אבני שיש קל

הוכחה מלשון השטר שנזדמנו יחד להעיד מדכתב בתחילתו העידתנו ע"ע משמע דשניהם נזדמנו להעיד יחד וא"כ אפי' לסברת הי"א נתבטל כל העדות ונפסל השטר לכ"ע, ואחר שנפסל מחמת קורבת עד א' מהחתומים בו לא' מן היורשים אע"ג דרחוק הוא לגבי שאר יורשים נפסל לכולהו משום שהיא עדות א' ובטלה מקצתה בטלה כולה כדאיתא התם בסי' נ"א ס"ו וז"ל הכותב כל נכסיו לב' בני אדם בעדות א' והעדים קרובים לא' ממקבלי המתנה ורחוקים מהשני הרי השטר פסול מפני שהיא עדות א' יע"ש, ה"נ בנ"ד דמכח האי שטרא הוא מסלק היורשים כולם מירושתם עדות א' חשיבא ובטלה לגבי כל היורשים ואע"ג דלגבי הנותנת עצמה והזוכים ממנה אין להם שום קורבה עם עידי השטר מ"מ אחר שכבר מתה ונכסי קמי יורשי רמו כשמתה ונמצא א' מהיורשים קרוב לא' מעידי השטר נתבטל השטר וזכו היורשים בירושתם, והכי איתא בסי' ל"ג סי"ד וז"ל ש"מ שצוה בפני עדים קרובים לו ורחוקים מבניו אין הצוואה כלום כיון שהיו קרובים בשעה שנמסר להם העדות ויש מי שמכשיר וכתב הרב המאסף דפשוט הוא שאם הדבר בהיפך שיהיו העדים רחוקים לש"מ המצווה וקרובים ליורשים אף היש מי שמכשיר מודה דפסולים דכיון דמת המצווה נכסי קמי יתמי שהם קרובים רמו ופסולים להעיד להם עכ"ל, הרי בהדיא דאע"ג דאין לו שום קורבה עם המוריש המצווה והוי תחילתן בכשרות מ"מ כיון דלגבי יורשים יש להם קורבה הוי סופן בפסלות כדאיתא בהטור בהדיא בענין זה שכל שתחילתו בכשרות וסופו בפסלות פסול יע"ש, ואין לומר דהכא שאני בש"מ דאין למקבל המתנה ממנו שום זכייה מחיים דמתנת ש"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה ומשו"ה הו"ל סופו בפסלות בשעת זכייה ואז שפיר אמרינן אע"ג דתחילתו היתה בכשרות בשעת מסירת העדות מ"מ כיון דבשעת זכייה הו"ל סופו בפסלות מחמת דנכסי קמי ירתי רמו והם פסולים להעיד להם, אבל בנ"ד שכתוב בשטר שיזכה בנכסים שעה א' קודם מותה אית לן למימר כיון דאכתי לא רמו נכסי קמי ירתי דאין ליורשים שום זכייה בחיי המוריש ומקבל המתנה כבר זכה בנכסים מחיים שעה א' קודם מותה והו"ל שעת מסירת העדות ושעת זכייה בכשרות דכלהו מחיים והו"ל תחילתו וסופו בכשרות וכשר, מ"מ לגבי כהר"י הנז' הא נמי ליתא דאע"ג דכתבו שיזכה הר"י הנז' בנכסים ש"א קודם מותה קא חזינן דאין לו לעצמו שום זכייה של כלום ועיקר זכייתו הוא לעשות לה לאחר מותה דבר שהוא למ"ן כמו שמפורש בהדיא בשטר המתנה וז"ל ומה שישאר מנכסיה יעשה בהם דבר שהוא למ"ן אחרי מותה ע"כ, הרי דלשון השטר קרי בחיל דעיקר הזכייה הוא לאחר מותה לעשות לה דבר שהוא למ"ן כגון הקדיש לעניים או לת"ח, וכיון שאין הזכייה לעניים או לת"ח אלא אחרי מותה וכבר רמו נכסי קמי יתמי חשיב סופו בפסלות ופסלינן ליה

ויש לנו מופת חותך בשטר המתנה שאין לכהר"י הנז' שום זכייה לעצמו מדהוצרך שתאמינו לו ולב"ך עוב"ך ואם זכה במתנה הנז' לעצמו מה לו בנאמנות זו אלא ודאי דלעצמו אין לו שום זכייה אפי' בדבר שהוא למ"ן רק שהוא אמצעי לעשות הקדשות וצדקות לעניים או איזה ספרים שילמדו בהם ת"ח וכל אלו העניינים יש להם תובעים גזברים ופרנסי העיר שידקדקו עמו על כל פרט ויש לאל ידם להשביעו משום הכי הוצרך לנאמנות, ולפי הנחה זו מתנתו של דוד הנז' שהיא לעצמו אמינא ודאי דכבר זכה במתנתו מחיים שעה א' קודם מותה והו"ל שעת מסירת העדות ושעת הזכייה בכשרות דאכתי לא רמו נכסי קמי ירתי שהם קרובים לעידי המתנה וכיון דתחילתו בכשרות וסופו בכשרות השטר כשר לגבי מתנתו של דוד הנז', ואין לומר סו"ס הרי נפסל השטר לגבי מתנת כהר"י שאין לו שום זכייה מחיים ונימא כיון דנפסל לגבי כהר"י הנז' יפסל נמי לגבי מתנתו של דוד כיון דכלהו מתנות בשטר א' כתיבי, הא נמי ליתא שהרי כתב מר"ן בסי' נ"א ס"ו וז"ל אבל אם כתב בשטר א' שנתתי לראובן חצר פ' ושנתתי לשמעון חצר פ' ונמצאו העדים קרובים לזה ורחוקים מזה זה שהם רחוקים ממנו מתנתו קיימת שאלו ב' עדויות הם אע"פ שהם בשטר א' עכ"ל הרי מבואר דאע"ג דשניהם בשטר א' כל א' נדרש לעצמו ואם נתבטל השטר לגבי האי לגבי האי לא נתבטל ומה גם דידענו נאמנה דמקרבה דעתה אצל דוד הנז' דמקטנותו גדלתו כאם ויהי לה לבן כל כמה דמצינן לאוקומי מתנתא בידיה מוקמינן אבל לגבי כהר"י הנז' שנפסל השטר נפל כל בניינו ורשאים גם להשביעו ולא אהניא ליה מידי מה שהאמינתו בהשטר הנז' ואף למאי דנהוג שלא להשביע הת"ח המתעסקים בנכסי יתומים הכא שאני שאפשר שיורה היתר לעצמו, ועוד דשניא אלמנה מהיתו' ועם היות שהמציא לפני מזכרת מכתב יד אברהם אזנאתי שבתשרי תקנ"ט הודית לפניו שטר מתנה כעין זה ובנאמנות כנז' בזה אינו כלום דלצרופיה עם העד הכשר שבשטר הנז' הא אסיקנא דבטלה כל העדות ועוד מדחזרו וכתבו שטר אחר בענין זה באדר הרי ביטלו הראשון שקדמו בתשרי

ובר מן דין אפי' אם היה השטר הנז' חתום בב' עדים כשרים הרי שטרא ריעא ודחוי מעיקרו הוא שהרי עיקר נכסיה הם השטרות שהיה נושה כהה"ר ישועה הנז' לזולת בעיסקאות מנכסיה וכותבם על שמה והיה צריך לכתוב בשטר מתנה הנז' אופן קניית השטרות קני אינהו וכל וכו' וכשלא כתב כן לא קנה השטרות וכמ"ש מר"ן בסי' רמ"ח סי"ג וז"ל הנותן לחבירו כל נכסיו מטלטלי אגב מקרקעי ולא שייר ליורשיו אלא חמשה זהובים והיו לו בביתו שטרי חובות אם מתנת שכ"מ היתה קנה דשטרות בכלל נכסים אבל אם היתה מתנת בריא לא קנה כיון דלא כתב ליה קני אינהו וכל וכו' לא קנה כלום בשטרות ויזכו בהם היורשים יע"ש, וא"כ בנ"ד דמתנת בריא ולא כתב קני אינהו וכו' לא קנה בשטרות כלום והם העיקר בנכסיה דשאר נכסים הנמצאים אצלה טלטל וחפצים הוי דבר מועט שלא יספיק לתכריכה ולצרכי קבורתה וכיוצא, ועל ראיה זו השיב כהר"א אציני נר"ו כמלמד זכות על מעשה ידיו באומרו דמר"ן איירי כשהשטרות בבית הנותן ובנ"ד ישנם בבית כהר"י הנז' מקבל המתנה, ונומיתי לו שלא הבין אפי' פשט דברי מר"ן שהרי מר"ן איירי בנותן כל נכסיו מקרקעי ומטלטלי וזכה מקבל המתנה במקרקעי ובמטלטלי וא"כ השטרות הם בביתו של מקבל המתנה שכבר קנה הבית שהשטרות בתוכו ואפי"ה לא קנה והוא עצמו לשון הטור בסי' ס"ו ס"ג וז"ל בראובן שנתן לשמעון כל נכסיו במתנת בריא מטלטלי אגב מקרקעי בקנין ואע"ג דשטרי בכלל נכסי אינון לא קנאם אע"פ שהיו השטרות בבית ראובן והקנה לשמעון כל נכסיו ונמצא שקנה הבית שהשטרות בתוכו ויש כאן כתיבה וחצירו דהוי כמסירה אפ"ה לא קנה השטרות כיון שלא כתב לו קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה. עוד לימד זכות ממ"ש מר"ן בסי' ס"ו ס"ז שטר חוב על המשכון של מטלטלין כיון שמכר לו החוב ומסר לו המטלטלין קנה החוב שעליו במסירת המשכון אע"פ שלא מסר לו השטר ולא כתב לו שום דבר עכ"ל, ורצה לומר שבנ"ד שהמשכונות ישנם בבית כהר"י הנז' מקבל המתנה כנמסרו לו דמי ובמסירתן קנה השטרות אע"פ שלא כתב לו דבר, ואמינא ליה דהתם מכר החוב בפירוש ומסר המשכונות המשועבדים להחוב הנז' מה שא"כ בנ"ד שלא הוזכרו השטרות בשטר מתנה כלל ולא הזכיר מקניית המשכו' ואם באנו לדקדק לשון השטר מתנה הנז' שכתוב בה שנתנה דא"ק להר"י הנז' ואגבן נתנה לו כל הנכסים שימצאו אתה שיזכה בהם וכו' משמע מהאי לישנא שלא הקנית לו אלא הנכסים שימצאו אתה בביתה ולא הנכסים שימצאו לה אצל אחרים ונמצא שלא נכללו השטרות שביד כהר"י הנז' בכלל המתנה הנז' ועלה סך הנכסים שנמצאו אתה לסך