אבני שיש קכב

כתובת משה הנז' שהודה ליאקות אשתו הנז' בהכפר הנז' וראינו שזמנה י"ב בחשון התקמ"ד ליצי' והרי ההודאה קדמה להמודעא הנז' ובטלה לה מודעא וחזר הענין לאיתנו דשטרא פריעא הוא ומה שנשאר לו אצל הר"י הנז' הוי כמלוה ע"פ ולראית האמת חתמתי באלול התקמ"ז ליצירה והשו"ב וקיים

שאול ישועה ס"ט

דעתי נוטה ומסכמת למ"ש הפוסק נר"ו בשטר שנמחל שעבודו וחזר ולוה בו דלא גבי באותו שטר אף מבנ"ח, וראייתו שהביא מבעה"ת מבוארת להדיא דלא גבי אף מבנ"ח, ויפה דקדק לשון הרמב"ם במ"ש פי"ד מה' מלו"ל שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו ונעשה כחרס, דכחרס משמעותה חספא הוי ולא גבי בו כלל, ומצאתי לו עזר ממ"ש הרמב"ם בפי"ד מהל' עדות שטר שיש בו ב' עדים וא' מהם פסול הרי הוא כחרס ופסקו מר"ן בסי' נ"א ס"ב וכתב בבד"ה ב' תירוצים תירוץ א' מלבד דלא גבי מבנ"ח אין משביעין אותו ולתירוץ ב' משביעין אותו מיהא אבל לענין בנ"ח הרי הוא כחרס ולא גבי בו ע"כ. ה"נ דכוותה

אלא שראיתי לחקור במ"ש מר"ן גבי שט"ח המוקדמים פסולים בסי' מ"ג ס"ז דלכאורה נראה דיש לדמות שטר שנמחל שעבודו לשט"ח המוקדמים. דהתם גבי מבנ"ח, אבל לפי הטעם דיהיב הטור נלע"ד דיש לחלק ביניהם דהטור הביא פלוגתא דרבוותא דלדעת רש"י ורב אלפס ז"ל ס"ל גבי מבנ"ח ולר"י ס"ל דלא גבי אף מבנ"ח ואיפסיקא הלכתא כרש"י ורב אלפס ויהיב טעמא הטור דמדינא מצי גבי אף מלקוחות מזמן הלואה אלא קנסוה רבנן דלמא אתי לגבות מזמן המוקדם והביא הטעם הנז' באה"ג, וא"כ שאני התם דהוי שטר גמור מדינא דדי מה שגזרו חז"ל שאין לגבות מלקוחו' מזמן הלואה דאין גוזרין גזירה לגזירה. משא"כ בשטר שנמחל שעבודו דהוי מדינא ולא מטעם קנסא דין הוא דאין לחלק ביניהם דהכל נמחל שעבוד לקוחות ושעבוד בנ"ח, ולפ"ז נלע"ד דרש"י ורב אלפס דס"ל בשט"ח המוקדמים דגבי מבנ"ח מודים בשטר שנמחל שעבודו דלא גבי אף מבנ"ח מטעם הנז' דשאני התם דמצי גבי מלקוחות מזמן הלואה מדינא אלא קנס קנסוהו חז"ל דלא גבי מלקוחות אף מזמן הלואה ולכך גבי מבנ"ח הואיל והוי שטר גמור מדינא משא"כ בנמחל שעבודו דנמחל מדינא לא גבי אף מבנ"ח וכ"ש לדעת התוס' והטור דס"ל התם דלא גבי בו כלל ודאי מודו הכא דלא גבי בו כלל, ויש להוכיח שכן דעת מר"ן דלא גבי בו אף מבנ"ח ממ"ש מר"ן בחומ"ש סי' נ"ז ס"ב וז"ל שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו כמו שנתבאר בסי' מ"ח ואם אמ"ל הלוה פרעתי והשיב המלוה כן הוא אבל החזרתם לך הרי מודה שנמחל שעבודו ואינו גובה בו ע"כ' מבואר מזה דמ"ש ואינו גובה בו ר"ל אף מבנ"ח שהרי מר"ן איירי במלוה עם הלוה ומשתעי דינא בהדיה ולא עם הלקוחות כמ"ש ואם אמ"ל הלוה וכו' והשיב המלוה וכו' הרי מודה שנמחל וכו' ש"מ דהמלוה לא תבע ללקוחות שנאמר דפי' ואינו גובה בו היינו ממשעבדי אבל גובה מבנ"ח, אבל המלוה הוא עם הלוה גופיה משתעי דינא לגבות ממנו וקאמר מר"ן דאינו גובה בו משם באר'ה דר"ל אף מבנ"ח וכן מוכח ממ"ש בראש הסעיף שטר שלוה בו וכו' כמו שנתבאר בסי' מ"ח דמאי קמ"ל מר"ן בזה אלא ודאי כוונת מר"ן להודיע לנו ממ"ש בסעיף זה אמ"ש בסי' מ"ח דמ"ש שם דאינו גובה בשטר שלוה בו וכו' היינו אף מבנ"ח ולהכי קאמר כמ"ש בסי' מ"ח, הכוונה לומר דסעיף זה מוכרח הוא מעצמו דפי' ואינו גובה בו אף מבנ"ח ממה שראינו דברי המלוה עם הלוה ולא עם הלקוחות כמ"ש ומכאן תוכיח דמ"ש בסי' מ"ח ג"כ היינו דאינו גובה אף מבנ"ח נמצא דלדעת מר"ן ס"ל דשטר שנמחל שעבודו לא גבי אף מבנ"ח כמו שביארנו, ומ"ש מור"ם בסי' נ"ה ס"ב וז"ל ואינו גובה בו כלום אלא מבנ"ח ורשם עליה ב"י בשם הרא"ש ע"כ, ראיתי בב"י בשם הרא"ש דלא כתב דגבי מבנ"ח אלא כשהתנה דאם לא פרע לזמן פ' יהיו המעות שנתן מתנה ושכ"כ בב"י בשם הרמב"ן והר"ן והרשב"א בסי' נ"ה וכ"כ מר"ן בסי' נ"ה ס"ב וז"ל בד"א שנותנין השטר לבעל דינו וכו' כשהתנה וכו' וא"כ מ"ש מור"ם ואינו גובה בו כלום אלא מבנ"ח נ"ל דחוזר על רישא דדינא בד"א שנותנין השטר לבעל דינו כשאמר אם לא פרעתי לזמן פ' וכו' ומ"ש מר"ן וישאר השטר קיים דוקא לגבי בנ"ח, וז"ל הטור בסי' נ"ד מי שפרע מקצת חובו וכו' ואומר אם לא אתן לך לזמן פ' תן לו שטרו וכו' ודוקא שפירש אם לא אתן עד יום פ' תן לו שטרו ויהיו כל המעות הללו מתנה וכו' וכתב הב"י ז"ל ודוקא שפירש וכו' כ"כ הרמב"ן והר"ן וכו' וכתב הרא"ש ר' יוסי אומר יתן וכו' ויגבה כל חובו מבנ"ח אבל לא ממשעבדי וכו' ואפי' חצי החוב שלא פרע אינו גובה ממשעבדי דחיישינן שמא יגבה בו חצי האחר שנפרע כדאמרי' בשט"ח המוקדמים דאפי' מזמן ב' לא גבי דלמא אתי למגבי מזמן א' ומבנ"ח גבי ביה דקני ליה במסירה ע"כ וכן דעת הרמב"ן וכ"כ הרשב"א והר"ן דבאו' אם לא פרעתי ביום פ' יהיה המעות מתנה וישאר החוב כמו שהיה מתחילה מיירי דאלו באו' תן לו שטרו שאני רוצה להתחייב בדמי כל השטר אע"פ שפרעתי מקצתו לא הוה אמ"ר יוסי יתן דהא נמחל שעבודו ע"כ. מבואר מכל זה גם מדברי הרא"ש הנז' דמ"ש יתן השטר ויגבה כל חובו מבנ"ח איירי הרא"ש בהתנה על מעות מתנה שהרי גבי מי שפרע מקצת חובו והשליש השטר וכו' אמרה הרא"ש לההיא דרבי יוסי דאמר יתן השטר ויגבה כל חובו מבנ"ח כמ"ש הב"י יע"ש, וגם מר"ן הב"י הביא דברי הרא"ש הנז' עמ"ש הטור ודוקא שפירש על מעות מתנה, משמע דס"ל להב"י דדברי הרא"ש הנז' איירי בהתנה על מעות מתנה ועל מ"ש הב"י תחלה דדברי הטור בעי' התנאי מעות מתנה כתב כ"כ הרמב"ן והר"ן וסמיך ליה כתב דברי הרא"ש, ש"מ נמי מהא דדברי הרא"ש דאמר ויגבה כל חובו מבנ"ח היינו אם היה התנאי הנז' הוא דגבי' וכן נמי ממ"ש הרא"ש עוד אי נמי גבי ממשעבדי שכך התנה מתחלה שאם וכו' יהיו המעות מתנה וכו' והאי פירושא ניחא טפי דבקניית אותיות בעי כתיבה ומסירה ע"כ, דממה שאמר בפשיטות שכך התנה מתחילה ולא אמר וכאן איירי בהתנ' מעות מתנה מוכח דאף לפי' א' איירי ביה דבהתנה מעות מתנה הוא דגבי מבנ"ח ודו"ק. דלא אמרינן בשטר שנמחל שעבודו וחזר ולוה בו דגבי מבני חרי דוקא היכא דפי' שיהיו המעות מתנה אם לא פרע לזמן פ' הלא"ה לא גבי אף מבנ"ח

אלא שראיתי לדעת הרמב"ן והר"ן והרשב"א לא הזכירו בדבריהם דקני ליה במסירה, משמע דאם התנה מעות מתנה לחוד סגי וגבי מבנ"ח: משא"כ הרא"ש דהזכיר מעות מתנה וכתב לבסוף וקנה במסירה לכאורה נראה דבעי תרתי מעות מתנה ומסירה, ופשר דגם הרא"ש ס"ל כהרמב"ן והר"ן והרשב"א דבתנאי לחודיה סגי או במסירה לחוד גבי מבנ"ח: עוד י"ל דמ"ש מור"ם ז"ל ואינו גובה בו כלום אלא מבנ"ח מלבד מאי דאמרי' דחוזר ארישא דדינא בד"א שנותנין השטר לבעל דינו כשאומר וכו' יהיו המעות מתנה ובזה הוא דאמר מור"ם דגבי מבנ"ח, עוד י"ל דס"ל למור"ם דאם מסרו לוה למלוה בפני ב' עדים אז גבי ביה מבנ"ח שכ"כ מור"ם בסי' מ"ח וז"ל ואפי' לא חזר והקנה לו רק שחזר ומסרו לו בפני עדים למ"ד עדי מסירה עיקר אפי' בשטרות ע"כ והרי מר"ן כתב בסי' נ"א דעידי מסירה כרתי אף בשטרות, וא"כ ממה שסמך ואינו גובה אלא מבנ"ח אההיא דסי' נ"ה ס"ב בד"א שנותנין וכו' ויהיו המעות מתנה, ובסי' מ"ח כתב אם חזר ומסרו בפני עדים גבי מבנ"ח, נראה דבחדא מינייהו סגי לגבות בו מבנ"ח או בתנאי הנז' או במסירת השטר לפני עדים כמ"ש מור"ם בסי' מ"ח ורשם מרדכי בפ' הכותב. וכן ראיתי במרדכי הקצר וז"ל שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר וגובה בו