אבני שיש קכה

כהה"ר יעקב אדרעי יש"ץ כי"ר במי שמת בלא בנים והניח אשתו מעוברת שטבלה בד' באייר ולא פירש בעלה ממנה אחר טבילתה ומאותה טבילה שוב לא ראתה והיא דנה בדעתה שמאותה טבילה נתעברה כיון שהגיע זמנה לראות ולא ראתה ומת הבעל אחר ט"ב והיא ילדה בת בי"ב בטבת שנכנסה בח' התשיעי ח' ימים וביום ט' ללידתה נולד לה חולי בטבורה ומתה הבת שנולדה וניכר שגמרו שערותיה וצפרניה ויונקת כשאר בריאים באותן ט' ימים אם אותה הבת פוטרת אמה מן החליצה או לא ואת"ל דצריכה חליצה אם כופים ליבם לחלוץ לה ולילך עמה למקום דבקיאי בחליצה או אם יכול לדחותה עד יגדל אחיו הקטן לחלוץ לה שהוא היום כבן י"א שנים מ"מ

תשובה דע דמדאורייתא כל שיצא הולד חי פוטר את אמו מהחליצה כשגמרו שערו וצפרניו אבל מדברי סופרים אינו פוטר את אמו אלא בחדא מתרתי או בידוע שכלו לו חודשיו ונולד לט' חדשים שלימים כגון שבעל פעם א' ופירש ממנה אחר טבילתה ולא קרב אליה אחרי כן וכשאין ידוע שכלו חדשיו כגון שלא פירש ממנה אחר טבילתה בעינן שיחיה הולד ל' יום שלימים ואז פוטר את אמו ואם מת בתוך ל' לא שנא מת מחמת חולי לא שנא נפל מן הגג או אכלו אריה ומת עדיין לא יצא מספק נפל וצריכה אמו חליצה מד"ס כן הוא הסכמת הפוסקים וכ"פ מר"ן הקדוש בסי' קנ"ו ס"ד וע"ש בב"י ולבוש: ולפ"ז בנ"ד שאין ידוע שכלו לבת חדשיה הן מחמת שלא פירש בעלה ממנה אחר טבילתה דחיישי' שמא לא נתעברה בלילה א' אלא שהתה כמה לילות ואז נתעברה ובנ"ד אפי' אם פירש ממנה אחר טבילתה ולא קרב אליה אח"ך מ"מ לא יש בין ליל טבילה ליום לידה זולת ח' חדשים וח' ימים ואנן בעינן לדעת מר"ן ולדעת הראשונים ט' חדשים גמורים מיום ליום ואע"ג דאיתא לסברת הרשב"ש שהביא מר"ן הב"י דסובר דנשתנו הדורות וליתיה להאי כללא דכיילי חכמי הגמ' דיולדת לט' אינה יולדת למקוטעים משום דעינינו רואות והחוש מכחיש זה דרוב היולדות בני קיימא יולדות תוך חדש הט' יע"ש מ"מ אין לנו אלא פסק מר"ן וכ"ש דלא פירש בעלה ממנה אחר ביאה א' דלכ"ע אין ידוע שכלו חדשיה ובעינן שתחיה ל' יום גמורים וכל שמתה תוך ל' אפי' ביום ל' עצמו לא נפקי מידי ספיקא וחולצת ולא מתייבמת ותדע שהרב מוהרשד"ם בסי' צ"ג ובסי' קנ"ח סובר דכיון דקי"ל בזו חולצת ולא מתיבמת והו"ל חליצה פסולה וקי"ל חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין שיחלצו לה דחושש לסברת רש"י דכל שאינו יכול ליבם חשיב חליצה פסולה יע"ש, והאחרונים דחו דבריו ובפרט הרב חכם צבי בתשובותיו סי' ק"ח בראיות ברורות דממ"נ בהאי ספיקא אם יבוא אליהו ויאמר בר קיימא הוא אפי' בין יומו פוטר ואינה צריכה חליצה כלל, ואם יאמר דהוי נפל גמור הרי היא עולה ליבום וכיון דעולה ליבום הו"ל חליצה כשרה ואינה נקראת חליצה פסולה לחזר על כל האחין יע"ש שהאריך וכן הוא בדברי ריבות סי' קס"ג יע"ש ונקטינן כוותייהו דבתראי נינהו ורבים וכ"ש דהוי פלוגתא במידי דרבנן ואזלינן בה לקולא כדכתב הרדב"ז בח"א סי' צ"ג בשניים יע"ש

והשתא דנ"ד בת חליצה היא ולא מצי ליבם כופין אותו לחלוץ שאין העיכוב בדידה ליבם ואיסורא הוא דרביע עליה לכן כופין אותו לחלוץ שלא לעגנה כדכ' מר"ן בתשו' בהל' יבום סי' ה' בהסכמת מהרימ"ט ומהר"ר ישראל בר מאיר ומהר"ר אליעזר יע"ש, וכ"כ הרב נחלת שבעה בדיני חליצה סי' ג' יע"ש. ומינה נמי דצריך לילך למקום הועד לחלוץ לה דהא קי"ל היבמה הולכת אחר היבם היינו כשהיא ממקום אחד והוא ממקום אחר ויש ב"ד בעירו בקיאי בחליצה אבל בנ"ד ששניהם ממקום אחד והם צריכים לילך למקום הועד כופין אותו לילך עמה לחלוץ לה וכמ"ש מור"ם בסי' קס"ו ס"א בהגה יע"ש. הרי דחשו שלא לעגנה והכריחוהו ללכת אחריה למקום הועד כ"ש שאינו רשאי לדחותה אצל אחיו הקטן שתמתין עד שיגדל ואז יחלוץ לה דאין לך עיגון גדול כזה וכ"ש דלא אמרינן לחזר על האחין אלא כשאינו רוצה ליבם במקום דבת יבומי היא אז מחזרין על האחין דרך גדילתן דביאת קטן עדיפא מחליצת גדול וכשאינם רוצים ליבם חוזרין על הגדול ואומרים לו עליך המצוה וכופין אותו לחלוץ כמו שפסק מר"ן בסי' קס"א ס"ד יע"ש

קנצי למלין דאשה זו צריכה לחלוץ וכופין האח הגדול לחלוץ וללכת אחריה למקום הועד ולא מצי לדחותה עד שיגדיל אחיו הקטן וצויי"מ החותם פה צפרו היום י"ד בניסן משנתנו ש' התקנ"א

ע"ה שאול ישועה אביטבול נר"ו

סימן ע"ד

טופס מטופס שקצרה יריעתו מהכיל מלין ע"ג מלין וז"ן או"ב תב"ת, טופס שט"מ שרצו בעליו להעתיקו לשולחו למדינה אחרת וז"ן יציבא מלתא שהי' יחייא בר יונה עטייא יש לו המחצית בב' הבתים והם הא' לימין הנכנס לחצר הידועה לה"ר משה ן' יתאח והא' לשמאל הנכנס ועוד יש לו משכונה על ב' שלישי המחצית האחר כמשו"ח בידו ובכן הע"ע בקש"מ ובש"ח יחייא הנז' והה"ג שנטו"ק מאת החה"ש כהה"ר אלישע ן' עטייא סך מאה אוקיות מכט"ק ובעדם משכן בידו כל הזכות שיש לו בב' הבתים הנז' גוף ומשכונה הכל משכן בידו מש"ג מהיום ועד חדש תוך הזמן לא יפדה ואח"כ יפדה וא"ל תמשך המש' ובניכוי ב' פרוטות בכ"ח כמשכנתא דסורא ומעכשיו רשאי בע"ה הנז' לדור ולהשכיר וליהנות מפירות הנז' עד כדי ב' אוקיות וחצי האוקיא מכ"ט בכ"ח ועל הממשכן לסלק כל עורר וכו' ס"ג לאחריותו בהונו ואונו ובאמ"ץ נקוש"ח הי' לוי בר שמעון הלוי ונכנס ע"ק בעד הדרים בבתים הנז' לפרוע לכהר"א הנז' הסך ב"ם ד"ת הנז' בכ"ח מהיום וכימ"ה והעה"ך שטר וכו' באחריות וכו' ונ"ה בקוש"ח מיד הממשכן ומיד הערב הנז' ביום ו' ר"ח תמוז ש' לדר"ש לפ"ק ושריר וקיים ע"כ, וחתום החה"ש כהה"ר שלמה טאפיירו ז"ל וה"ר יהודה לכרייף ונתקיימו חתי'

וע"ג נמ"ך אחר שנלב"ע יחייא הנז' הוציאו יורשיו השטר הנ"ב וטענה אל' יחייא הנ"ב שהבתים הנז' מנכסי נדונייתה ואין רשות לבעלה למשכנם, גם טענה שזה כמה שנים שלא נהנו יורשי כהר"א עטייא מהבתים ופסקנו שאין בטענותיה כדאי לסתור שטר כו""ח דלטענה הא' כיון שהבתים הנז' הם נצ"ב ויש לבעל פירות יכול להשכיר ולמשכן בלי רשותה אלא ברוצה לשעבד גוף הבית להשתלם מגוף אבל לענין הפירות יכול למשכן בלי רשותה כשם שיכול להשכיר כך יכול למשכן דמ"ש שכירות בפחות היא ודוקא בנ"מ לפעמים לא יוכל למכור הפירות כנז' בטא"ה סי' פ"ה יע"ש, גם מה שטענה שזה כמה וכו' אין לחוש לזה דלא מהניא חזקה אלא בטוען על גוף הקרקע לא במי שאין לו כ"א שעבוד בעלמא וכן פסקו ב"ד שלפנינו כמה פעמים על פרט זה והוא פשוט ולפי שאמרו יורשי יחייא שהבית נמכרה לגוים תשאר המש' על החזקות של הבתים עד שיפדו ולראיה חת"פ וקיים, וחתום כמהר"ר רפאל בירדוגו נר"ו ונתקיימה חתי'

וס"ל נמ"ך מכת"י הנז' ועיין סי' צ' בב"ש סס"ק מ"ז כן להדיא, וס"ל נמ"ך הדין הנז"ל דין אמת הוא וכן אנו דנים והולכים משנים קדמונים ואין אומרים למי שלא ראה החדש יבא ויעיד. ומה שטענו יורשי יחייא שהבית נמכרה לגוים צריכים להביא ראיה: ומי מכרה לגוים אם הם או מורישם שאם מכרוה הם חייבים הם לשלם מה שיפחת ממכר החזקות וח"פ וקיים וחתו' כמהה"ר יקותיאל בירדוגו נר"ו: