אבני שיש קכג

שכבר נמחל שעבודו, ופר"י שאם היו עידי מסירה היו יכולים לחזור וללות בו עכ"ל. ופשוט דלענין אינו יכול לומר פרעתי הוא דאמר יכול לחזור וללות בו ולגבות בו מבנ"ח דאלו ממשע' הא אמרינן בשם הרא"ש שכתב דאפי' מקצת שלא פרע לא גבי ממשעבדי גזרה שמא יטרוף מאותו מקצת שפרע וכן הוא בס' מרדכי הארוך ז"ל שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו פר"י שאם היו עידי מסי' היו יכולין לחזור וללות בו וכו' וסיים בלשונו והלכך חוזרים ומשתעבדים נכסי לוה הואיל והוי יום החתי' עכ"ל ודייק ואמר ומשתעבדין נכסי לוה לו' נכסי לוה כל עוד שהם ברשות לוה לאפוקי אם מכרן לא נשתעבדו לו דדוקא מבנ"ח גבי ואע"ג דבסי' נ"א כתב מר"ן דעידי מסירה כרתי אף בשטרות וגבי אף ממשעבדי הכא שאני דהוי שטר שנמחל שעבודו לא גבי אלא מבנ"ח וק"ל

ומ"ש הואיל והוי יום החתימה נלע"ד דמ"ש הואיל וכו' לאו לאפוקי ימים שאחר יום החתימה, אלא לאפוקי אם הקדים יום החתימה דהוי תרתי לריעותא מוקדם ונמחל שעבודו דאיכא למימר אף מבנ"ח לא גבי ולזה בקיצור המרדכי השמיטה וכתב שאם היו עידי מסירה היה יכול לחזור וללות בו דמשמע מזה בין ביום החתימה בין אח"ך. דמ"ש הואיל והוי יום החתימה אינו אלא לאפוקי אם הקדים זמן החתימה כמ"ש ודברי המרדכי הביאו הב"י בסס"י מ"ח ויש שם תוספת נוסחא יע"ש. ויש סיוע לדברי ממ"ש מר"ן בסי' מ"ח וז"ל אבל שטר שנכתב על הלואה א' ונפרע אינו יכול לחזור וללות בו אפי' אם הכל ביום א' שאינו מוקדם וכו', הרי מר"ן השוה יום החתימה לשאר הימים ובא לאפוקי שאינו מוקדם, וה"נ לדעת המרדכי דמ"ש הואיל והוי יום החתימה ר"ל ואינו מוקדם מהני ביה עידי מסירה לגבות בו מבנ"ח, ועיין מ"ש הסמ"ע בסי' נ"ה סק"ו זהו מה שנלע"ד, וא"כ אתאן לנ"ד הנ"ב שנפרע מקצת החוב למלוה א' והשאר מסרו מלוה א' למלוה אחר ברור שנחשב מה שמסר למלוה האחר הלואה א' ובשטר בפ"ע ואחר שפרעו אינו יכול לחזור וללות בו ואם לוה כנדון שהחזיר שכתב בפנים הפוסק נר"ו הויא מלוה ע"פ ויכול הלוה לומר פרעתיך ורמיא עליה שבועה וצריך המלוה להחזיר השטר ללוה ואם אינו רוצה להחזירו ראוי לנדותו כמ"ש מר"ן בריש סי' נ"ז אסור להשהות שטר פרוע בתוך ביתו וכו' וסמיך ליה שסמך לו מר"ן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו וכו' משום דחשיב ליה מר"ן כשטר פרוע דלכך כתבו מר"ן תכף סמוך לדין אסור להשהות שטר פרוע וכו' ודו"ק. ואע"פ שכ' הסמ"ע בסי' מ"ח דשטר שנמחל שעבודו גבי בו מבנ"ח הרי חלקו עליו האחרונים הש"ך והט"ז, גם הב"ח וע"ש ס"ל דלא גבי מבנ"ח. ומאחר דהאחרונים והפוסקים חולקין עליו נקטינן הלכתא כוותייהו. והשתא קם דינא מכל הני מילי מעלייתא דאמרן דשטר כזה שנמחל שעבודו שטרא פריעא הוא וחספא בעלמא הוא ולא גבי בו אף מבנ"ח ואסור להשהותו ואם לא רצה מנדין אותו כמש"ל, ועיין מ"ש הסמ"ע בריש סי' מ"ח שדחה לשון הרא"ש דכתב בפ"ד דנדרים דלא גבי מבנ"ח מטעם דמור"ם והמחבר לא כ"כ אלא גובה סתם. ובסי' נ"ה כתב לדעת מור"ם והמחבר דאינו גובה מבנ"ח אם לא בכתי' ומסי' ומ"ש מור"ם ואינו גובה אלא מבנ"ח איירי במותר שעדיין לא נפרע, דאלו במה שנפרע לא גבי מבנ"ח כמ"ש הרא"ש וכן בסי' נ"ז כתב דלא גבי אף מבנ"ח. ולכאורה נראה שדבריו סותרין זא"ז ויש ליישב אלא שאין הפנאי מסכים לעת כזאת לבאר דבריו וכוונתו ודעתו בארוכה וליישב דבריו וק"ל וצויי"מ וימ"ן אכי"ר, ולאמו"ץ ח"פ פאס יע"א באב הרחמן יה"ל מש' בהתאס"ף ראשי עם לפ"ק מהאלף הששי ליצירה וקיים

אליהו הצרפתי ס"ט

סימן ע"ב

עמדו לפני לדין כה"ר יהונתן מאנסאנו תובע לה"ר שלמה קוריאט וטען עליו שהאלסוק'א דלמל'ף אורדי שהמחהו בכתב ידו לקבלה מכה"ר יעקב ן' לחסין ונתן לו מחצית האלסוק'א שלם והמחצית שנמכרו ממנו איזה אמות לא נתן לו ותובע מהרש"ק הנז' ליתנה לו ושאם נאנסה באותה הפיכה ברשותיה דהרש"ק נאנסה ורש"ק השיב דמכי נתן בידו הכתב ששלח לכה"ר יעקב הנז' לתת האלסוק'א להרי"ה ולשותפו הר"א אדהאן נסתלק ממנה וקיימא ברשות כהרי"ה ושות' הנז' ומה גם שאחר המחאה בא הוא עצמו למתא פאס ואמ"ל הר"א אדהאן שכבר קבל האלסוק'א כולה מיד כהרי"ע הנז' ויש לו בפאס ראיה על זה. גם אמר שיש לו ראיה שלא עכבו אצלו כהרי"ע הנז' מחצית האלסוקא הנז' כ"א מחמת חוב שנושא בהר"א אדהאן והמציא ע"ז כהרי"ה כתב ששלח לו שלוחו כהר"ם דאנינו וז"ל תוסלך נץ סוק'א דלמלף ונץ לאכור קאלך ר' יעקב מא סולאס יעברו באס נסיפדהולך ומא כא נערפסי לכוונה דייאלו אם כה יאמר כא יסאל להר"א אדהאן סך ק"ם ס"י חתא יציפדהאלו ואח"ך יעטיני למלף ואם כה יאמר מא סולאסי יעברו עכ"ל הרי דהן ולאו ורפיא בידיה מצד מה הוא העיכוב. ואחר שמוע כל דבריהם רואה אני שזכאי כה"ר יהונתן בדינו לתבוע מהרש"ק הממחהו המחצית הנשאר אצל הנפקד שהרי לא נסתלק כהרש"ק מחיוב כהרי"ה במה שכתב להרי"ע הנפקד פקדון שי"ל בידך תנהו לפ' דוקא במעמד ג' גמור הוא דנסתלקו זה מזה אבל לא מפי הכתב דקי"ל בסי' קכ"ו סכ"א דמעמד ג' ליתיה מפי הכתב משום דממ"נ הלכתא בלי טעמא והבו דלא לוסיף עלה וכ"ש בנ"ד דאיכא תרתי ע"י שליח ומפי הכתב שהרש"ק הנז' שלח לשלוחו כה"ר שמואל אצאייג שיכתוב להרי"ע על האלמלף לתתו לכהרי"ה ושותפו ונדון ריב"ש שממנו מקור דין זה ממש כנ"ד דאיירי במוכר לחבירו צמר בשטר בק"ג והמחהו בכתב להנפקד שהצמר אצלו לתתה לו וכתב דלא נפטר הממחה מן המקבל בכתב זה ואין זה הכתב אלא כמו כתב חליפין שרגילין הסוחרים לעשות זה זה ואף כשמודה מי שנשתלח לו הכתב שישלם למקבל לא נפטר הממחה מהמקבל וכו' אלא שאם נתן הנפקד למקבל ע"פ כתב הנותן נפטר בכך אבל שיקנה מדין מע"ג שלא יוכל א' מהם לחזור בו ושיסתלק הממחה מחיוב המקבל לא עכ"ל, וכן מבואר בדרכי נועם מסי' מ"ה עד סי' נ"ג מכמה רבנים דלא נסתלק הממחה בכתב ושחכמי נא אמון הפריזו על המדה לחייב הממחה אפי' בהיכא דע"פ ששלח הנפקד כתבו שנתחייב לשלם הסך שהמחהו ליד המקבל נתבטל השטר שהיה נושה המקבל בהנפקד ועכ"ז פטר הנפקד אלא שהרב הנז' וסיעתו חייבוהו משום דהו"ל מזיק שעבודו של חבירו בידים ששוב לא יוכל לתבוע להלוה יע"ש

וא"כ בנ"ד הרי לא נסתלק הרש"ק מחיוב השות' הנז' וכי איתנים ברשותיה איתניס וחייב להעמיד להם נץ סוקא דלמלף וורדי כיוצא בזה. ומה שטען שלא עכבו הנפקד אלא מחמת חוב הר"א הנז' לו יהיה כדבריו שעכבו בחוב המקבל אינו כלום דכיון דמן הדין לא נסתלק הממחה מחיוב השות' הנז' ואכתי יכולים לחזור בהם מהמחאה כ"ז שלא הגיע האלמלף ליד השות' הנז' נמצא העיקול בטל מאיליו דבראות המקבל שהנפקד מעכבו בחובו הדר ביה מלתבוע להנפקד והדר תבע להממחה שעדיין הוא ברשות הממחה ולאו מדידהו עיקל אלא משל ממחה וזה פשוט לכל יודע ספר, והי"ז בטבת התקנ"א והמתנתי מלכתוב אולי ימצא ראיה לזכותו וישלחנה וכשעבר יותר מחדש נדרשתי להעלות הדברים על ספר וח"ש וקיים, וחתום החה"ש הדו"מ כמוה"ר שאול ישועה

וע"ג נמ"ך וז"ן כן הוא האמת כמ"ש החכם נר"ו דיד כהרי"ה מאנסאנו ושותפו עדיין נטויה על הרש"ק וחייב לתת לו חציה של האלסוק'א דלמלף החסירה להשלים לו המכר כי המכר קיים ואותה המחאה שהיתה ע"י המחאה בכתב וע"י שליח אין לה דין מע"ג דהא אפילו ע"י שליח לחוד כתב מר"ן בשלחנו הטהור ח"מ סי' קכ"ו ס"ך