אבני שיש קכ

בידו ורשתו אשר טמן תלכדו. ולא יחרוך רמיה צידו. ולא צריכנא למאי דמכחישו כההר"ף נר"ו דבלא הכחשה נמי יצא חייב בדינו בכל חלקי המלוה ואפי' אם עבר ונשבע כדברי החכם הפוסק שכדבריו כן הוא לא הועיל כלום וקטלינן ליה בתרי קטלי שבועה וממון שהרי מתוך דבריו שהוא נשבע עליהם לאמיתם משם יצא חייב בממון כדכתיבנא והפשרה שנתייסדה ונבנית ע"פ פסק החכם הפוסק בנפול היסוד יפול הבנין דהו"ל פשרה בטעות ודבר פשוט הוא כדפסק מר"ן בסי' כ"ה וז"ל דיין שטעה וחייב שבועה וכו' ועשה זה פשרה וכו' אע"פ שקנו מידו אינו כלום דקנין בטעות הוא וחוזר ע"כ, וסיים מור"ם וכן כל כיוצא בזה וכו' והיינו כנ"ד וכ"ש שנ"ד מפורש בתשו' מר"ן סי' נ' במי שנתפשר עם בעל דינו מפני פסק חכם א' שהיה מחייבו ואח"כ נתגלה שהדין עמו פשרה בטעות הוא וחוזר הביאו הרב המאסף בסי' כ"ה אות ס' בהגה"ט יע"ש. ואפי' אם נעשית הפשרה בש"ח פשרה אין כאן שבועה אין כאן כדכתב הרב המאסף שם אות פ"ב

ואחר שהפשרה נעשית בטעות חוזר הדבר לאיתנו לתנאו הא' לחייב המקבלים לפרוע אותיום להנותן כל חלקי המלוה שיש באותו הכיס שנאנס אבל מחלק הפקדון שהוא החלק שנוטל הנותן ריוחא דידיה הם פטורים כשיבררו בשבועתן שהכיס הנז' מממון העסק וכמה שיוויו ואע"ג דלא איתניס ברשותייהו אין לחייבם מדין שומר שמסר לשומר דחייב אפי' באונסים דהתם הוי טעמא משום דמצי אמר המפקיד להנפקד את מהימנת לי האיך לא מהימן לי כדאיתא בסי' רצ"א סכ"ו משא"כ הכא בנ"ד שמסרו הכיס להנותן עיסקא עצמו איך יאמר אתון מהימניתו לי אנא לא מהימנאי אנפשאי שהרי הוא עצמו מודה שנאנסו

איברא דאי מצי הנותן שנאנס הכיס אצלו לברר דאם היה נשאר הכיס ברשותייהו הוה ניצול יש מקום לחייבו גם בחלק הפקדון כדכתב הלבוש שם וז"ל והוא שיהיה האונס שלא בא ע"י פשיעתו שמסרו לזה שאף אם לא מסרו לו היה אירע זה האונס כגון מתה כדרכה דאמרינן מלה"מ מ"ל הכא מ"ל התם עכ"ל, משמע שכל שיתברר שאם לא מסרוהו לזה לא היה בא האונס אנו אומרים שמחמת פשיעותם שמסרו' לזה בא האונס וחייבים ובהא נמי איכא למימר דשאני נ"ד שהרי אפי' בהיכא דמסרוהו לאחר ובא האונס ע"י פשיעתם שמסרוהו אית לן למפטרינהו היכא שמסרוהו לפני המפקיד ולא מיחה כדכתב מור"ם לעיל בשם המרדכי וכ"ש הכא שמסורוהו להנותן עצמו ושתק וקיבל ולא מיחה שיהיו פטורים אפי' בכה"ג. ומה גם דמסתמא אמרינן כיון שנכנסה בלשת לעיר והיו מחפשין חיפוש אחר חיפוש אין מקום שיהיה הכיס ניצול שמה ונאמר מ"ל הכא מ"ל התם. ובחלקי המלוה אין מקום לפוטרם וכדכתיבנא. החותם פה צפרו במרחשון משנת ומוסרותיך אנת"ק לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן ע'

פרח שושן בוצין בוצין מקטפיה ידיע: הולך ואור אור בעד אור כזוהר הרקיע. ידידינו הח' הנבון כהה"ר אברהם ן' טוטו נר"ו, מגן אברהם יהיה בעזרו ושמרו כרועה עדרו, כי"ר

אחדש"ך אתה שלם וביתך שלם וכל אשר לך שלם כי"ר, האירו אותותיך בענין ה"ר מסעוד ן' שרביט שתובע מהיבם והיבמה לפרוע לו מה שנושה בבעלה הראשון בעדים והדין הוא דמע"פ אפי' בעדים אינה נגבית מהיורשים משום דטענינן להו דלמא פרע מורישם בחייו כדאיתא בחו"מ סי' ק"ח ס"א ואף במי שאינו מצוי בעיר אמרי' דלמא ע"י שליח פרעו או פרע לשלוחו, ואחר דאנן הוא דטענינן דלמא פרע אין עליהם שום חיוב שבועה אלא שמחרים סתם על כל מי שיודיע שמורישם עדיין חייב החוב הנז' כדאיתא בסימן ע"ה סט"ז וכגון שלא ציוה בחוליו שיש למסעוד הנז' חוב עליו שאם הזכיר בחוליו שעדיין נושה בו החוב הנז' חייבים לפרוע לו חובו וכן אם העדים שמעידים שנושה בו החוב הנז' מעידים ג"כ שקבע לו זמן לפרעון ומת בתוך הזמן קודם שיחול זמן הפרעון גובה נמי מהיורשים דאמרינן חזקה אין אדם פורע חובו תוך זמנו כמפורש בריש סי' ע"ח, ואחר שכתו' האשה היא כתובה כדת אין לשום בע"ח ליטול אלא המותר אחר פרעון כתובתה שהוא מה שראוי ליורשים לירש ולפרוע ממנו חובות מורישם אבל אם אין שם אלא שיעור כתובה והיא תפוסה אין מוציאין מידה כדאיתא בא"ה סי' ק"ב ס"ב אבל אם אינה תפוסה בעל חוב קודם יע"ש

ובענין מה שתובע ב"ח של היבם לשותפו שהיה משותף עמו בחייו מחמת שלוה לצורך השותפות הדין עמו ולא מבעיא אם שניהם לוו ממנו דנפרע מן החי דקי"ל בריש סי' ע"ז בחו"מ שנים שלוו מא' שניהם ערבים זל"ז אלא אפי' לא היה עמו הנשאר בחיים והנפטר לבדו הוא שלוה לצורך השות' כיון שהוא מודה שנכנסה הלואתו לצורך השות' נשתעבד כאלו שניהם לוו כדאיתא בסי' ע"ז ס"ב ופורע כל החוב מכיסו, ואם יש בידו מממון השות' פורע החוב מהאמצע ממה שבידו ואם כבר חלקו ולא נשאר אצלו משל הנפטר כלום ועכשיו רוצה להוציא מיד היורשים מה שכבר אכל מורישם או מה שעולה לו בהפסד אין הדין עמו שאין השו' מהנשבעין ונוטלים כדי שישבע ויטול מה שביד היורשים אלא נוטל מדבר שהוא תחת ידו אם ישנו כדאיתא בסי' צ"ג סי"ג

איברא אם השות' שהיתה ביניהם היתה בשטר וכתוב בשטר וכשם שהם בריוח כך הם בהפכו מלתא יתירתא היא ולטפויי אתיא דאפי' במה שהוא תח"י חבירו או יורשיו נשבע ונוטל שכך כתוב אצלנו משם הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ובשאין שטר שות' או שישנו ואין כתוב בו וכשם שהם בריוח וכו' אין גובה כלום מהיורשים אלא שמחרים סתם על מי שיודע ע"פ צוואת הנפטר שעדיין אצלו החוב הנז' ונפרע בו מכיס השות' והוא יפרע לב"ח וצויי"מ וימ"ן וקיים

ע"ה שאול ישועה אביטבול ס"ט

סימן ע"א

בהיות אמת שהשטר עיסקא שהיה לכהה"ר יעקב הצרפתי י"א נגד יוסף בן יעקב ה"ן שרביט שכבר נפרע כהה"ר יעקב הנז' בהמחצית שנשאר לזכותו בהשטר הנז' ע"י אח"מ באמצעות שלמה ן' וידאל ה"ן עזראן ונשאר בלי פרעון המחצית שנמסר מקודם לשלמה הנז' בשעה שעמד כהה"ר יעקב הנז' לטרוף משלמה הנז' החזקות שקנה מיוסף הנז' מכח קדימת השטר עיסקא ונכנסו רודפי שלום ופשרו ביניהם עזה"ד שנתן שלמה הנז' לכההר"י הנז' סך קק"ם כ"ם ה"ם ומסר לו המחצית בהשטר הנז' וסלק שעבודו מעל החזקות הנז' וזה המחצית שנמסר לשלמה הנז' הוא שנשאר בלי פרעון אלא שהודה לפני ה"ר שלמה הנז' הודאה בב"ד שתבע מיוסף הנז' לפרוע לו הקרן הנז' ולמחול לו השאר ולא מצא יוסף הנז' ממה לפרוע לו במזומן והלך אצל הגוים ולקח מהם בהקפה כלי כסף אצעדה וצמיד וכיוצא מעשה ידיו של שלמה הנז' שהוא הפועל שעשה החפצים הנז' לגוים הנז' ועשו שומא להכלי כסף הנז' כפי אשר נתרצו ביניהם ולקח שלמה הכסף הנז' ע"פ השומא כדי שיעור הקרן הנז' ומחל כל היתר על הקרן הנז' וכתב לו שובר מכתב ידו של שלמה הנז' שהשטר הנז' שטרא פריעא הוא ואחר ימים נמלך שלמה הנז' והחזיר הכסף הנז' ליוסף הנז' ואמ"ל הילך הכסף הנז' שנתת לי בפרעון השטר ואני ארויח לך זמן עד ימצאו לך מעות במזומן