אבני שיש קטז

והוצרכתי להאריך בדבר פשוט להוציא מלב החולקים שהובא לידי פסקם שיגע החכם המסדרו בעשר אצבעותיו וקשר חבל בחבל נימא בנימא. בתעלומות חכמה לשנות את הידוע ולטהר מה שהוא בעיני אינשי כשרץ במ"ט פנים טהור ובקעה גדורה אשכח ופרץ גדרה, ועיקר ושורש כל נטיעותיו וסעפיו ופארותיו מתשו' רש"ל סי' ל"ו בנדון שמעון שקנה יין שרוף על ג' שנים ובא ראובן תוך הזמן וקנהו על ג' שנים אחרות הבאות על השלש האלה וביני ביני השתדל שמעון עם השר והעירונים בשוחדים גדולים ועילוי בדמי המקח והשיבו לו המקנה וחזר ראובן וקבל לפני סופר המלכה על העיוות שעשו לו השר והעירונים שמכרו לו וחזרו למכור לשמ' והמלכה חזקה ידי ראובן והחזירה לו המקנה, ותחילה נידונו לפני מורה אחד וחייב ראובן להחזיר המקנה לשמעון ולשלם במיטבא כל השוחדות והעילוים שגרם לשמעון להעמיד מקחו בידו להחזיק ביין שרף כבראשונה, והרב מהרש"ל סתר דברי המורה ופטר את ראובן הקונה השני וא' הרואה וא' השומע דאין משם ראיה לנ"ד דמאי דפטר לראובן לאו מחד טעמא לחוד אלא מכמה טעמי דאיתנהו בנדון דידיה וליתנהו בנדון דידן, חדא דלא פשע ראובן במה שקנה היין שרף שהיה ביד שמעון מחמת שכך המנהג במדינה במכסים ויין שרף שאחד קונה אותו לזמן קצוב ואח"כ מקדים חבירו ומפייס לשר או מעלהו בדמים וקונהו לזמן שאחריו שתחול מקנתו אחר כלות זמן של ראשון יע"ש בשאלה ל"ה ול"ו, ומפורש בשאלה פ"ט שכך היתה התקנה ביניהם והיא נגד דת חכמי התו' ומשום שלום המלכות הוא שתקנה יע"ש, וכתב באותו נדון דהיכא שיש גרם היזק לקונה הא' יש לבטל מקחו של ב' משום הבו דלא לוסיף עלה ונאמר שלא התקינו אלא בענין שלא יגיע לחבירו שום נזק אבל בגרם היזק לא תקינו ונעמידנו על דין תורה יע"ש, ואיך נלמד לנ"ד דליכא לא מנהג ולא תקנה ממה שדן מוהרש"ל במקום שנהגו ותקנו להיות נוהג ביניהם שהב' קונה הזמן אחר כלות זמנו של א' ומה גם דכתב דמדינא לא מצי ובהיכא דאיכא גרם היזק נעמידנו על ד"ת, ובנ"ד אין גרם היזק לבד אלא פיסוק מחייתם

ועוד פטרו מטעם שכן עשו לו שהיה מקח היין שרוף בידו קודם שמעון ומאי אולמיה דהאי מהאי יע"ש, ובנ"ד מיום שהטיל המלך החק הנז' על המלאכה הנז' לא נכנס ביד אדם מעולם ואיך נלמוד מהתם, ועוד פטרו מטעם שלא בא מעצמו ליטול החררה שמהפך בה חבירו אלא שהשר והעירונים שלחו אליו שיבוא לקנות מהם מחמת שהבטיחוהו שלא ימכרוהו אחר כלות זמן שמעון לזולתו של ראובן הנז' וראיה שבא גוי אחד לקנות מהם ואמרו שלא ימכרו לזולת ראובן שהבטיחוהו אם לא שלא ירצה ראובן לקנות יע"ש

ועוד מכמה טעמי אחריני הובאו בדברינו דלעיל דליתנהו בנ"ד ואין צורך לכפול הדברים שנאמרו כבר ואין מספיקין בידינו לעשות תשוב'ה שלימה להוציא מלב החולקים המזכים לבא ליכנס לגבול בני החברה ולא עשו צדקה לזה להוציא הגזילה מתחת ידו ולהצילו מהעונשים קשים הנ"ל ושב ורפא לו. הח"פ צפרו במרחשון ש' רח"ש לב"י דבר טוב לפ"ק

הצעיר שאול ישועה אביטבול ס"ט

סימן ס"ח

עמדו לפני לדין ה"ר מימון בן יהודה ה"ן יתאח תובע לה"ר יעקב ן' שלמה אלמסעאלי אודות חזקת חצר הבורית שדר בה יעקב הנז' בכפר איגלוואן הידועה למולאי בוזייאן מזי ואחיו מו' מוחמד פבוזמלאן וטען עליו שאביו הנז' וה"ר יהודה עלאל הם שנכנסו לדור תחלה בהחצר הנז' וזכו בחזקת ישוב קודם חורבנה והמציא ק"ע מג' עדים שהעידו שקודם חורבנה היה בה בית א' נכחי לנכנס לה שמתחילתו היה פתוח לחצר הבעלים הנז' וכשבאו השו' הנז' לדור בו סתם את פתחו שהיה פתוח לחצר הבעלים ופתח לו פתח מבחוץ והקיף עליו מסביב כעין חצר והיו דרים בו השותפים הנז' וכעת טוען מימון הנז' לזכות במחצית חזקת ישוב החצר הנז' מכח אביו, ויעקב הנז' השיבו דלאו בעל דברים דידיה הוא עד שיביא הרשאה מאביו אם חי הוא או יברר בעדים שמת אביו הנז' וצדקו דברי יעקב הנז' דאע"ג שזה כמה שנים שהלך אביו לארץ מרחקים ואין ידוע להיכן הלך אין לו שליטה בנכסי אביו דקי"ל בסי' רפ"ה ס"ד במי שיצא לדעתו והניח נכסיו ואין ידוע להיכן הלך ולא ידוע מה אירע לו דאין מורידין קרוב לנכסיו ואם ירד מסלקין אותו ומעמידין הנכסים ביד מי שהם תחת ידו יע"ש. עוד טען עליו הבן הנז' שאביו מחוייב לו סך גדול שפרע בעדו אל הגוים והא נמי ליתא כל שלא הביא שטר כו"ח נגד אביו והורדת ב"ד לגבות מנכסי אביו ואם יזקק לירד עמו לדין לברר אם יש בידו מנכסי אביו, עוד טען עליו להניח שכירות מה שכבר דר בהחזקה הנז' ביד ב"ד או ביד שליש עד שיביא ראיה ויטול, ואמינא ליה שגם זה הבל דקי"ל בסי' הנז' במי שיצא והניח נכסיו דבקרקעות אין לוקחין שכר עד שיבא ויתבע ודבר זה שייך אפילו הניח אביו קרקע מבורר בנוי ומשוכלל וראוי לדירה וקאי לאגרא אין לוקחין ממנו השכירות עד שיבוא בעל הקרקע ויתבע את שלו ובנ"ד שלא הניח אביו שום קרקע עושה פרי זולת חזקת ישוב של אותה חצר שנחרבה ולא קיימא לאגרא כלל בחורבנה אפי' אם אביו עצמו הוא התובע אין הדר מתחייב לו בשכירות של כלום דמכי נחרבה החצר הנז' תו לא קיימא לאגרא כלל בחורבנה ואין לבעלים ממנה שום הנאה בעודה חרבה ואין על הדר בה ליתן בשכירות החורבה לבעלים כלום דמאי איכפת ליה לבעל החורבה בהנאתו של זה כיון שלא חסרו כלום והו"ל זה נהנה וזה אינו חסר דפטור כמ"ש בפ' כיצד הרגל ד' כ' וכ"א יע"ש ופסקה מר"ן בסי' שס"ג ס"ו גבי הדר בחצר חבירו שלא מדעתו שאינה עשויה לשכר דא"צ להעלות לו שכר יע"ש, וכ"ש חורבה דלא חזיא לשום הנאה ואע"ג דגבי הדר בחצר חבירו שלא מדעתו כתב מר"ן שם ס"ז בשם י"א דאם חסרו אפי' דבר מועט כגון שהיה הבית חדש וזה חסרו במה שהשחירו וכו' מגלגלין עליו את הכל יע"ש, הכא בחורבה לא שייך השחרת כתלים ולא מצאו הפוסקים לומר בחורבה שיש לבעל החורבה חסרון שע"י מגלגלין עליו את כל השכירות הראויה לאותם חורבה אלא בחורבה שהסוחרים נוטים שם אהלים לסחורתם ונותנים לו דבר מועט בשכירות וזה חסרו אותה שכירות ע"י שבנה שם בנין שאז מגלגלין עליו ליתן לו מה שנהנה מאותה חורבה שאומדין כמה יתן אדם בחורבה כזאת לבנות עליה בנין כזה ולא סגי ליה בדבר מועט שהיו נותנים לו הסוחרים כמ"ש הלבוש בסי' שס"ג ס"ז ודבריו לקוחים מדברי הרא"ש אמאי דאיתא התם בגמ' בההוא גברא דבנה אפדנא אקוקלתא דיתמי יע"ש, וכן הוא לשון רי"ו בס' מישרים נתיב ל"א הביא דבריו מר"ן בב"י סי' שע"ה יע"ש וא"כ בנ"ד שנחרבה החצר ולא היתה לבעלים ממנה שום הנאה בחורבנה דהו"ל זה נהנה וזה אינו חסר דפטור מכלום, ולגבי השכירות שמכאן ואילך התרה בו לפנות דירתו משם ושאם יוסיף לדור מכאן ואילך כשתחזקנה ידיו ויביא ראיה לזכות בה שאין די לו לזכות בשכירות הראוי לה אלא יגבה ממנו עשרה אוקיות בכל יום ויעקב הנז' משיב שאינו חש להתראתו כיון דהשתא מיהא אין לו שום זכיה וגם לאחר שיזכה בה לא יצא עד שיתן לו יציאותיו, והדין עמו דאע"ג דלגבי הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר מ"מ מצי אמ"ל צא ולא יצא חייב ליתן לו כל שכרו כיון דג"ד דלא ניחא ליה בדירתו כדאיתא בסי' שס"ג ס"ו הכא שאני דמצי אמ"ל לא חששתי להתראתו כיון דהשתא מיהא אין לו בה שום זכיה וכדקי"ל גבי מחאה בסי' קמ"ו ס"ד