אבני שיש קטו

לא שמע לקול הורהו יש להבדילו ולנדותו עד שיתקן עוותו עכ"ל וכתב עליו מהרש"ל בסי' ל"ו וז"ל מדכתב הרוקח נק' רשע ואין גזלן כמותו משמע דדין גזלן ממש יש עליו ומוציאין מידו וכו' והא פשיטא דפשיטא דהרוקח לא איירי אלא בדבר שבא לידו כבר וקנה אותו בקנין גמור וקדם אחר עם השלטון וביטל מקחו להוציאו מידו דאז שפיר הוי כגזלן ויוצאה ממנו בדיינים עכ"ל יע"ש. הרי דכל הנביאים פה אחד סוברים דכל הבא ליטול החררה מיד מי שהחזיק בה הוי גזלן גמור ומוציאין מידו, ובנ"ד הרי בני החברה מוחזקים במכס הנז' מכמה שנים והבא ליטול החררה מידם לכ"ע גזלן גמור הוי ומוציאין מידו כל מה שיטול מהם יותר על מה שהורגלו לתת לבי גזא דמלכא ואם הוסיף עליהם ולא עלתה בידו לקחת אותו המכס וגרם להם שוחדות להעמיד המכס בידם או להוסיף עליו בדמים יש לו דין מוסר וישלם במיטבא כל השוחדות וההזיקות וההוצאות והעילוים שגרם להם כל זמן שלוקין בגירי דידיה

, ודעדיפא מינה כתב מוהריק"ו בשורש ך' שאפילו במכס שזמנו קצוב וכבר כלה זמן התנאים שעשה להם הדוכוס אפי"ה אין רשאי שום אדם לבא בגבולם מאחר שהדבר ידוע שדרך כל הארץ ליקח חקים מהאדון לזמן ואחר כלות אותו זמן חוזרים ולוקחים חקים אחרים וכן המנהג בכל גליות ישראל א"כ משעה א' שלוקח היהודי חק דהלואה מאדוני הארץ ע"מ קונהו לכשיכלה הזמן שיחזור ויחדש החק עם האדון ופשיטא דלא גרע מעני המהפך בחררה וכו' עכ"ל, הרי אפי' בלוקח לזמן וכלה הזמן ועדיין לא היפך לזמן אחר אמרינן דאדעתא דהכי קני ליה משעה ראשונה כדי לזכות בו מיד ולדורות ואדעתא דזמן אחד לא נחית והוי כאלו היפך משעה ראשונה לזמן זמנם זמניהם והבא ליטול מידו אחר שהחזיק אפי' במישלם זמניה הוי כנוטל החררה מיד המחזיק בה דהוי רשע וגזלן

וכ"ש בנ"ד שלא קבע להם המלך שום זמן ומשעה שהטיל עליהם החק הנז' בסתם סמכא דעתם לדורי דורות ולא שייך בנ"ד מה שכתב רש"ל בשאלה ל"ו וז"ל דע"כ לא תוכל לומר דסמכא דעתיה דאטו אם יהודי לא יקנה סו"ס גוי אחר יקנה וכיון שיכול ג"כ להקדימו א"כ מוטב הוא מן הגוי: דשאני נ"ד דהדבר ידוע הוא דלא שייך ששום גוי יקנה המכס הנז' וכיון דליכא חשש קדימת גוי דודאי דסמכא דעתם והחזיקו בה מיד ולדורות והבא להוציא מידם מיקרי רשע וגזלן ומוציאין מידו: ולא זו בלבד אמרו דנק' רשע וגזלן אלא דקאי נמי בכלל ארור מסיג גבול רעהו וכמ"ש רש"ל בשאלה פ"ט וז"ל כל המקפח מחייתו של חבירו הוא בכלל ארור מסיג גבול רעהו ע"כ, וכתב עליו רש"ל וז"ל ורבים תמהו על דבר זה הלא הלאו דלא תסיג גבול רעך איירי בגוזל תחומו של חבירו ובארץ ישראל [וכמ"ש מר"ן בח"מ סי' שע"ו] ומסיק ונראה בעיני שכך הוא מקובל מרבותיו דארור מסיג גבול רעהו בא לרבות השגת גבול דמשא ומתן יע"ש. וז"ל הרדב"ז ח"א סי' נ"ד ומרגלא בפומייהו דאינשי שקורין לכיוצא בזה השגת גבול ולפ"ז קאי בארור יע"ש עכ"ל

ובזה אורו עיני לפרש מסרה הובאה בפ' שופטים ד' כתיב סמ"ך בלשון השגה וסי' לא תסיג גבול רעך. היו שרי יהודה כמסיגי גבול: ארור מסיג גבול רעהו. לא יטיפו לאלה לא יסיג כלמות דצריך להתיישב בשינוי הסדר שהפסיק בין ב' קראי האמורים בתורה בפסוק היו שרי יהודה האמור בנביאים ולמאי דכתיבנא אתי שפיר. דתחלה מייתי קרא דלא תסיג גבול רעך האמור על השגת גבול הנחלות והדר מייתי קרא דהיו שרי יהודה כמסיגי גבול להורות שנענשו על דבר שהוא כעין השגת גבול הנחלות והיינו השגת גבול דמשא ומתן ולהכי נקט קרא כמסיגי גבול בכ"ף הדמיון ולא אמר מסיגי גבול והיא קושיית הרד"ק שם וכי תימא עונש שמענו על דבר שהוא כעין השגת גבול דכתיב התם עליהם אשפוך כמים עברתי אזהרה מניין הרי לא אסרה תו' אלא השגת גבול הנחלות ומנ"ל לרבויי השגת גבול דמשא ומתן, לכך מביא אחריו קרא דארור מסיג גבול רעהו דלרבות השגת גבול דמשא ומתן הוא דאתא ופתיים עברו ונענשו דבהכות הכפתור רעשו הספים והיינו דמרגלא בפומייהו דאינשי לקרוא לכיוצא בזה השגת גבול, וכיון שכן אזהרה לב"ד שלא יקילו בדבר מלהוציא הגזלה מתחת ידם וזהו לא יטיפו לאלה פי' שלא יטיפו מלתם לאלה להורות להם היתר ולא יסיג כלמות שלא יבואו לידי בושה וכלימה וזילותא דבי דינא שאם יטיפו להתיר להם יסיג כלמות דחשוב דבר זה בעינייהו דאינשי כמשרי תרבא ועורבא

ומלבד כל זה עוד יש בדבר חומר חרם רגמ"ה שגזר חרם שלא להסיג גבול בשכירות בתים מן הגויים וכתב הרדב"ז שאלה נ"ד וז"ל ואם בבית דירה אמר כך כ"ש במקום שתלוי פרנסתו ופרנסת ביתו יע"ש, וכ"כ מור"ם בהגה בסי' רל"ז ס"א בשם מהר"ם פדואה וז"ל ויש מי שכתב שהוא חרם רגמ"ה שלא להשיג גבול בשכירות בתים מן הגוים וה"ה במקום שנהגו לשכור ההלואות מן הגוים עכ"ל וכתב הכנה"ג בסי' ק"מ בהגה"ט אות קמ"ה שכ"כ מוהריק"ו והרמ"ע מפאנו והגם שרש"ל כתב בשאלה ל"ו דלא גזר ר"ג רק בשכירות בתים ולא לענין סחורה ומכסים ע"כ, מ"מ אין דבריו של רש"ל נגד כל הני וכ"ש דאיכא בהדייהו מור"ם דאיפסיקא הלכתא כוותיה נגד רש"ל כמ"ש השל"ה דע"ד ע"ב יע"ש, הרי מבואר דאפי' המחזיק באיזה מכס להשתכר בו ולא תלוי בו חיותו אפי"ה הבא להוציא מידו מקרי רשע וגזלן ומפקינן מיניה וקאי בארור מסיג גבול רעהו ונלכד ברשת חרם רגמ"ה

ובנ"ד דאיכא פסיקת חיות לא דינא ולא דיינא דמשתקין בנזיפה כל הבא ועמד לקפח מחייתם ולירד לאומנותם אף אם הוא שייך עמהם בפרעון המס ולא אמרו דאי שייך עמהם בכרגא לא מצי מעכב אלא בהיכא שבא לסמוך חנות אצל חנות חבירו או להתעסק במלאכה שמתעסק בה חבירו שאומר לו אתה עושה בשלך ואני עושה בשלי מי שבא אצלך יבוא ומי שבא אצלי יבוא אבל אינו מונע לחבירו ומסלקו לגמרי מאותה מלאכה שהחזיק בה' אבל בנ"ד שמונעם ומסלקם לגמרי מהמכס המוחזק בידם כ"ע מודו דמוחין בידו ומעכבין עליו דקא פסיק לחיותייהו. וכמו שדקדק משי"ח מסוגיא דגמ' ברוח מבינתו באמירה יהיבה כתיבה נעימה ודן דינו למזור מלתא בטעמא, ואני תלמידו יגעתי ומצאתי להרב מטה אהרן ח"ב סי' ק"ב דקדק כן מאותה סוגיא כמו שדקדק משי"ח והעלה כדבריו ממש והביא גם הוא לעזרתו דברי הרב משאת בנימין וס' שארית יוסף ודלא כרש"ל יע"ש

ועוד בר מן דין ובר מן דין אין כל הדברים אמורים אלא ביחיד נגד יחיד אבל ביחיד נגד רבים כנ"ד שרבים הם המתעסקים במלאכה ההיא וכמה נפשות תלוים בהן שכיריהן ולקיטיהם ואביזרייהו יש להם דין קדימה דזכות רבים עדיף ולא מבעיא בדבר שהם מוחזקים בו והוא מחיתם דאין מניחין לקפח מחיית רבים לתת מחיה ליחיד אלא אפי' בדבר שהיה היחיד מוחזק בו יכולים הקהל למחות על ידו ולקחת לעצמן המכס השייך לתת מחיה לרבים דפרנסת רבים קודמת לשל יחיד וכמ"ש הרב בעל ב"ח שאלה ס' יע"ש

ומה גם אם היחיד הבא ליכנס לגבולם יש לו פרנסה ממקום אחר וכ"ש אם הוא עשיר ורוב עושי המלאכה הנז' הם עניים דפרנסת עניים קודמת כמפורש בתשו' ב"ח הנז' יע"ש

וכבר דנתי בימי הרבנים המובהקים חלקם בחיים וחיי שבקי למשי"ח על מכס העורות שהיה מוחזק ביד אהרן ן' גיגי וכאשר עמדו הרצענים למחות ע"י לקחתו לעצמן זכיתי אותן בדין והוציאוהו מידו והסכימו הרבנים וכן דנתי במטבע האלסכאכי'ן שהיה ביד יצחק ביטאן וזכיתי להאלסכאכין לקחתו בהסכמת הרבנים: