אבני שיש קכו

וע"ג הטופס נמ"ך וז"ן כתב מר"ן א"ה סי' צ' סי"ג וכן בעל שמכר קרקע בנכסי אשתו בין בין נ"מ לא עשה כלום ע"כ, וכתב הריב"ש שם ס"ק מ"ז וכן הבעל שמכר וכו' הנה בנ"מ וכו' וקרקע של נצ"ב לדעת הרי"ף ור"י וכו' ואם מכר הקרקע של נצ"ב עם הפירות המכירה בטלה אפי' אם רוצה הלוקח להחזיק רק הפירות כיון דהמכירה בטלה בגוף כן בטל לענין הפירות ואם מכר הקרקע לפירות לדעת הר"ן פח"ה המכירה קיימת וכן כתב ה"ר פ' ל' מהל' מכירה והנ"י פ' אלמנה לכ"ג כתב דאפילו לפירות אינו יכול למכור הגוף כדי שלא ישתקע ביד הלוקח וכו' אבל הפירות לבד משמע לכ"ע יכול למכור אפי' לכמה שנים ואינה יכולה לערער משום ריוח ביתא וכל הדינים המבוארים בסי' פ"ה איירי דוקא בנ"מ עכ"ד. הנך רואה מבואר שאם מכר הבעל קרקע לפירותיו לס' ה"ר והר"ן המכירה קיימת וודאי דהלכתא כן שהם רבים לגבי הנ"י ואם מכר לפירות דוקא אפי' לכמה שנים המכירה קיימת לכ"ע, והאי משכנתא היינו מכירת פירות לכמה שנים וממכר הבעל קיים אליבא דכ"ע ואפי' תחשוב אותה כמכירת גוף לפירות הנה לס' הר"ן וה"ר שהם רבים לגבי הנ"י המכירה קיימת אין האשה יכולה לערער ולבטל אלא אם מכר הגוף והפירות אבל במשכונה שהיא מכירת פירות בעלמא אינה יכולה לבטל כמ"ש הרב"ש ז"ל כמ"ש והיינו ראיה למה שאנו דנים והולכים זה כמה שנים ולדעתי אין בזה ספק כלל ולראיה ח"פ בכ"ד לאייר ש' תקנ"ה וקיים, וחתום כמוהה"ר יקותיאל בירדוגו נר"ו ונתקיימה חתימתו, ובדף החוברת נמ"ך וז"ן יגיעת בשר להאריך בדבר פשוט ופשט המנהג מזה למשכן הבעל נצ"ב של אשתו ואין מערער בדבר, ומה גם עתה בנד"ז שנלב"ע הבעל שאז חל החיוב על הנכסים הן חובות הבעל הן חובות האשה להשתלם אפי' מנצ"ב ואפי' מנ"מ כמבואר בתקנות שכל החלוקות תהיינה אחר פריעת כל החובות ואפי' אם היתה משכונה זו חוב בעלמא על הבעל יכול ליפרע אפילו מנ"מ ואפי' חוב בעל פה אם היתה לזמן יכול להפרע אפי' מנ"מ כמבואר כל זה בתקנות ובפסקי דינים לא' זלה"ה ולהפקת רצון השואל ח"פ שנית על דבר פשוט וקיים וחתום כמה"ר רפאל בירדוגו נר"ו ונתקיימה חתימתו

דברי החכמים הנ"ב נכונים בטעמם דערעורי האשה הנ"ב מהבל ימעטו ואין לה על המלוה כלום ואע"ג שהבתים הללו הם מנכסי נדונייתה ומשכנם בעלה בלתי רשותה לא יפסיד המלוה כלום דמאי דקנו לו לבעל לגמרי דהיינו פירות הוא דאקני למלוה שהרי בתים הללו שהכניסה לבעל בנדוניא הם נצ"ב וקי"ל בסי' פ"ה הואיל וחייב באחריותן אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו והפירות שלו לגמרי תדע דבמוכר קרקע נצ"ב עצמו מן הדין הוה אמינא זביניה זביני מטעם דהואיל וחייב באחריותן כדידיה דמו אלא שחכמים אמרו שאינו רשאי למכור בנצ"ב משום שבח בית אביה שאם יגרשנה הדין עמה ונוטלתן לכבוד ולתפארת לאביה שנתן לה נכסים כאלו בנדונייתה כדאיתא ביבמות דס"ו ופסקה מר"ן בסי' פ"ח ס"ג וא"כ במוכר קרקע נצ"ב לפירות ולא מכר הגוף דליתיה להאי טעמא דאכתי יכולה ליטול הגוף שהכניסה אם יגרשנה אמינא ודאי זביניה זביני ומשו"ה לא הוצרך מר"ן להביא דין המוכר לפירות בנצ"ב דנלמד הוא מדין הגוף ולא דמי למוכר קרקע נ"מ לפירות דאיתא בסי' פ"ה סי"ז דלא עשה ולא כלום דהתם היינו טעמא שהפירות הוו שלה וכי תקינו רבנן לבעל פירות בנ"מ משום רווח ביתא הוא דתקינו ליה כדאיתא בכתובות דף פ' ופרש"י משום רווח ביתא שיכניס הפירות לביתו ויהא מזון הבית מצוי וייטב לה ולכן לא מצי מזבין קרקע נ"מ לפירות בהיכא דליכא רווח ביתא אבל בנצ"ב שהפירות שלו לגמרי מכח שנצ"ב הם באחריותו כנ"ל זביניה זביני אפי' בהיכא דליכא רווחא דביתא וכמו שכ"כ הה"מ פ' ל' מהל' מכירה ה' ג' וז"ל ובמה שכתבנו שמקחו בטל כתב הרשב"א ומיהו אם מכרו הבעל לפירות בלבד הרשות בידו דשלו הן הפירות לגמרי עכ"ל. וקצת משמע מלשון זה דלכתחילה נמי מצי הבעל למכור בפירות מדנקט בסיפא הרשות בידו אלא שמצאתי להרשב"א עצמו בשיטתו על בתרא דמ"ט מהגמרא בד"ה הא אתמר עלה וכו' שכתב וז"ל ואע"פ שאם מכרן לפירות מה שעשה עשוי התם הוא דכיון דלא מכר אלא לפירות אם באה לגבות כתובתה נוטלתן ואין מעכב על ידה עכ"ל, מלשון זה משמע דדוקא מכרן בדיעבד מה שעשה עשוי ואפשר לומר דלכתחילה לא מצי למכור אפי' לפירות וכן הוא ג"כ משמעות דברי הר"ן [זה הוא לפי ספרי הרי"ף הישנים שמציין על פי' הבבות בראש הדפים שהוא מהר"ן וכבר הוכיחו האחרונים בראיות שפי' הבבות הוא מהנ"י וכמו שציין בספרי הרי"ף החדשים על דפי פי' הבבות שהוא מהנ"י ולפ"ז שהכל דברי הנ"י יהיו דבריו סותרין זא"ז אלא ודאי דאזלינן בתר דקדוק לשונו דבפח"ה מיירי בדיעבד להכי מה שעשה עשוי ובפ' אלמנה מיירי דלכתחילה מונעין מלמכור מטעם שהוא ישתקע ודו"ק]. פ' חזקת הבתים וז"ל ומיהו אם מכר הבעל שדות אלו לפירות מכרו קיים כיון שהפירות שלו עכ"ל, מש' דוקא דיעבד. ומהשתא אמינא ולא מסתפינא שגם הנ"י שנר' לכאורה חולק בדבר קושטא דמלתא הוא דגם הוא מודה דבמוכר לפירות מכרו קיים שכך משמע מלשונו שכתב בפרק אלמנה ניזונית משם הריטב"א וז"ל הלכתא דבנצ"ב המכר בטל לאלתר משום שבח בית אביה ואפי' לפירות נמי אינו יכול למכור הגוף כדי שלא ישתקע ביד הלוקח לדעת רבינו הגדול ז"ל עכ"ל, מדנקט אינו יכול למכור משמע דלכתחלה הוא דמונעים אותו מטעם שלא ישתקע ביד הלוקח אבל אם מכר כבר בדיעבד נימא ודאי דמכרו קיים כדברי הרשב"א והר"ן ותדע הוא דלכתחלה הוא דחוששין לטעם שלא ישתקע שהרי בנ"מ בהיכא דאיכא רווחא דביתא אמרי' זביניה זביני כגון עושה סחורה בדמים דאיתא בסי' פ"ה דאיכא רווח בפירות הסחורה יע"ש ואם איתיה להאי טעמא דשלא ישתקע ביד הלוקח אפי' בדיעבד הוה אמינא אפי' בנ"מ במקום דאיכא רווחא לא מצי למכור לפירות מטעם שלא ישתקע אלא ודאי דלכתחלה הוא דחוששין להאי טעמא ואם מכר בדיעבד מה שעשה עשוי. וא"כ לכ"ע בנ"ד שכבר משכן מה שעשה עשוי ואע"ג שאם היה מגרשה נוטלת הקרקע ההוא בכתו' הכא שמת הבעל וכפי התקנה נשתעבדו כל הנכסים הנמצאים לו ולה לבע"ח אינה נוטלת הקרקע אא"כ נותנת דמי המשכונה למלוה או לב"ך, וזאת מצאתי בליקוטין המועתקין אצלי מפסקי הראשונים זלה"ה וז"ן. שאלה ראובן שהכניסה לו אשתו קרקע בנדונייתה ומשכנו הבעל בלא רשותה ומת הבעל ובאה האשה וערערה על המשכונה באמור שלא ברשותה היתה יורינו מורינו מה יהיה משפטו. תשובה דאין לאשה על המלוה כלום דהגע עצמך שיחזור הקרקע לאשה מאחר שלא היתה המשכו' ברשותה ובהסכמתה יחזור ויגבה אותו בחובו כפי התקנה דקי"ל נכסים הנמצאים לו ולה משועבדים לב"ח וב"ח קודמין לכתובת אשה. איברא אם ערערה האשה בחיי הבעל ודאי דמהני אבל לאחר מיתת הבעל לא ויש מי שרצה לומר דתטול האשה חצי הקרקע ההוא ויפול יד המלוה בחצי החוב משום דקי"ל כפי התקנה נכסים הנמצאים לו ולה יחלוקו ולא היא כמ"ש עכ"ל הרי מבואר כמאי דכתיבנא, וצויי"מ הח"פ צפרו בתמוז תקנ"ה וקים

שאול ישועה אביטבול סי"ט

סימן ע"ה

רחימא דנפשאי רחימו דאורייתא מלא צנא דדובשא, שואל כענין. הדברים על בוריין. לא יהיב מר שבש'א, דרך גידולו מן האר'ש וה'ן לו שפי'ר ק'ן קס'ת מפרש'ת פרש'ה