה שכתב וז"ל נ"ל במקום שההכשיר תלו בדקרו לפניהם לא מהני השאלה לשאול אותם אם הקרו כי יש לחוש שמא מתוך דברי הב"ד ילמדו לשקר ולומר שהקרו לפניהם אלא שאם אומרים מעצמם כן מהני ואם לא אמרו כן מעצמם אינו מועיל עד שיכוונו עדותם ואז אין צריכין שאלה אם הקרו לפניהם דמסתמא אמרינן שהקרו לפניהם וכו' ואם ברור לנו שלא הקרו פסול בכל גוונא עכ"ל ודברים תמוהים הם דנהי דלכתחילה אנו נזהרים שלא לשאול שמא מתוך דברי השאלה ילמדו לשקר מאין הרגלים לומר דאם עברו ושאלו דאינו מועיל להחזיקם בודאי שקרו וזה היפך מאי דכתיבנא במקבלי עדות שלא בפני בע"ד ובנוטל שכר להעיד ובאשה האומרת גרשתני דבדיעבד לא מחזקינן להו בשקרי ועוד אי בדיעבד לא מהני מה מועיל שיכוונו עדותם אח"ך כיון דמחזקינן להו בשקרי הו"ל כאלו לא הקרו והרי סיים הרב דאם ברור לנו שלא הקרו פסול בכל גוונא באופן שדברי הרב תמוהים ובנ"ד הרי יש תיקון לדבריו נמי במה שהעידו על המכר כדברי השטר וכיון דכוונו עדותם מועיל אפילו לדברי הרב ועדות זו אינה צריכה בפני בע"ד דלקיומי שטר מכר הוא דאתו. ובהדיא כתב מר"ן הב"י משם בעל העיטור גבי היה הוא חולה או עידיו חולין וכו' כתב וה"ה לעדים שאין יודעים לחתום וכו' וכן דעת הגאונים יע"ש, וכתב הרב המאסף בסי' כ"ח בהגהב"י אות פ' דטעמא הוי כיון שקנו מיד הבע"ד ויש עליהם לכתוב שטר דמה שאין יודעין לחתום הוי אונס כהיו עידיו חולים וכו' יע"ש ומה גם דהכא בנ"ד הוי לפטור