אבני שיש קיט

הרבה ביוקר ועדיין הם ברשות הלוה עכ"ל, וכ"ש בנ"ד דנתן לו. מעותיו בעיסקא וקי"ל המלוה לחבירו למחצית שכר אינו מורידו לשומא כדפסק מר"ן סי' ק"א ס"ו גבי מוכר סחורה לחבירו וכתב הלבוש דה"ה המלוה למחצית שכר דצריך לפורעו במעות מזומנים יע"ש, וא"כ בנ"ד דמידי דשומא הוא דיהיב ליה ולא מעות אכתי ברשותיה דמקבל עיסקא קיימי דעליו מוטל לטרוח במכירתן ולהביא לו מעות ואז יהיה עליהם תורת פרעון ואפי' בהיכא דנתרצה לו הנותן עיסקא לירד לשומא מלבד דיכול לטעון בטעות נתרצה דלא אסיק אדעתיה שהדין כך שאינו יורד לשומא ומלתא כדנא עביד איניש למטעי אפי' יודע ספר וכההיא דכתב הרב המאסף גבי פשרה בטעות בסי' כ"ה בהגה"ט אות ס"א יע"ש אלא אפי' לא הדר ביה וקבל אנפשיה לירד לשומא כ"ז שלא נישומו עדיין הם ברשות המקבל עיס' ופקדון בעלמא אינהו גבי הנותן שקבלם ונאנסו אצלו וחוזר ונפרע מהמקבל וכדכתיבנא ולא זו בלבד אלא אפי' אם נתן לו מעות בעין או מידי דכבר נישום כשנתרצה לירד לשומא אפי"ה כל שלא פירש לו הילך אלו לפרעון חובך אמרי' לפקדון בעלמא הוא דיהבינהו ניהליה כההיא דסי' ע"ב ס"ג וז"ל המלוה על המשכון וחזר המלוה והפקידו ללוה ונגנב או נאבד חייב המלוה אע"פ שביד הלוה אבד כיון דבתורת פקדון נתנו לו אכתי ברשותא דמלוה קאי ע"כ, ופי' הסמ"ע וז"ל כיון דבתורת פקדון נתנו לו פי' מדלא אמ"ל הריני מחזיר לך משכון שנתת לי הו"ל כאילו הפקידו זה המלוה ביד אחר עכ"ל הרי דבמלוה על המשכון שיש לו דין שומר שכר עליו כשחזר ונתנו ללוה שהוא בעליו כל שלא פירש לו הריני מחזיר לך משכון שנתת לי אכתי ברשותא דמלוה קאי ופקדון הוא בעלמא ביד הלוה מן הסתם וכשנגנב או נאבד מבית הלוה שלא פשע בו הוי דינא כאלו נגנב או נאבד מבית המלוה שיש לו דין ש"ש עליו וחייב בגניבה ואבידה

ומינה דבנ"ד אף אם נתן המקבל עיסקא לנותן מעות בעין או דבר שכבר נישום כל שלא פירש לו הילך אלו לפרעון חובך אמינא מסתמא לפקדון בעלמא הוא דיהבינהו וכשלא פשע בהם הנותן שקבלם ונאנסו מבית הנותן הוי דינא כאלו נאנסו מבית המקבל עיס' וחייב בכל חלקי המלוה שהוא נוטל רווחייהו, וכ"ש בנ"ד דלא נתן לו מעות בעין אלא מידי דשומא בדבר שאינו מורידו לשומא ומחוסר שומא ולא פי' לו הילך אלו לפרעון חובך לא דינא ולא דיינא דפקדון בעלמא אינהו גביה דנותן שקבלם וברשותיה דמקבל עיסקא קיימי להתחייב באונסין ואין כאן לתא דפרעון כלל, וכן משמע מההיא דסי' נ"ח ס"ב דבהיכא דראוהו עדים שנתן לו מעות ולא ידעו שבתורת פרעון נתנם דיכול לומר מחוב אחר גביתם מגו דיכול לומר בתורת פקדון קבלתם ונאנסו או בתורת מתנה יע"ש, וכן משמע מההיא דסי' ע' ס"ה וז"ל א"ל אל תפרעני אלא בפני פ' ופ' ופרעו בינו לבינו ונאנסו המעות והמלוה אומר בתורת פקדון קבלתם עד שיבואו אותם פ' ופ' ותובע שיחזור לפורעו אין בדבריו כלום עכ"ל, ופי' האחרונים וגם מר"ן עצמו בבד"ה דהכא מיירי כשהמלוה מודה דבתו' פרעון נתנם לו הלוה רק שאומר שבדעתו היה שלשם פקדון קבלם עד שיבואו אותם פ' ופ' דהו"ל דברים שבלב לכך אין בדבריו כלום. אבל אם אמר בהדיא בשעה שקבל המעות שלשם פקדון קבלם ונאנסו לא הוי פרעון וחוזר ונפרע מהלוה דאמרינן דברי המלוה עיקר, ואע"ג דקי"ל בסי' ק"ך דפרעון בע"כ דמלוה הוי פרעון הכא שאני דאית ליה במה לתלות שעדיין לא באו אותם פ' ופ' יע"ש בדבריהם הרי דבהיכא דנתן הלוה למלוה מעות חובו בעין ופי' לו הילך אלו לפרעון חובך ולא חיסר כלום מתורת פרעון רק מהתנאי שעדיין לא באו אותם פ' ופ' אפי"ה מצי המלוה למימר שאינו מקבלם אלא לשם פקדון וכשאמר כן אנו אומרים דבריו עיקר וחוזר ונפרע מהלוה אם נאנסו. ומינה נמי אם לא פירש הלוה לשם פרעון רק שאומר שבדעתו היה לשם פרעון והמלוה אומר שבדעתו היה לפקדון דאזלינן בתר מחשבה דמלוה כיון שלא פירש לו הלוה לפרעון. וכ"ש בנ"ד דמידי דשומא הוא דיהיב ליה וגם עדיין לא נישום ולא פירש לו הילך אלו לפרעון חובך דודאי הוא דאין ללוה פה לומר דלשם פרעון נתכוון ודברי המלוה עיקר שאומר דלשם פקדון קבלם להטמינו עם נכסיו ואין כאן לתא דפרעון כלל, ומה גם דהאי לישנא דקא"ל הא הווא פדמתך קרי בחיל דלא לשם פרעון נותנו אלא לשם פקדון להתחייב בשמירתו כשומר חנם דהאי לישנא הוי כאומר לחבירו על איזה דבר הנו בידך לשומרו שכך מורגל בלשון ההמון ברוצה להסתלק משמירת איזה דבר שאומר לבעליו הא מתאעך עלא דמתך אנא מא עלייא פדמא וא"כ אינו אלא לישנא דשמירה דבלתי אמירה זו רק נתן לו הכיס סתם אינו עליו אפי' ש"ח כדמשמע מההיא דסי' רצ"א ס"ב וז"ל שומר חנם הוא שהפקיד אצלו כסף או כלים או כל דבר לשמור והוא קבל עליו לשומרו וכו' ע"כ. משמע דבעינן שהמפקיד יפרש לו לשמור דהיינו הילך שמור לי זה והנפקד יקבל עליו לשומרו וכדאי' בהדיא במדרש מכילתא כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ר' ישמעאל אומר עד שיפקד אצלו ויאמר לו הילך שמור לי זה אבל אם אמר לו עיניך בו הרי זה פטור יע"ש והביאוהו התוס' קמא דצ"ג ע"א ד"ה לשמור ולא לאבד יע"ש

וא"כ בנ"ד מהני האי לישנא דקאמר המקבל עיס' להנותן שקבל ממנו הכיס הא הווא פדמתיך לשווייה שומר חנם עלייהו וכשלא פשע בשמירתו ונאנסו ממנו חוזר ונפרע מעותיו מהמקבל עיסקא וליכא לפרושי האי לישנא דקאמ"ל הא הווא פדמתך הוא להתחייב באונסין כאשר עלה בדעת החכם הפוסק נר"ו שהרי מה שאנו יכולים להפליג במשמעותו הוא לפרשו כאומר הנה הוא באחריותך ובמקבל אחריות סתם ולא פירש אם אחריות דפשיעה כש"ח או דגניבה ואבידה כש"ש או באונסין כשואל אין בידינו לחייבו אלא באחריות דפשיעה דתפסת מועט תפסת ובהיכא דליכא לישנא יתירא כגון דא"ל שמור לי זה והוא באחריותך דבמלת שמור לי לחוד נעשה שומר חנם על הדבר שהרי פירש לו לשמור ומתחייב באחריות דפשיעה וא"כ מאי דמוסיף והוא באחריותך הוא לישנא יתי' ולטפויי אתא יותר מאחריות פשיעה והיינו אחריות דגניבה ואבידה כש"ש דהוא דרגא דלעיל מיניה ולא סלקינן ב' דרגי לחייבו באונסין כשואל וכן מפורש בתשו' הרשב"א סי' אלף ג' וז"ל האי דאמרי' מתנה שומר חנם להיות כשואל דוקא בשאמר כן מפורש אבל הפקיד אצלו וקבל עליו אחריות סתם אין במשמעות זה שיהא כשואל כשקבל האחריות וקרוב אני לומר שאינו חייב אלא באחריות אבידה שהיא קרובה לפשיעה ולא בגניבה שהיא קרובה לאונס אלא כיון שבדין השוו הגניבה והאבידה יש לומר שחייב עצמו בדין א' מהשומרים דהיינו ש"ש אבל להיות כשואל לא ולא תימא שיש בכלל אחריות אונסין עכ"ל הרי מבואר בדברי הרשב"א דבהיכא דהפקיד אצלו והיינו דא"ל לישנא דפקדון והוסיף לקבל אחריות לא אתי לטפויי אלא דרגא דלעיל מיניה לחייבו כש"ש ולא כשואל דלעיל מינייהו, וכ"ש בנ"ד דליכא שום לישנא יתירא דמהאי לישנא דאמר ליה הנה הוא באחריותך אינו אלא להטיל עליו אחריות דפשיעה למהוי כש"ח דהוי כמפרש לו לשמור דבלתי האי לישנא אפי' ש"ח לא הוי כדאמרן ואין כאן אפילו אחריות דגניבה וכ"ש אחריות דאונסין וכיון שכן אין אנו צריכין לחלק בין אונסא דשכיח לאונסא דלא שכיח דלא קביל עליה שום אונס אפי' דשכיח וכל האי שקלא וטריא דנשא ונתן באמונה האח נפשי מר אביו של הנותן נר"ו אינו אלא להוציא מלב החכם הפוסק דפסיק ותני מהאי לישנא לסלוקיה בדרגא עילאה להתחייב באונסין דהו"ל לפלוגי מיהא בין אונסא דשכיח ללא שכיח ולומר דאונסא דלא שכיח לא קבל עליה ולא עלה על לבו

הרי אפי' לפי"ד של המקבל עיס' ולפי טענותיו העלה חרס