אבני שיש קכט

השבועה באנפי נפשה לקיים המקח הנשבע הוא שיתחייב לקיים שבועתו ולא שכנגדו תדע שהוא עצמו אם התיר שבועתו מצי הדר ודברים ברורים הם וצור ישראל יצילנו משגיאות הח"פ צפרו בשלהי מרחשון ש' גם זקנת"י לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן ע"ז

הובא לידי מה שפסק כהה"ר פתחיה בנדון אשת כהה"ר דוד עטייא שהעניק לה אביה נדונייא ואחר פטירת אביה מופלג תבעה מיורשיו מחצית הבית הידוע לאביה שזוכה מכח ירושת אמה כפי התקנה במחיצתו ולא נמצא ביד היורשים שום סלוק שסלקה עצמה בהסכמת ב"ד או הארוס יען קטנה היתה בעת נשואיה וכתב לזכותה דהדרא ארעא והדרי פירי וזה מה שכתבתי אני, דברים ברורים הם שזכתה אשת הרד"ע במחצית הבית שכבר זכתה בו בפטירת אמה כפי התקנה והדרא ארעא והדרי פירי מיומא קמא ואף שהעניק לה אביה נדונייא קטנה או גדולה אין לנו לומר שבעד הנדונייא סלקה עצמה מהבית הנז' והקנית חלקה לאביה אחר שלא נמצא השטר סלוק לא בשולי הכתובה ולא בפנקס הנדונייא שעיקר התקנה שנתקנה בשנת בנשא"י ידי אל דביר קדשך היא אפי' העניק לה אביה נדונייא לא תועיל מחילתה אפי' באומרת התקבלתי כל הסך הראוי לי בירושתי אין מחילתה כלום כל שלא היתה בהסכמת ב"ד של שלש או בהסכמת הארוס או אם היתה בוגרת שאז מהנייא מחילתה גרידא בלא הסכמת ב"ד ובלא הסכמת הארוס והטילו תנאי שיכתוב הסופר והעד בשטר המחילה שהיו מצויים שם החכמים הדיינים פ' ופ' ופ' וא"כ בנ"ד שהיתה הבת קטנה בעת נשואיה אפי' העניק לה אביה נדוניא גדולה כיון שלא הוציאו יורשי אביה הסילוק כתיקונו עדיין הנכסים בחזקתה ומה שטוענים יורשי אביה שהם מוחזקים וטוענים ליורש וכו' אין בטענתם כלום דבמה החזיקו והרי הם שותפים ואין מחזיקים זע"ז דכי היכי דחזקת אביהם אינה כלום משום דהוי שותף ה"נ יורשיו שקמו תחתיו וירשו חלק אביהם הרי הם כאביהם ושותפין נינהו עם אחותם הנז' ואין להם חזקה ואע"ג דאיתא בריש סי' קנ"ב כל אלו שאין להם חזקה בניהם יש להם חזקה אפי' נימא דגם השותפים בכלל מדנקט לשון כולל מ"מ הרי סיים בה אבל אם טען שהיא ירושה לו מאביו שאכלה שני חזקה אין לו חזקה וכתב הסמ"ע ואפי' אם גם הבן אכלה שני חזקה לא מהני ובנ"ד הרי הם באים בטענה דאבוהון שהכל שלו והם ירשוהו באמרם שבעת הנישואין נסתלקה וכיון שאין להם חזקה כאביהם דבריהם מהבל ימעטו. ומה גם שבדברי הטור שממנו לקח מר"ן דין זה אע"פ שכלל תחלה כל אלו שאין להם חזקה וכו' חזר ופרט אומן ואריס וגזלן ולא הזכיר שותף משום דקם בנו תחתיו והרי הוא כאביו וכדכתיבנא. וכן הלבוש העתיק דברי הטור בכללן ופרטן אלא שמר"ן קיצר וסמך על המעיין גם במקור הדין דאיתיה בפ' חזקה דמ"ז לא הזכיר שותף דא"ר יוחנן אומן אין לו חזקה בן אומן יש לו אריס אין לו וכו' בן אריס יש לו גזלן ובן גזלן אין להם בן בנו יש לו הרי דלא הזכיר אלא אומן אריס וגזלן ובר מן דין אחר שהמערערת היא אשת איש וקי"ל אין מחזיקין בנכסי א"א כדאיתא בסי' קמ"ט סי"א ובא"ה סי' פ"ז ס"ב יע"ש, וא"כ אפי' אי הוה אמרינן דיש להם חזקה מצד השיתוף הרי אין להם חזקה מצד שהיא א"א ואין מחזיקין בנכסיה ועדותו של משה הנז' שמעיד שאביה נמלך בהרב מהרי"ק ואמ"ל כיון שנטלה יותר מחלקה שוב אין צריך דבר אין עדות זו כלום דמי פתי יאמין שהרב זלה"ה יאמר לו שא"צ סילוק ואפי' אם נאמין אותו שכך אמ"ל הרב אנו אומרים שראה הרב וידע שלא נתן לה חלקה והשיאו לדבר אחר כדי שיצא הדין לאמיתו ומכ"ש למאי דאשכח הח' הפוסק הני אומדני תקיפי דמוכח מינייהו שלא נטלה כל חלקה באותה נדוניא שהעניק לה אביה אמרינן בודאי משו"ה לא פנה אביה לכתוב סילוק שלא לגזלה לסלקה גם מחלקה בקרקע וא"כ קם דינא שזכאית הבת אשת הרד"ע במחצית הבית ובפירותיו הח"פ צפרו בטבת שנת אשורינ"ו לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן ע"ח

עמדו לפני לדין יורשי הכבודה חנה אל' מרדכי בן רבוח תובעים לכהה"ר ישועה אזולאי נר"ו שיתן להם נכסי מורישתם הנז' שהם אצלו לתתם בעסקאות ושכירות כנהוג פה בנכסי האלמנות והשיבם שבחייה כתבה לו שטר מתנה והמציא אותו לפני וז"ן הע"י ע"ע בקושח"ך כ"א למש"י הכבו' חנה אל' ה"ר מרדכי ן' רבוח ובכח הקוש"ח הודית בהו"ג וכו' ונתנה ד' אמות קרקע לכהה"ר ישועה אזולאי ואגבן נתנה לו כל הנכסים שימצאו אתה שיזכה בהם שעה אחת קודם מותה זכייה גמו' והוא יטפל בה בעשיית תכריכין וצרכי קבורה ושמן לנר נשמה ופקידת החדש והשנה וכו' ומה שישאר מנכסיה יעשה בהם חפצו דבר שהוא למנוחת נפשה אחרי מותה ומתנה זו מתנת בריא מתנת פרהסיא וכן אמרה מתנה זו כתבוה בשוקא וכו' באופן הנאות וכו' ובכח הקוש"ח קע"ע האשה הנז' והאמינה להחכם הנז' ולב"ך עליה ועב"ך כשע"ך שיהא נאמן בדיבורו הקל הוא וב"ך את כל אשר יאמר כי הוא זה וג"כ קבלה עליה בכח הקוש"ח ונתנה הג' חלקים משמונה שיש לה בגוף וחזקה של העליה העמוסה על הבית הנכחי לנכנס לחצר הנק' ע"ש בן ג'ת אנאס שאחוריה כלפי בית המטבחים ליקר דוד ן' אברהם ן' שטרית שיזכה במתנתו הנז' שעה א' קודם מותה זכייה גמו' מתנת בריא מתנת פרהסיא וכו' והוכחנוה דלא תיהוי באעבורי אחסנתא והשיבה שזה הוא לה נחת רוח שאין שום א' מקרוביה משגיח עליה ומטפל בה זולת אחותה אסתר אמו של דוד הנז' והחכם הנז' ולא יטלו יורשיה זולת חמשה אוקיות לכל א' מהם ומה שישאר יעשה בו החכם הנז' ככל האמור והודת שטר מתנה מוחזק וכו' ונ"ה בקושח"ך באנפי נפשה למען תוסיף תת כחה לחזק בדקי המתנות הנז' ולראיה ח"פ והי"ז באדר א' מש' ה"א ותקנ"ט ליצי' וקיים: וח"ע החכמים הש' כהה"ר יעקב אדהאן וכהה"ר אברהם אציני והכרנו חתי' כדחזי: והתבוננתי היטב בהשטר מתנה הנז' ואמינא דחספא בעלמא הוא ולא יועיל ולא יציל לסלק היורשים מירושתם לגבי מה שנתנה לכהר"י

חדא שהרי כהר"א אציני שהוא א' מעידי חתימת השטר מתנה הנז' קרוב הוא לא' מן היורשים שמכלוף בן אחותה הוא בעל אחותו של כהר"א הנז' וקי"ל בסי' נ"א ס"ג שטר שחתומים בו ב' עדים בלבד ונמצא עד א' מהם קרוב או פסול אע"פ שיש שם עידי מסירה הרי הוא כחרם וי"א שדינו כשטר שאין חתום בו אלא עד א' וסיים מור"ם בהגה והיינו דוקא בדרך שלא נתבטל כל העדות וכמו שיתבאר בסמוך עכ"ל, וכתבו הסמ"ע והט"ז דלדעה קמייתא שהביא מר"ן בסתם סובר דכשהם שנים בלבד מסתמא ישבו יחד להעיד ומשו"ה חשיב כחרס וא"צ אפי' שבועה נגד הכשר משא"כ כשחתומים עליו מרובים שבסעיף שאח"ז מסתמא אמרי' רווחא שבקי הכשרים והפסול חתם שלא מדעתם והיש אומרים ס"ל שאפי' בשנים אמרינן מסתמא רווחא שבק הכשר וחתם הפסול שלא מדעתו אבל היכא דאיכא הוכחה שישבו יחד להעיד אפי' הי"א מודים שנתבטל כל העדות והיינו דסיים מור"ם והיינו דוקא בדרך שלא נתבטל וכו' יע"ש ואנן בדידן קי"ל כסברא קמייתא שהביא מר"ן בסתם דכשהם שנים מסתמא ישבו יחד להעיד ונתבטל כל העדות, ובנ"ד דאיכא