אבני שיש קכא

ותפרע לי השטר שעדיין הוא קיים בביתי והשובר שנתתי לך שמריע ומפקיע כח השטר תחזירהו לי וכן היה שזה החזיר לו הכסף וזה החזיר לו השובר: וכעת בא שלמה הנז' בעקיפין ורצה למכור השטר הנז' לזולת לגבות מיוסף הנז' קרן וריוח ובאו לפני הרוצים לקנות ממנו לדרוש אלהים מה יהיה משפט השטר הנז' ואמינא להו דשטרא ריעא הוא וחספא בעלמא הוא והמשהה אותו אצלו עובר בלאו דלא תשכן באהלך עולה, ובעודם נושאים ונותנים בענין בא יוסף הנז' ממקום תחנותו וצווח ככרוכיא שלא נשאר אצלו מהשטר הנז' זולת סך ק"ם ס"ש וסך ק"ם ס"א ה"ם פרע אותם ליד שלמה הנז' מעות בעין וכל יתר על הסך הנז' כנטול דמי שכבר מחל שלמה הנז' כל הריוחים והתוספאות על הסך הנז' ונדרשתי לחוות דעתי מה יהיה משפט השטר הנז' ומעשהו

ורואה אני שמשעה שמשך שלמה הנז' הכלי כסף הנז' וזכה בהם בפרעון השטר כבר נמחל שעבודו והוה ליה כחספא בעלמא ומה גם שכתב לו שובר עליו וכי הדר והחזיר לו הכסף הו"ל גביה כמלוה ע"פ ונאמן בשבועת היסת לומר פרעתי מקצת או הכל שהרי קי"ל במציעא די"ז ע"א משמיה דר"י שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו פעם אחרת שכבר נמחל שעבודו ופי' בעה"ת וז"ל פירוש משפרע מלוה הא' נמחל שעבוד השטר ועל המלוה אחרונה הרי לא נכתב שטר זה והו"ל מלוה ע"פ וכו' ובסיום דבריו כתב מכאן למדנו שכל מלוה שיתברר או מפיו או מפי עדים שנפרע משטרו אע"פ שהלוהו פעם אחרת שנתבטל כח שטרו והלוה נאמן וישבע היסת שפרעו ונפטר עכ"ל, וכ"פ הרמב"ם בפי"ד מהל' מלו"ל הל' ז' וז"ל שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו ונעשה כחרס עכ"ל, מדקאמר ונעשה כחרס משמע שאינו גובה בו אפי' מבני חרי וכן משמע מההיא דחזקת הבתים דל"ב גבי ההוא ערבא דאמר ללוה הב לי מאה זוזי דפרעתי למלוה עלוך והא שטרא אמ"ל לאו פרעתיך א"ל לאו הדרת שקליתנהו מינאי ומסיק התם דחספא בעלמא הוא ופי' רשב"ם כיון דמודה הערב שפרעו וקי"ל שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו והאי שטרא חספא בעלמא הוא ע"כ, מכאן מוכח דאפי' מבני חרי לא גבי דהא ההוא ערבא ללוה הוא שהיה תובע לגבות ממנו מבני חרי ולא הודה לו דהדר שקלינהו ונפטר הלוה מכח שנמחל השטר יע"ש ולפ"ז הגם דמר"ן בח"מ סי' מ"ח סתם דאינו חוזר ולוה בו ולא פירש אם חזר ולוה בו אי לא גבי אפי' מבני חרי או דוקא ממשעבדי מ"מ מדנקט בסי' נ"ז בסופו דין זה במלוה עם לוה משמע דאפי' לגבי לוה אינו גובה בו והיינו מבני חרי וכ"ש ממשעבדי וא"כ מ"ש הסמ"ע בדין זה סימן מ"ח דממשעבדי הוא דלא גבי אבל מבני חרי גבי היפך דעת מר"ן והיפך סוגיית הגמ' הנ"ל ודעת הפוסקים הנז"ל וכבר השיגהו הש"ך והט"ז והכנה"ג בסי' הנז' ולדבריהם שומעים שאמרו כהלכה. ואע"ג דסיים התם בפ' ח"ה בעובדא דההוא ערבא וז"ל הנ"מ דאמר ליה הדרת אוזפיתינהו מינאי אבל אמ"ל אהדרתינהו ניהלך מחמת דהוו שייפי וסומקי אכתי איתיה לשעבודא דשטר, ופי' רשב"ם וה"מ דלא מחייב לוה לפרוע לערב היכא דטעין ערב פרעתינהו אבל הדר יזפתינהו מינאי דערב גופיה מודה שהשטר שבידו נמחל שעבודו אבל אי טעין ערב אני החזרתי לך אותן מעות עצמן משום דהוו שייפי נשוף צורתן ולא היו יוצאין בהוצאה, וסומקי שהאדים נחשתן יותר מדאי נמצא שעדיין לא פרעו ע"כ וכ"פ הרמב"ם בפ' הנז' ה"ח וז"ל אבל אם אמר לו החזרתי לך המעות מפני שלא היו טובות עד שתחליפם לא בטל השטר ועדיין שעבודו קיים ע"כ והוא ניהו פסקיה דמר"ן בסוס"י נ"ז אלא שהוסיף בשם רבינו יונה אף אם יוצאים ע"י הדחק והטעם מבואר בב"י דכיון שאלו היה מכיר בהם לא היה מקבלם יע"ש

מ"מ בנ"ד לא שייך שום טעמא מהני שהרי חפצים הוא שנתן לו בכדי שוויין ולא שייך שתחליפם לי כדי שיהיו נוחין להוצאה דכלים לאו להוצהא קיימי וטעם שהאדים נחשתן ליכא חדא דכשבקש ממנו להחזירן לא נתן טעם לדבריו משום איזה דבר רע שבהם רק שחפץ הוא במעות מזומנים יותר ובההיא הנאה דהחזירם לו והמתין והרויח לו זמן לפרעון ועוד לא שייך שיחזירם משום איזה דבר רע שנתחדש לו בהם דהא איהו ניהו הפועל שעשאן ויודע מה נעשה בהם ולא שייך חזרה בכגון זה שידע וקנה. ומה גם שאחר שקבל הכלי כסף הנז' כתב לו שובר ונתנו בידו שנפרע בשטרא לא דינא ולא דיינא שהשטר בטל ומבוטל כחרס הנשבר שב"מ הן בענין הקרן שפרע לו הן בענין הריוחים ותוספאות שמחל לו דמ"ל נמחל שעבודו ע"י פרעון מ"ל נמחל ע"י מחילה וכמ"ש ה' המאסף בהגה"ט שם ס"ג משם מוהרדב"ז יע"ש, ושלמה הנז' בעמוד והחזר השטר קאי משום ואל תשכן באהלך עולה כדפסק מר"ן בריש סי' נ"ז וז"ל אסור להשהות שטר פרוע בתוך ביתו וה"ה שטר שנמחל שעבודו) ואם אינו רוצה להחזיר ראוי לנדותו עד שיחזירנו וחזר ושנאו בסי' ס"א סי"א וסי"ב יע"ש, ועי' בהרב המאסף שם ולראית האמת חתמתי באדר א' משנת תקו"ם תרחם ציון לפ"ק וקיים

נאם שאול ישועה בכמוה"ר יצחק זלה"ה אביטבול

במקום שיחזיר השטר לבעליו ה"ר שלמה ן' עזראן הנז' הלך ומסרו לה"ר דוד הכהן בכתיבה ומסי' כראוי ובתמוז ש"ש זאת התקמ"ז ליצי' עמדו לפני הרד"ך עם יוסף ן' שרביט הנז' והגיד הרד"ך ליוסף הנז' מענין המסי' שמסר לו ונומיתי לו אח"מ דחספא בעלמא מסר לו ושטרא פריעא הוא וכאמור לעיל ותמהתי מהרד"ך כי הוא אשר בא לימלך בי כאמור לעיל והוריתיו את דבר המשפט דשטרא פריעא ופירש באותו זמן ולא קנה ומה ראה היום לקנותו, ואז הוציא הרד"ך חרב מודעה רבה מכיסו שעליה תמכו אשוריו לקנות השטר הנז' שג"ד שלמה הנז' בפאס יע"א בכ"ח באדר תקמ"ה על כל פשרה ומחילה שיעשה ליוסף הנז' כאילו אינה ותחזק ידו בראותו זמן הפסק הנ"ב באדר תקמ"ו נמצא שהמודעה קדמה. ועם היות שידעתי נאמנה שזמן שהודה לפני שלמה הנז' רחוק רחוק מזמן הפסק לא יכולתי להכריע ולדעת זמן ההודאה בדקדוק ומה גם שבזמן שהודה לפני הר"ש הנז' בקש ממני להסכים ע"י הסופרים לכתוב לו מודעא ואז יחזור ויעשה פשרה אחרת עם יוסף הנז' ואעיקרא דמלתא לא החזיר ליוסף הנז' מה שנתן לו בפרעון השטר הנז' אלא מחמת שלא מסר מודעא מקודם, ואמינא ליה דלא מועיל כלום בחזרתו שכבר נמחל שעבוד השטר וכאמור, והיינו טעמא שהלך ומסר מודעא בפאס יע"א שאין לסופרים ידיעה מהפרעון כלל והראה להם שטר גמור ועשו העתק מהשטר וסמכו לו ענין המודעא הנ"ל וסמך שבאורך הזמן לא ימצא יוסף הנז' עדים שיעידו על זמן ההודאה בדקדוק ובעל השטר הוא המוחזק והמוציא ממנו עליו הראיה שההודאה קדמה וברוך המפיר מחשבות ערומים שנעשה זמן ההודאה בזמן דהויא מלתא דתמיהא דמדכרי אינשי והוא שטען עליו יוסף הנז' שזמן ההודאה היה בזמן שהביא משה ן' יעהב ן' חמו להכבו' יאקות בת מסעוד דמת' נאני אביטבול מעיר אביה להכפר שבו דר יוסף הנז' ונזדמנו כל היהודים שבכפר ההוא ושבכפרים הקרובים להשלים מנין לצורך ז' ברכות ובאותו זמן נעשה הפרעון שפרע יוסף הנז' להר"ש הנז' כאמור לעיל ולהיות שלא היו מצוים העדים שיעידו כדבריו ואמר שבלכתו אל הכפר ישלח משם קב"ע מהעדים שהיו מצוים שם, וכן היה ששלח ק"ע מג' עדים כשרים שהעידו שבזמן שנזדמנו לז' ברכות הנז' נעשה הפרעון בין הנותן והמקבל הנז' שפרע לו הקרן בהחפצים הנז' וכתב לו הר"ש שובר על ככה ואחר ימים החזיר לו הכסף וזה נתן לו השובר, באופן קם דינא שהמודעא בטלה שהרי השקפנו על