אבני שיש קיד

שכתבנו בפנים ומי שאינו ירא וחרד לדבר ה' לבבו יבין כי בנפשו הוא וגם דמו הנה נדרש מידו ומלבד שאין לו חלק לעוה"ב כמ"ש בשלחנו הטהור בסי' שפ"ח וכו' וכל המוסר וכו' אין לו חלק לעוה"ב, אלא אף גם זאת שהתורה התירה דמו קודם שימסור ואחר שימסור אם הוחזק ויכול הנמסר למוסרו הן בגופו הן בממונו, ומ"ש מר"ן לשם אסור לאבד ממונו של מסור כתבו הפוסקים דוקא בידים הוא שאסור אבל לאבד ממונו ע"י גרמי שימסרנו לשר שיטול ממונו שרי ולא עוד אלא שכתבו הפוסקים מי שמוחזק למסור ונראה שאין דבריו נשמעין רק מחמת עושרו וכשיעני אין דבריו נשמעין מותר לאבד ממונו או למוסרו ביד הכותים שהרי במה שמאבדים את ממונו מצילים אחרים כמ"ש בס' מאמר קדישין ובש"ך יע"ש גם החמירו על המסור שמקבלים עדות שלא בפניו ודנין דינו שלא בפניו ולכן קראוה חז"ל מסור יען שהוא מסור למקרה ופגע לשמים ולבריות עד במדה שאדם מודד בה מודדין לו וכמ"ש הרב בעל עץ חיים בשם תי"ט על מ"ש התנא ד' אבות נזיקין דהיל"ל ד' אבות מזיקין וז"ל כתב תי"ט שהוא שם מורכב מההפעל והנפעל דהיל"ל מזיקין וסיבת הרכבתו להורות כי המזיק הוא הנזק כי נקה לא ינקה עכ"ל, ולכן יעור האיש הנרדם מתרדמת אולתו וישוב אל ה' וירחמהו ונחם על רעתו שעשה בחץ שחוט לשונו כחפצו ותאותו וחשב עם קונהו משנת המסרו להשיב את הגזלה אשר גזל והעוסק אשר עסק ע"י מסירתו כי לא ידע האדם את עתו ושב ורפא לו ונסלח לו מחטאתו, וה' הטוב יכפר בעדו ובעד ביתו כי"ר, ולשומעים ינעם ועליהם תב"ט, ולראית האמת והצדק ח"פ בח' אב יה"ל מש' ה"א ותקמ"ז ליצירה בפאס יע"א וקיים

וס"ל נמ"ך עוד באנו לפרש מ"ש לעיל בפסק הא' וז"ל הם אמרו כי שמעו דבר'ת רבים מגור מסביב שרוצים ליכנס בגבולם להשיג את גבולם להוסיף עליהם על הסך שפורעים מדח"ב בעד אסאק'א של אסקלי בכלל אלמסאהר'א הקצובה על בני קהלנו יש"ץ וכן מאחר שאלסאקא הנז' היא מכלל אלמסאהר'א כאמור והאלמסאהר'א במקומה עומדת שאין הקהל פורעין ליר"ה בעד אלמסאהר'א הנז' כ"א כפי מה שהיו פורעין בתחילה מקדמת דנא ולא יותר א"כ גם האלסאקא הנז' תשאר בחזקתה כאשר בתחלה ולא יותר ואין שום מבני החברה או זולתם רשאי להוסיף על אסאק'א הנז' ולקפח פרנסת בעלי החברה וכו'

ביאורן של דברים כשהיתה האלמסאסר'א קצובה על בני קהלנו מאת המלך יר"ה דרך משל מאתים שקלים בכ"ח היו נותנים בני החברה לבדם רביע הסך הנז' בעד מלאכתם שכן היתה גזירת המלך יר"ה יובן שהסך שהטיל המלך על חברת אסקליין בעד מלאכתם יעלה לרביע מהסך שהיו נותנין הקהל בעד עזר הבשר ועזר מ"ש וכו' שהקהל היו נותנין בו"ו ובני החברה בעד מלאכתם היו נותנין תק"ם אלא שבזמן אחד מחל המלך יר"ה בהאלמסאהר'א לבני קהלנו יצ"ו וגם מחל לבני החברה בחק הקצוב שהיו נותנים בעד מלאכתן הידועה להם אחר עבור הזמן שלח המלך יר"ה אגרת בזה"ל אג'מוע יעטווו כו"ך בכ"ח ובני החברה היו אומרים שאין זה אלא על האנמסאהר'א ובכן ראה החכם זלה"ה בהסכמת החותם ראשון שצריכין בני החברה לפרוע מהסך הבא באגרת רביע מ"מ בעד מלאכתן הידועה להם כמו שהיו נותנים קודם המחילה וזה בדרך פשרה מחמת כמה סיבות הידועים לנו ומזה נמשך להם לומר עירוב פרשיות שנו כאן והיא מכלל האלמסאהר'א ויכולים למוכרה בתוספת כמו עזר הבשר וכיוצא דהא ליתא כמ"ש בקצרה ובארוכה וכל המשיג גבולם וגורם להם שום הפסד ותוספת ודררא דממונא חייב לשלם להם כל הפסד ואיזה תוספת ודררא דממונא דגירי דידיה הוו ומשום דקא פסיק לחיותייהו כמו שנתבאר בפנים ולראיה ח"פ פאס יע"א בחדש אב הרחמן יה"ל משנת ה"א ותקמ"ז ליצירה וקיים עכ"ל וח"ע הרב המובהק החה"ש הדו"מ כמוהה"ר אליהו הצרפתי והחה"ש ודיין כהה"ר רפאל ן' עטר

וס"ל נמ"ך וז"ן האי מלתא דפשיטא שאין רשות לשום אדם להוסיף על בני החברה הנז"ל ולקפח מחייתם וכל המשתדל להוסיף עליהם ע"י השררה הוא מכלל המוסרים הרשעים החטאים בנפשותם ויכולין ב"ד לקונסן בכל מה שיראה להם אחר שיש היזק הניכר לבני החברה אף שיהיה נתלה לומר שגם הם יוסיפו על שומת האסקלי ורוב הלוקחים הם שאינם ב"ב מ"מ מתמעט משאם ומתנם ומתמעט להם הריוח הרבה מאד וזה גלוי לעין כל וזה פשוט כי קא מבעיא לן אם כללות הקהל יוכלו למכור האלסאק'א של אסקלי מכלל הדברים שמוכרים אחר שהמלך עירבה עם האלמסאהר'א כנז"ב ואומרים אנו שגם בזה אין עסק לקהל למכירת האלסקלי ואין להם לגבות כ"א החק שהיו פורעין כבתחילה וזה כי החק ההוא שהטיל המלך על המלאכה ההיא איננו כשאר החוקים שאומר המלך יר"ה שיפרע לכל ליטרא כו"כ וכיוצא רק אומר שהעושים מלאכת האלסקלי מהנאתם שנהנים יתנו כו"ך למלך ואחר שהמלך יר"ה קצב כו"כ יתנו אין רשות אדם להוסיף עליהם יותר מקצבת המלך והויא כל המלאכה בכללות דומה לדבר פרטי הא למה זה דומה למלך שגזר שכל אחד יתן כסף גלגלתו עשרה אוקיות והלך א' וקנה מהמלך כל כסף הגלגלת בכללות האם יוכל להוסיף על כל א' יותר מקצבת המלך. הא ליתא ודבר זה דכוותיה וכל המשתדל במכירת האלסאק'א של האלסקלי ולהוסיף עליהם מאומה אינו אלא חמסן וגזלן הן יחיד הן צבור וכאשר היו נותנים מקודם יהיו נותנים עד היום ותל"מ יובן כל עוד שהאלמסאהר'א היא בקצבתה שהיא עכשיו ואם סייעו מה"ש ויפחות המלך מקצת האלמסאהר'א גם הם יפחיתו להם לפי הערך אחר שהמלך עירבה עם האלמסאהר'א כנז"ב ולא הוזקקנו להביא לזה ראיות וסמוכות אחר שהם דברים פשוטים נגלים וניכרים לכל בעל שכל ולראיה ביד בני החברה הנז"ל ח"פ בכסלו תקמ"ט לפ"ק וקיים. הואלנו לבאר שמש"ל שאם יפחות המלך מקצבת האלמסאהר'א גם הם יפחיתו להם צ"ל שהכל יהיה נידון לפי לשון המלך ואם אמר המלך בפירוש אלמסאהר'א וסאק'א דסקלי לפי מאמר המלך כן יהיה ומתוך לשון המלך יפסיק הדין לפי ראות עיני המורה וק"ש וחתום החה"ש הדה"מ כמוהה"ר שלמה טולידאנו זלה"ה והחה"ש כמה"ר יקותיאל בירדוגו י"ץ והחה"ש הדה"מ כהה"ר רפאל בירדוגו

דברי הרב משי"ח אינם צריכין חיזוק ודינו דין אמת דלא מצי שום בר ישראל ליכנס בגבול בני החברה הנז' לקפח מחייתם וכל שעמד וקנה מכס האלסקלי שבידם יש לו דין גזלן ומוציאין מידו משום דהו"ל כנוטל החררה מיד מי שכבר החזיק בה בפועל דלכ"ע דין גזלן יש לו ומוציאין מידו דלא איפליגו כל הנך רבוותא שהביא דבריהם מהרש"ל בסי' ל"ו בההיא דעני המהפך בחררה אי הוי אפי' במלתא דהפקר ומתנה או לא הוי אלא במקח וממכר ואי רשע לחוד הוא דמקרי ואין מוציאין מידו או מקרי רשע ומוציאין מידו וכל אותן החילוקים הנאמרים שם אינם אלא במהפך בחררה ומחזר אחריה להחזיק בה ועדיין לא באה לידו אבל בהיכא שהחזיק בה הראשון והגיעה לידו הוי השני הנוטלה מידו גזלן גמור מדאורייתא ומוציאין מידו וכמ"ש הכנה"ג בסי' ק"מ בהגה"ט אות קמ"ג משם מהר"י אדרבי ומשם מהרש"ך וז"ל מי שהחזיק במכס ובא אחר ונטלו מידו לכ"ע גזלן הוי ומוציאין מידו עכ"ל וכ"כ הרב דו"ד סי' ה' משם הרבנים הנז' והובא בדבריו שכן דעת מוהרשד"ם ומהר"ר דוד ן' נחמייאש והרב פני משה יע"ש וכן הביא מהרש"ל עצמו בסי' ל"ה תשובת הרוקח וז"ל הוי זהיר שלא תשיג גבול רעך ולא תקח מחייתו ואם קנה סחורה או מטבע מן השלטון ויבוא אחר ויוסיף כדי ליקח מחבירו זה לא ניתן לימחל ונק' רשע ואין גזלן כמותו ואם