אבני שיש קיב

לשונו והוו גירי דידיה ומשום דפסיק להו לחיותייהו מ"מ הוצרכנו עוד לבאר באר היטב משום דרבו הטועים בזה שהמוחזקים למסור יחיד ורבים הם אומרים בפה מלא בפומבי דשרי להו לירד לאומנות חבריהם ולקנות מלאכת האלסקלי מאת השררה יר"ה יען וביען שאין זה אלא מניעת הריוח ומניעת הריוח בכה"ג אינו ממון ומורים התיר לנפשם בדמיונם דמיון כוזב בזה למכירת עזר הבשר ומים שרופים וכיוצא שמוכרין אותם עד שיפסקו המוסיפין והמוסיף הוא הזוכה במקחו א"כ אף זו כאחת מהם דמאי שנא, והם לא ידעו ולא יבינו מ"ש מר"ן בסי' קנ"ו קא פסיק לחיותייהו היינו על מניעת הריוח העתיד לבא אח"ך כשבא אחר וירד לאומנותו של חבירו ואפסיקיה לחיותייהו כמו שמבואר גבי בר מתא אבר מתא דמצי מעכב משום דפסקי לחיותייהו ואבר מבואה אבר מבואה דנפשיה דהא מחלוקת בברייתא דת"ק סבר דלא אמרינן ביה פסיקת חיות ורשב"ג סבר דאית ביה פסיקת חיות והיינו דאמר ת"ק ולשכני אינו כופהו ורשב"ג סבר דאף לשכנו כופהו ובר מבואה אבר מבואה אחרינא דבעי בה רב הונא בריה דרב יהושע אי אמרינן ביה פסיקת חיות אם לאו ועמדה בתיקו. וקי"ל דכל תיקו דממונא הוי חומרא לתובע וקולא לנתבע, וכן מההיא דכתב מר"ן שם בס"ז וז"ל הסוחרים שמביאים סחורתם למכור בתוך העיירות בני העיר מעכבים עליהם מלמכור יד על יד כדרך החנונים משום פסיקת חיות ומשום דהכא יש ריוח פרטי לבני העיר כשמוכר על יד על יד יותר ממה שמוכרים בב"א ואמרינן ביה דמצי מעכב על בני עיר אחרת הבאים לשם משום דפסקי לחיותייהו, אלמא דפסי' חיות המוזכר ביורד לאומנות חבירו דאפסיקיה לחיותיה הוי מניעת הריוח העתיד לבא והוא מונעו ממנו דחשבינן ליה ממונו הוא וכאלי בא לידו והמונעו ממנו הוי גזלן וה"נ ביורד לאומנות חבירו ואפסיקיה לחיותיה שמונעו מהריוח העתיד לבא לידו שכבר החזיקו בו האומנים נק' מוסר מחמת הרגל לשונו וגירי דידיה הוי הואיל והאומנים הורגלו בו והחזיקו בו חשבינן ליה כאלו בא לידו וממונו הוא דהתם בסחורה שהחזיקו אנשי העיר דלא אמרינן בהו דפסיק לחיותייהו כ"א הבא מעיר אחרת הוא משום דהחזיקו בו כל אנשי העיר אבל הכא שלא החזיקו במלאכה הנז' כ"א קצת מבני העיר הו"ל האיש הבא לירד לאומנותם אפי' הוא בין עיר כדין הבא מעיר אחרת שהרי היא קנויה בידם מאת השררה בסך קצוב בכ"ח והאיש הלזה אשר הוא בא להוסיף עליהם ע"י השררה בתוספת סך מה על קצבתם שהם נותנים בכ"ח ודאי פסיק חיותייהו הוי שאומר להם אם יתעסקו במלאכה כפי התוס' אשר הוסיף עליהם במלאכה הנז' על סך הקצוב בידם מה טוב ואם לאו לא יתעסקו במלאכה ההיא כלל ועיקר וברור שהוא נק' מוסר וגזלן וחייב לשלם במיטבא כל מה שיוסיף עליהם הוא והריוח שנטל מהם והכל בעמוד והחזר קאי דחשבינן להאי רוחא כאלו הוא מטי לידייהו והוי ממונם והוא מפסידם בידים דלא נחלקו רבנן ורשב"ג בההיא ברייתא מטעם פסיקת חיות דהיינו בר מבואה אבר מבואה דנפשיה וכן בר מבואה אחרינא אבר מבואה דאיבעיא ליה לר"ה בריה דרב יהושע אלא התם דבאים בני המבוי לעשות גם הם מלאכה בלי שום קניה ובלי שום תוספת כלל אלא להיות במלאכתו עמו דלרבנן דס"ל דאינו כופהו דהיינו אינו מעכב עליו טעמא הוי כמ"ש בגמ' משום דאמ"ל אתה עושה בשלך ואני עושה בשלי ולכך איפסיקא הלכתא דשרי ליה לאחד מבני העיר שיתוסף על בני אומנות ויעשה מלאכה ולא אמרינן ביה פסיקת חיות וכת"ק דרשב"ג משום דא"ל אתה עושה בשלך ואני עושה בשלי כההוא דאוקי ריחיא ואתא חבריה ואוקי ריחיא גביה ומשום דלא הוסיף דמים על בני אומנות ולא קנה שום מקנה אחר אלא רצה לעשות מלאכתו גם הוא עמו במחיצתו הוא דשרי דוק מינה ואוקי באתרין אבל אם קנה האומנות שכבר היא קנויה בידם מהשררה ומעכב עליהם מלעשות מלאכתם אם לא שיוסיפו דמים דמי מקנה שבו קנה מהשררה דהו"ל מונעם מלעשות מלאכתם דפסיק לחיותייהו ונוטל מהם ריוח שכבר זכו בו כנדון זה שבא להסיעם ממלאכתם שלא יתעסקו בה כלל כ"א ע"פ התוספת שהוסיף עליהם בקניית המלאכה מאת השררה ובא עליהם בכח השררה כ"ע מודו דמקרי מוסר וגזלן ורמי חיובא עליה לשלם במיטבא תוספת וריוח כדאמרי' משום דפסיק לחיותייהו

אחרי כתבי חפשתי ומצאתי בכנה"ג בהגהב"י בסי' קנ"ו כמו שכתבתי וז"ל ובס' משאת בנימין סי' כ"ז כתוב דהיכא דבא הב' לדחות הא' לגמרי ולבטל אותו ממחייתו כענין החנות והרינד'א שאין רשות אלא לא' מבני העיר ובא הב' והשיג גבול הא' ודוחה אותו לגמרי כ"ע מודו דמצי לעכב אפי' אבר מבואה דידיה וכתב שכ"כ שארית יוסף בסי' י"ז ואע"פ שרש"ל לא כ"כ אפשר דהיינו דוקא כשקנה הא' הרינד'א לזמן קצוב עכ"ל, וששתי כעל כל הון והוספתי נופך משלי שדקדקתי כן מלשון הגמ' דאמר רב הונא האי מאן דאוקי ריחיא ואתא חבריה ואוקי גביה משמע דדוקא שבא חבירו גם הוא להיות אצלו במלאכתו ולא לדחותו ולעוקרו ממלאכתו מצי לעכב עליה אליבא דכ"ע עוד נ"ל דבעל משאת בנימין איירי בדברים שהם מחוקי המלך וצריכים לקנותם מאת המלך כמו שמוכיח מתוך לשונו ואפ"ה כתב שאינו יכול להשיג גבולו ולדחותו גם בתוספת דמים דהו"ל דוחהו. אבל נד"ז לא היתה מעיקרא מחוקי המלך לתת דמים למלך לעשות מלאכתם שכמה שנים החזיקו במלאכתם לעשותה חנם אין כסף וע"י הרגל לשון חזרה להיות מחוקי המלך לתת בה הגאביל'א, וא"כ י"ל דבהא כ"ע מודו ואין אנו צריכין למה שתירץ כנה"ג דאיירי לזמן קצוב דהתם איירי בדבר שהוא מחוקי המלך אבל הכא ע"י הרגל לשון חזרה להיות מחוקי המלך כמ"ש ומאחר שכבר החזיקו בה כמה שנים חנם אין כסף וע"י הרגל לשון ולא מקרי מחוקי המלך אפי' רש"ל מודה בהא וכבר נתבאר דפסיקת חיות מכיפיה מיבריך דהא על הריוח העתיד לבא לידו דחשבינן ליה כאלו מטא לידיה מאחר שכבר החזיקו במלאכה ההיא והורגלו בה והם הכירו וידעו בעניינה דודאי דהוי ריוח דידיה כמאן דמטא לידייהו דמי וכן מצאנו שכ"ז מבואר בב"ב פ' לא יחפור דכ"א ע"ב וז"ל הגמ' אמר ר"ה האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה חבריה ואוקי גביה דינא הוא דמעכב עליה דאמ"ל קא פסקת לחיותי לימא מסייע ליה מרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג וכמה אמר רבה בר ר"ה עד פרסה שאני דגים דיהבי סייארא ע"כ, ופרש"י ז"ל וז"ל מרחיקין מצודת הדג מן הדג צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חורו מרחיקים שאר ציידין מצודתן משם אלמא אע"ג דלא זכה בו ולא מטא לידיה מרחיקין ממנו דא"ל פסקת לחיותיה שאני דגים דיהבי סייארא נותנין עין בהבטה להיות נוהגים לרוץ למקום שראו שם מזונות הלכך כיון שהכיר זה חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו בטוח הוא שילכדנו דהו"ל כמאן דמטא לידיה ונמצא חבירו מזיקו. אבל הכא מי שבא אצלי יבא ומי שבא אצלך יבא עכ"ל. הרי נתבאר דזה האומן משעה שפירם מצודתו זכה בדגים אע"פ שלא באו עדיין לתוך מצודתו ומטעם דכיון דהכיר זה חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו אמרינן דזכה בה מאותה שעה אע"ג דעדיין לא מטא לידיה ולא מצי חבריה לזכות בהן אע"ג דעדיין לא באו לתוך מצודתו לפי שהוא אומן בקי במלאכת פריסת מצודה ועשאה באופן שהוא בטוח שיתפסו שם דגים, ודכוותה נמי אומן במלאכה הנז' שע"י בקיאותו ותיקונו במלאכתו קפצי עליה זביני ואע"ג שעדיין לא בא הריוח לידו בטוח הוא שיבא לידו שהכל רצין אחריו לקנות ממנו ונותנים לו ריוח ועל הרוב נותנים לו בתורת מוקדם על האלסקלי ופורעין להם לסירוגין ונמצא דהריוח מטא לידייהו ממש וכבר הורגלו בו והחזיקו