אבני שיש קכז

קבל שכר על הדרישה. ויקבל שכר על הפרישה ידידינו הח' השלם דיין ובר אוריין כהה"ר מרדכי אסבאג נר"ו יאיר ויזהיר כזיהרא דשמשא כי"ר

אחדש"ך וכל אשר לך שלם השקפתי על שאלתך והגיתי בכל פעליה. ובתשוב'ה שלימ'ה שעליה מפועלי אמת שפעולתם אמת ודינם דין אמת, ואני אבוא אחריהם ומלאתי את דבריהם, הלא תדע כי משנה שלימה שנינו (גמ' יבמות דכ"ד ע"ב) הנטען מן השפחה ונשתחררה מן הנכרית ונתגיירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו הנטען מאשת איש והוציאה מתחת ידו אע"פ שכנס יוציא, ומפ' בגמ' אע"ג דגיורת מעלייתא היא ומותרת היא לו אפ"ה לא יכנוס שאם יבוא לכונסה אחר שנתגיירה הוא מחזיק הלעז שטוענין עליו ממנה בגיותה שיאמרו איגלאי מלתא למפרע שאמת הוא הקול הראשון וכתיב הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך יע"ש, ולפ"ז בנ"ד שזה האיש הנחשד מבעל האשה והוא טהור בעיניו איך מלאו לבו לגשת לקחת הנחשדת לו לאשה. והלא בזה הוא מחזק ומאמץ ומאמת את החשד שהוא אמת וכי התמו הנערות שבחר לו הנחשדת ממנו. וכן כתב הרשב"א בתשובה סי' תקצ"ז שנשאל בנחשד באשת איש ונפטר בעל האשה ובקש הנחשד לישא אותה והשיב אע"פ שאין שם לא עידי טומאה ולא עידי כיעור לא יכנוס שאם עמד וכנס הרי חזק את הקול ומעשיו של עכשיו מוכיחים על מה שעבר והוא הקול אשר נשמע עליו וסיים שאין לך לזות שפתים גדול מזה ושנינו הנטען מן השפחה וכו' וכתב עוד שיש מהגדולים ז"ל שאמרו בכל כיוצא בזה אפי' כנס מוציא לפי שזה חזק את הקול כשנשא ואין לך עידי דבר מכוער יותר מזה שעמד וכנס יע"ש ולפ"ז בנ"ד אפי' אם עבר וכנס מוציאין מידו לסברא זו ואפי' לסברא קמייתא דמדמה לה לנטען מן השפחה ומן הנכרית דאמרי' דאם כנס אין מוציאין מידו הכא בנ"ד מוציאין מידו משום שקדמה לו התראה בב"ד שאסרו לו לכנוס ואם יעבור על דבריהם ויכנוס מוציאין מידו כדפ' מר"ן בא"ה סי' י"א ס"ח וז"ל כל היכא דהתרו בו ועבר וכנס לא מקרי דיעבד ומפקינן ליה מיניה ע"כ, ועוד שנ"ד עדיף מנדון הרשב"א שנדון הרשב"א לא נחשד מבעל האשה אלא מאחרים שרננו אחריו והבעל לא חש להם ודבק באשתו עד שנלב"ע ובנ"ד הרי נחשד מבעל האשה עצמו שיודע צדיק נפש בהמתו ובודאי דלא עבר עליו רוח קנאה ונצנצה בו רוח טהרה להוציא רשעה מביתו אלא מחמת שמצא בה ערות דבר ודבר מכוער ומה גם שמעשה גדול עשה שגרשה מחמת זה החשד ופירש דבריו לפני ב"ד שאינו מגרשה אלא משום ריח רע זה אמינא ודאי שאם לא היה מאמין הוא שזינתה לא היה מוציאה, וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' אלף קפ"ז דכל המוציא את אשתו משום ש"ר אם לא היה מאמין הוא שזינתה לא היה מוציאה יע"ש ואפשר דלכ"ע אם כנס יוציא וא"ת הרי גבי בעל עצמו דתנן המוציא את אשתו משום ש"ר לא יחזיר ומסיק בגמרא שם דכ"ה ע"א דאם כנס אל יוציא ואיך נאמר גבי נחשד דאם כנס אל יוציא וי"ל כמו דמשני התם בגמ' דהתם בנטען בשכנס אלומי אלומיה לקול הראשון שאמת היה הלעז ההוא אבל הכא גבי בעל כשהחזירה אמרינן מדהחזירה קם ביה בקלא וליתיה שחזר ובדק בקול א' של ש"ר ומצא שאינו ובטליה

ובר מן דין אשכחן שהחמירו בהנחשד יותר מהבעל דמוציאין ממנו בעידי כיעור וקלא דלא פסיק ואלו גבי בעל אין מוציאין ממנו אלא בעידי טומאה או ע"י קינוי וסתירה כמו שפסק מר"ן בסי' קע"ח וכמו שהביא הב"י בסי' י"א שזה דעת הגאונים וג' עמודי הוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וגדולי המורים יע"ש

ומ"ש להתיר מב"י סי' י"א נראה שכוונת למה שכתב בדף ל"ד סוף עמוד ג' וז"ל מ"כ על מי ששאל על בתו שהיתה נשואה לראובן וחשדה משמעון ונתגרשה מראובן מרצונו ונשתדכה לשמעון ואומרים שאסורה לו כדתנן הנטען מן האשה וכו' אע"פ שכנס יוציא ונ"ל ולכל חבירי בדבר שאין זה נטען וכו', דע שאין הנדון דומה לראיה דהתם מיירי שגרשה מרצונו ולא מחמת החשד והוי דומיא דמת משא"כ בנ"ד שצווח ככרוכיא שמפני החשד הלז הוא שמוציאה. וכ"ש דאפי' במגרש מרצונו או מת ולא חש לחשדא אמרינן לעיל משם הרשב"א דאפי' כנס יוציא לסברת יש מהגדולים ואפי' לדברי המיקל לכתחלה מיהא לא יכנוס משום לזות שפתים, וכ"כ הח"מ שם בסק"ד והב"ש בסק"ז דאפי' משום לעז בעלמא לא יכנוס משום לזות שפתים, ובפי' כתב הב"ש בסק"י דה"ה מת או גרש מעצמו ודלא כמ"כ שהביא הב"י יע"ש, הרי שדחה דברי המ"כ מהלכה אפי' בגירש מעצמו וכ"ש בנ"ד שגירש מחמת החשד ופי' דבריו לפני ב"ד שאינו מגרשה אלא מסיבת האי חשדא דאפי' המ"כ יודה. והיינו שכתב מור"ם בהגה בסי' קל"ז ס"א וז"ל ואם חשדה מאדם יאמר לב"ד והם ימחו בידם שלא ישאו זה את זה עכ"ל

ומ"ש שהרב נחלת צבי פי' דבריו וכתב ואם חושדה פי' בעוד שהיתה תחתיו היה חושדה שמא זינתה עם אדם זה וכך מבואר להדיא מדברי המרדכי פ' המגרש עכ"ל, ואתה מפרש דבריו שכתב בעוד שהיתה תחתיו היינו קודם שיעמדו לגירושין ולא בעת נתינת הגט ואין כן דעתו של הרב שהרי כל זמן שלא קבלה הגט ממנו עודה תחתיו קרינן ביה ואדרבא בעת נתינת הגט הוא שצריך לפרש דבריו שמחמת שחושדה עם אדם זה הוא מגרשה וכמ"ש לעיל אלא שכוונת הרב שלא יתן גט עד שיפרש דבריו שמפני החשד הוא מוציאה ולא אחר נתינת הגט שכבר יצאה מתחתיו והוא מה שסיים בדבריו וכן מבואר להדיא מדברי המרדכי ריש פ' המגרש והרי לך לשון המרדכי תב"ת המקנה לאשתו ורוצה לגרשה והוא חושד אותה על שום אדם כיצד יעשה אם ת"ל יאמר לה חוץ אי נמי על מנת נמצא גט בטל ובניה ממזרים אלא אומר לב"ד והן מוחין בידיהם שלא ישאו זא"ז לעולם ואח"כ נותן לה גט ואומר לה הרי את מותרת לכל אדם עכ"ל, הרי מבואר כמ"ש ודו"ק ותשכח ומשום דחזינא לכת"ר מהפך בזכותא דהאי איתתא למצוא לה פתח להשיאה לזה יהודה אע"פ שהוא חשוד בעיני הבעל, אמרתי אגלה אזניך לאמר שאין שום תרופה להתירה אא"כ יבוא הבעל ויאמר שאינו חושדה מיהודה אלא מהשנים האחרים ומחמת איזה כעס שהכעיסו יהודה צרפו מכלל הנחשדים ובהדי הוצא דהנחשדים לקי כרבא דיהודה דלא חשיד דאז אמרינן ודאי להתירה כמ"ש מר"ן בא"ה סי' קע"ח ס"י יע"ש. דאע"ג דאמרי' לעיל משם הרשב"א דכל מי שמוציא אשתו משום ש"ר שאם לא היה מאמין שזינתה לא היה מוציאה הכא דאיכא אחריני למתלי בהו הקלקלה נאמר שלא הוציאה אלא מחמת שהיה מאמין שזינתה עם השנים הנחשדים ולא עם יהודה השלישי אם הוא טהור בעיניו ואם עדיין עומד בדיבורו שחושדה גם מיהודה הנז' אין תרופה להנשא לנחשד, וצויי"מ וימ"ן הח"פ צפרו בח' כסלו בשנת זאת תורת הקנא"ת לפ"ק

נאם שאול ישועה ס"ט

סימן ע"ו

הובא לידי השטר שנתחייב סאעוד אלברגא'ז בקש"מ בדל"ב ובחומר השבועה והוהו"ג וחיי"ע חו"ג לפרוע ולתת לה"ר מסעוד אלבאז וחבירו שש מאות רייאליס ופרעון הסך עז"ה דהיינו שיפרע להם סך שלשים ככרים דיעל'ך אטל'ח בסך י"ב רייאליס לכל ככר ואם הותר עד כדי י"ג רייאליס יפרע הנשאר במעות וזמן הפרעון לסוף אלול וכעת נתעצמו בריבם המלוה והלוה הנז' זה רוצה לפרעם בהאלעל'ך ואלו רוצים ליפרע במעות מחמת שהוזל האלעל'ך הנז' ועמד על