אבני שיש קיז

בהגה דאפי' במי שנתנה לו קרקע בסתר ולא נתגלה שהוא שלו דאין מחאתו כלום דהמחזיק יכול לומר לא חששתי למחאתו שלא ידעתי שהקרקע שלו ולא מהני אלא מחאתו דמערער שידוע שהקרקע שלו יע"ש, וא"כ כ"ש בנ"ד דבריר לן השתא דאין הקרקע שלו דמצי אמר לא חששתי להתראתו אפי' היה הקרקע פטיר ועטיר מההוצאות ובנ"ד דאיכא נמי הוצאות אפי' בהיכא דידוע דהקרקע שלו לא מצי מפיק ליה עד שיתן לו יציאותיו ואז כשאומר לו צא ולא יצא שחייב ליתן לו כל שכרו הראוי ע"פ ג' בקיאים דוקא וכל היתר כנטול דמי דאין הגזמתו כלום שמתרה בו לפרוע יו"ד אוקיות בכל יום וכן מצאתי שכך פסק מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה בפסקיו שיש בידי ד' מ' ובחותמו הקדוש וז"ל אבל כשאמר לו צא אפי' לא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר חייב ליתן לו כל שכרו כדאי' בסי' שס"ג. ומה שטען שלא היתה התראה אלא שהיה אומר לו לצאת ולא יצא אינו מעלה ואינו מוריד דהתראה אינה אלא לחייבו סך או"ו לשנה ואז לאו בר סמכא הוא אפי' התרה כן בפי' אבל לחייבו ליתן שכרה הראוי ע"פ ג' בקיאים כשאמר לו צא חייב עכ"ל, ואם ראית חכמים מתרים בכיוצא בזה אינו אלא הגזמה להוציא הדין לאמיתו ובבא הדבר לידי גוביינא אין מחייבין אלא שכרו, ומה גם שיעקב הנז' היה מסייע בבנין החצר הנז' סיוע שאין בו ממש וגם בנה בה האלבור'ג והאלקטאר'א מכיסו שהם עיקר לחצר הבורית כמו שהוגד לי ממגידי אמת ואני בתוך הגולה על הכפר הנז' בח' אלול שעבר וגם יש בידו ק"ע שמתחלה קודם שנחרבה לא היה בה זולת הבית הנכחי ומקצת מתורבץ החצר סביבו וכשהרחיבו וחידשו בניינה הרחיבוה והוסיפו מן המעבר בית א' לימין הנכנס ובהיותי בהכפר הנז' והראני הק"ע הנז' חקרתי מהעדים שהעידו והגידו לי שהאלקטאר'א ג"כ עשאה במקום נוסף שטרח טרחא יתירה בהאלזר'ף שמצד שמאל החצר והסיר ממנו הרבה ובנה האלקטאר'א במקום שממנו עקר האלזר'ף וגם האלבר'ג רובו בנאו במקום שהוסיפו הגוים תוספת על הבנין הא' מהמעבר ומועט מן המועט ממנו הוא שנכנס בתחום הבנין הראשון והראוני עד היכן היה מגיע הבנין הראשון שעדיין רשומו ניכר ולפ"ז יעקב הנז' הוא הזוכה בחזקת ישוב כל מה שנתחדש וניתוסף בהחצר הנז' שזוכה בהבית שהוסיפו מהמעבר ובמה שהרחיבו בתורבץ החצר וכיוצא וא"כ יש לו דין שותף בהחצר הנז' והו"ל יורד ברשות גמור כדין שותף דאמרי' להשביח חלקו הוא יורד ומשום דאין חלקו מבורר צריך להשביח הכל כדפסק מר"ן בסי' שמ"ה ס"ה וקע"ח ס"ג וישב בחצר הנז' עד שיתן לו כל יציאותיו שהוציא הראוי למחצית החזקה ואז יפנה להם מחצית החצר הנז' וכ"ז שלא נתנו לו יציאותיו אין יכולין להוציאו משם ואין מגבין לו במה שכבר דר בהחצר הנז' וכדמשמע מדברי מר"ן בית ועליה של שנים שבעל העליה בונה את הבית ודר בו עד שיתן לו יציאותיו כדאיתא בסי' קס"ד ס"ו ובגמ' דייק מהאי לישנא יציאותיו הוא דמחוייב ליה בעל הבית הא שכרו לא ופרש"י שאינו מנכה לו שכר מה שכבר דר בבית יע"ש, ולפ"ז אף אם היה במציאות שחסר שום הנאה לבעל החזקה הנז' כיון שיש לו דין שותף אין עליו שום שכירות של כלום

ומה גם שיש טענה בפי יעקב הנז' נגד הש' הנז' שדרו תחלה בהבית הנז' דאע"ג שדרו תחלה שנה או שנתים והלכו להם ושוב לא חזרו ולא היו גובים כלום מהנכנסים אחריהם שנה אחר שנה לדור שם קודם חורבנה כמו שהוגד לי מהדרים שם בהכפר הנז' וא"כ הרי נתייאשו מהחזקה ונתרוקנה זכותם ממנה, ומה גם אביו של מימון הנז' שהלך לארץ מרחק זה כמה שנים איבד זכותו כדכתב מור"ם בהגה סוס"י קנ"ו וז"ל נהגו הקדמונים שאם א' נסע מהעיר י"ב חדש וג"ד שאין דעתו לחזור איבד זכותו אבל אם לא ג"ד בכך לא איבד זכותו עד ג"ש יע"ש. וכ"ש זה שהלך לארץ מרחק ומעשיו מוכיחין עליו שאין דעתו לחזור שאיבד זכותו. והנה מתחלה הייתי אומר דאע"ג דתקנת חזקת ישוב נוהגת בינותינו אפשר מנהג זה שאבד חזקתו אחר ג"ש אינו נוהג בינותינו עד שמצאתי בפסקי הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ בס' הפסקים שביד נכדו בסי' קנ"ג וז"ל ותשאר לו החזקה ואע"פ שכתבו האחרונים ובפרט מהר"י אדרבי סי' ע"ה ושצ"ז דכל שהקרקע ראוי ליהנות ממנו ולא נהנה ממנו בעל החזקה ג"ש רצופות אבד חזקתו היינו בחזקת יישוב שהקרקע מעיקרו של גוי ואין לישראל בו חזקה אלא מפני ששכרו ממנו תחלה שבזה הוא שנחלקו אם נידונית כקרקע או כטלטל וכו' אמנם קרקע שהיה של ישראל ונמכר לגוי קבלנו מרבותינו זלה"ה שדין קרקע גמור יש לה לכל דבריה ומינה נמי דלא מיפסלא בשהייה ואפי' שהתה כמה שנים בלא מחאה לא אבדוה בעלים עכ"ל, נשמע מדבריו דלדידן נמי בחזקת יישוב פוסלת שהיית ג"ש כדברי מור"ם ומהר"י אדרבי דמכי קבלו אבותינו לדון בחזקת יישוב לכל ענייניה קבלנוה וא"כ בנ"ד לפי דברי יעקב הנז' שקודם חורבנה לא היו נהנים ממנה כמה שנים אבדו חזקתם וכשנחרבה וחזרו הגוים וחידשו בניינה ודר בה יעקב הנז' תחלה הוא הזוכה בחזקת יישוב החצר הנז' בכללותה ולראיה ביד יעקב הנז' חתמתי בכסלו בשנת אלהים עמך בכ"ל אש"ר אתה עושה לפ"ק בס' וישב יעקב בארץ מגורי אביו

ע"ה שאול ישועה אביטבול סי"ט

סימן ס"ט

טופס פס"ד הוזקקנו להעתיקו לשולחו למ"א וז"ן, לפני עמדו לדין החה"ש כהה"ר פתחיה מרדכי בירדוגו תובע לאברהם הכהן בר יעקב וליחייא בר שמואל אוראי אודות העיסקא שהיתה לו אצלו מסך אלף ות"ק אוקיות מכ"ט בשטר כוח"ך וטען אברהם הנז' שביום שבאה השמועה ממיתת המלך רח"א הביא לכההר"ף הנז' אקרא'ב דנקר'א ואמר לו בזה"ל הא הווא פדמתיך, ונתרצה לו כההר"ף הנז', וכההר"ף הנז' השיב שלהד"מ רק הביא לו אקרא'ב הנז' בלי משקל ובלי שומא להטמינו עם נכסיו עד יצא משפט העיר לאור וכן עשה שהטמינו עם נכסיו תחת הקרקע וכיון שנאבד בכניסת בלשת לעיר לתפ"ץ להם נאבד וחייבים הם לשלם לו חלקי ההלואה שבעי' הנז' ופסקתי להם שמאחר שאין ביד כההר"ף הנז' השטר שהרי נאבד לו ביום ההפכה לתפ"ץ נשארה תביעת כההר"ף הנז' תביעה ע"פ וישבע הר"א הנז' שכדבריו כן הוא ויפטר ויכלול בשבועתו כמה היו שוים הכלי כסף שהביא לו ויתנכה מדמי העיסקא ובזה יפטר גם יחייא הנז' מתביעה זו, וזה מלבד סך ששים אוקיות מכ"ט שנושה בהם ריוח וסך ל' משקלים שאכלו מקרן העיסקא הנז' שחייבים לשלם במושלם זהו מה שנלע"ד וצויי"מ: וחתום החה"ש הדו"מ כהה"ר ברוך טולידאנו נר"ו והכרנו חתימתו כראוי

וס"ל נמ"ך ע"פ הפס"ד הנ"ל שפטר החכם הנז' למתעסקים הנ"ל בשבו' אברהם הנ"ל עמד כההר"ף ונתפשר עם המתעסקים הנ"ל למחצה מ"מ והרחיב להם זמן גדול שעי"כ נתרצו לפשרה אבל הם היו רצים לשבועה וכמו שפסק להם החכם הפוסק הנ"ל ובא לפני בני הנ"ל לשאול על נפשו ולגלות דעתי אף שאני קרוב אם הדין דין אמת וכמו שפסק להם הח' הנ"ל והפשרה קיימת או לא. ובראותי צרת נפשו בהתחננו אלי המו מעי לו כי נשלל כל ממונו ומעט מהרבה שהיה לו לקה מחצה והמחצה האחר ינתן לסירוגין עד עידן ועידנין, אי לזאת נזקקתי לגלות דעתי ואומר שמה שטען אב' הנז' שאמ"ל הא הווא פדמתיך שמכח זה פטרו החכם הנז' נראה שכוונתו היא ששמירתו היא על כההר"ף אם נאנס ברשותו דליכא לפרושי שבתורת פרעון נתנו לו שהרי אף לפי דבריו הנתינה שנתן לו אקרא'ב שבו כלי כסף נתנם לו בלי