אבני שיש קכד

מע"ג ע"י שליח וכו' לא מהני ובסעיף כ"א כתב מע"ג ליתיה מפי הכתב אלא במע"ג ממש ע"כ דהיינו מלוה ולוה ומקבל או נותן ונפקד ומקבל, וכתב הסמ"ע והש"ך דטעמא הוי משום דממ"נ הוי הלכתא בלא טעמא והבו דלא לוסיף עלה אלא דוקא בענין שיהיו עומדים ביחד נותן ונפקד ומקבל ואי לא לא וכ"כ הריב"ש סי' רכ"ב בהדיא וכתב הריב"ש ז"ל דע"י כתב גרע טפי מע"י שליח דכ"ש הוא דלא מהני דאם ע"י שליח לא מהני שהם ג' במעמד א' השליח והנפקד והמקבל לא מהני כ"ש מפי הכתב אלא הנותן מדבר לנפקד לבד שיתן לפ' וכתב שכ"כ הרמב"ן ז"ל דלא מהני ע"י שליח והביא ראיה הריב"ש מעובדא דאיסור גיורא המובא בפ' מי שמת דרבא הוה נפקד דאיסור גיורא ורצה ליתן הפקדון לרב מרי ואמר רבא אי במע"ג אי שלח לי לא אזילנא ולא משכח שום גוונא דלקנינהו לרב מרי להנהו זוזי אי לא אזיל רבא לגביה וכו' יע"ש, אלא למדנו מתורתו של הריב"ש ז"ל שאם נתן הנפקד ע"י אותו כתב נפטר בכך וז"ל דאין זה הכתב אלא כמו כתב שרגילים הסוחרים לעשות זל"ז שאף כשמודה מי שנשתלח לו הכתב שישלם למקבל לא נפטר השליח מן המקבל וכו' אלא שאם נתן הנפקד למקבל ע"פ כתב הנותן נפטר בכך ושכ"כ הסמ"ע והש"ך שזכה במחצית שקבל ובמה שכתב הריב"ש ז"ל מבוארים דבריהם היטב משום שכן רגילים הסוחרים כמ"ש האלפסי ז"ל אבל שיקנה מדין מע"ג שלא יוכל א' מהם לחזור בו ושיסתלק הנותן מחיוב המקבל לא עכ"ל, א"כ נקטינן דמחצית אסוק'א דלמל'ף שנתן הנפקד ע"י כתב הנותן נפטר הנותן ממנהג הסוחרים וחציו דעדיין לא נתן הנפקד חייב הרש"ק ליתנו לכהר"ה הנז"ל כי לא נסתלק הרש"ק מאותה שליחות בכתב כי אין כאן מע"ג והוא הוא החייב ליתן לכה"ר יהונתן אלמל'ף ורש"ק לישתעי דינא בהדי הרי"ע ן' לחסין כי ודאי נאבד לו ברשות הרש"ק נאבד כי לא זכה בו עדיין הרי"ה ושותפו דאין כאן מע"ג כמו שכתבנו וטענת הר"י ן' לחסין שטען דמה שעכב האלמל'ף בידו שהיה נושה חוב בשות' של הרי"ה אינה טענה משום שהאלמל'ף הוא של הרש"ק עדיין ודידיה הוא ודידיה ליהוי ועדיין לא זכה בו שום א' מהשות' מטעם האמור, ומה גם שהוא נרגש וידע שטענה רפויה היא בידו בדין שכן הראה לי כתב יד של שלוחו של כהרי"ה שהוא כה"ר מרדכי דאנינו יש"ץ ובו תשובת הרי"ע הנז' על שאלת האלמל'ף הנז' והוא שפעם א' השיבו אני מעכבו בשביל שאני נושה בהרא"ד ופעם ב' השיב מה סולאסי יעברו, איך שיהיה טענתו אינה טענה וחייב הרש"ק הנז' לפרוע לכהרי"ה הנז' חצי סוק'א דלמל'ף מטעמים האמורים לעיל ולראיה חת"פ בצפרו וקיים וחתום הרב הגדול החה"ש הדה"מ כמוהר"ר אליהו הצרפתי נר"ו

וס"ל נמ"ך וז"ן דברי הרב אליה רבא נר"ו אינם צריכין חיזוק אלא שאפי' להחולקים עליו נראה דממ"נ הו"ל סחורת ה"ר יהונתן הנז' פקדון ביד רש"ק וכבר מצאתי להרב מר זקיני כמוהה"ר משבי"ר זלה"ה בפסקיו כתב וז"ל ראובן הפקיד חפץ ביד שמעון ושמעון נתנו ביד לוי וכשבא ראובן לתבוע פקדונו משמעון המחהו אצל לוי ואמ"ל תן חפץ לראובן כי הוא שלו ונאבד ביד לוי הנז' יכול ראובן לחזור על שמעון אע"ג שהמחהו במע"ג דדוקא אם הלוה ראובן לשמעון ושמעון הי"ל מלוה או פקדון ביד לוי והמחהו במע"ג אין אחד יכול לחזור בו אבל אם המחהו ליטול פקדונו אין זה אלא מראה מקום היכן פקדונו ושניהם משועבדים לראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה עכ"ל וכתב שהסכים לדבריו כמוהה"ר יעב"ץ זלה"ה, וא"כ בנ"ד כיון שמשך הר"ש הסחורה הנז' נשארה הסחורה האחרת פקדון אצל הרי"ע הנז' וכל עוד שלא קבלה הר"י הנז' אפי' המחהו לקבלה יכול לחזור בו ולא נפטר הרש"ק משמירתה אע"ג דנאבדה מיד לוי ושומר חנם פטור מגניבה ואבידה מצי למימר ליה כל עוד שלא נכנסה לידי אינך פטור משמירתה דהמחאה זו לא כלום היא בפקדון דמצי למימר את מהימנת לי בשבועה ולוי לא מהימן לי כ"ש בנ"ד דמעולם לא המחהו רק נתן לו כ"י לקבלה דזו אינה צריכה לפנים זהו מש"ל וחתו' החה"ש הדיין כהה"ר בנימין לכרייף נר"ו ונתקי' חתי' וחתו' החה"ש כהה"ר יקותיאל משה הכהן וכהה"ר יהודה בה"ר משה אלבאז

וס"ל נמ"ך עמדו לפני לדין כהה"ר יהונתן הנז' תובע לכהה"ר שלמה אביטבול אודות העיקול שעיקל כהרי"ה הנז' העורות שהיו ביד הר"ש הנז' של הרש"ק הנז' בב"ד ופשע הר"ש הנז' ושלח העורות לבעליהן וטען עליו הרי"ה הנז' לשלם מכיסו והר"ש השיב שסמך על דברי בעל דבר שאמ"ל שכבר נתפשר עם הר"י הנז' ועוד המציא פס"ד א' ותוכו רצוף שעמד הבעל דבר הנז' עם ה"ר אברהם אדהאן שותפו של הרי"ה הנז' וזכה הבע"ד בדינו ופסקתי ביניהם שחייב הר"ש הנז' לפרוע מכיסו דמי העורות דטענה א' לא ניתנה ליאמר ומה שנסתייע מחיוב שותפו הוי סיוע שאין בו ממש דאי שותפו נתחייב ע"פ טענותיו לא יתחייב שותפו ומה גם דלא היה בעיר וכמו שמבואר בסימן קע"ו סכ"ה וסכ"ו ופניתי לראות אם יש באותו הפסק איזה ראיה דחזי לכתופי עלה ולא מצאתי שכל חיליה מההיא דסי' קצ"ה ס"א וז"ל כיון שמשך המקנה הכלי נקנה הקרקע או הטלטל ללוקח או למקבל המתנה בכל מקום שהוא אע"פ שלא החזיק וכו' ומהכא דן מאריה דהאי פסקא דכיון דנקנה לו האלמלף בכ"מ שהוא מחמת שמשך חליפיו הרש"ק קם ליה ברשותיה וברשותיה איתניס ולא היא דאישתמטתיה ההיא דסי' קכ"ו סכ"א דמע"ג ליתיה מפי הכתב וליתיה ע"י שליח דאנן נמי אמינא דנקנה האלמלף בכ"מ שהוא לענין שאין הרש"ק יכול לסלקו בהחזרת חליפיו אלא שעיקר תביעתן זה לזה מדין סילוק אי נסתלקו זה מזה דכיון דאין כאן מע"ג גמור עדיין לא נפטר הממחה מחיוב המקבל וחייב להעמיד לו האלמל'ף כיוצא בזה שנאבד שהרי דיניה דהריב"ש מבואר דאיתיה במוכר לחבירו צמר בשטר בק"ג והמחהו בכתב להנפקד שהצמר אצלו וכתב דלא נפטר הממחה מן המקבל בכתב זה אע"ג דנקנית לו הצמר בכ"מ שהיא היינו לענין שחייב הממחה להעמיד לו צמר כיוצא בזה הוא דנקנית לו אבל לא להסתלק ממנו כיון שאין כאן מע"ג גמור ומה גם דמן הדין היה יכול כההר"י ן' לחסין לעכב מליתן הפקדון הנז' לשלוחו של רש"ק מההיא דסי' קכ"ב ס"א מחשש שמא ימות המלוה קודם שיתן לשליח ואם נאנסו יהיה חייב יע"ש. באופן שאין מנוס להר"ש הנז' מלפרוע דמי העורות מכיסו וכבר הארכתי בענין זה בפסק הא' שכתבתי לכהרי"ה הנז' אלא ששלח אלי שנאבד באותה שריפה אשר שרף ה' וחזרתי להניף ידי כאן בקצרה והפסקים הראשונים שבהם חיוב הרש"ק נשארו כאן הטופסים אות באות וחזרנו וכתבנום פה ולראיה ע"ה חת"פ בטבת התקנ"ב ליצירה וחתום הה"ש הדו"מ כמהה"ר שאול ישועה

וס"ל נמ"ך שוב עמד לפני עם חיים ן' סוסאן דממתא פאס יע"א על סך ש' אוקיות שיש בידו משל הרש"ק ומתחלה כפר ואמר שפרע להרש"ק כבר וכשהעיד בפניו כהר"ש אביטבול חזר והודה שיש בידו מנכסי הרש"ק סך ש' אוקיות ונתחייב בדין לפרוע הסך הנז' ליד כהרי"ה הנז' וכבר כתבתי כ"ז לכה"ר יהונתן ונאבד גם הוא בתוך השריפה ומה שנשאר ברור בזכרוני כתבתי וחתמתי וקיים

שאול ישועה אביטבול ס"ט

סימן ע"ג

נשאלתי מהחכם השלם עטרת זקנים זקן ונשוא פנים וכבוד ה' מלא כהה"ר יעיש אלגראבלי וחד דעמיה ברוך מבנים שפתותיו שושנים לפני כל יודעי דת ודין