אבני שיש קיא

על התחתונה דלעולם מייפין כח הזוכה מן הדין עכ"ל, נלמד מדבריו דכל מה דמצינן לאוקומי הירושה ביד הבעל שהוא היורש מן התורה מוקמינן וא"כ קם דינא שאין לבנים הנז' ליטול כלום מירושת אמם זולתי סך עשרה אוקיות כ"ט הנז' בשטר הסילוק ולאמו"ץ ח"פ צפרו בח' כסלו שנה הנז' ושו"ק

שאול ישועה ס"ט

סימן ס"ו

עמדו לפני לדין חנה אל' הר' יוסף אסודרי תובעת לעלו אל' ה"ר יעקב אביטבול והוציאה ב' שטרי עיסקאות נגד בעלה ה"ר יעקב הנז' כנהוג פה בנכסי אלמנות שעושים שטר עיס' לשליש ולרביע והבחירה ביד המקבל לתת חשבון השותפות או ליתן בעד הריוח סך רביע אוקיא לכל עשרה אוקיות בכ"ח וכשם שהם בריוח כך הם בהפסד ואחר עבור עידן ועידנין נאספו כל ב"ח של ה"ר יעקב הנז' וסידר נכסיו וכתבנו ע"ג שטרי העיסקאות שהיו נגדו מנכסי יתומי' ואלמנות לבטל הריוח מכאן ואילך דכלא קרנא וכן כתוב ע"ג הב' שטרות שהמציאה נגדו חנה הנז' ובצירוף הריוח שעבר ע"פ חשבון הבחירה הנז' עלה סכום השטרות קרן וריוח לסך ע' אוקיות ותחת דקדוק החשבון כתוב שנכנסה אשתו ע"ק בהשטרות הנ"ל ותחת חיוב הערבנות כתוב כבר נתפשרה סאעדא אשת יצחק בטאן מכח ההרשאה שבידה עם ה"ר יעקב הנז' ככתוב ע"ג שטר ההרשאה ונומיתי לה הרי כאן ביטול השטרות ושוברם בצדם והמציאה לפני שטר ההרשאה שהרשית חנה לסאעדא הנז' לדין הן לפשרה הן למחילה ותחת ההרשאה כתוב השטר פשרה שהציע הסופר שהוציאה נגד הרי"ע הנז' הב' שטרות שעלה סכומן לסך ע"ם ונתפשרו בסך מ"ם ה"ם ליתן מדח"ב הסך שקצבו לו ואם לא עמד בבריתו לפרוע הסך שקצבו לו שחוזרים השטרות בתוקפם

ואחר ההתבוננות בענין השטרות הנז' פטרתי אלמנתו עלו הנז' מהערבנות. חדא ממה שלמדתי מתורתו של משי"ח ובית דינו הצדק הרב הגדול מוהר"ר מתתיה זלה"ה והחה"ש כהה"ר שמואל אבן צור בתשובתם הרמתה שהשיבו אלי בנדון דוד ן' שטרית עם יורשי יצחק אסחראווי שהיה ערב לאביו בשטר עיסקא שהיה ליצחק הנז' נגדו וז"ל הזך והטהור הנה יש מקום לפטור יורשי הלווים מהאי טעמא וכשנפטרים היורשים נפטר הערב והוא שבנד"ז נתחייבו הלוים הנז' לחלוק עם המלוה כל הריוחים שירויחו ממקום אחר זולתי העסק הנז' כמו שמבואר בלשון השטר וכשם שחולקים בריוח כך חולקים בהפכו וכיון שכן אפי' אם היה המלוה קיים אינו גובה מיורשי הלווים אפי' חלק המלוה דאנן טענינן ליתמי כל מאי דמצי אבוהון למיטען וכיון שאלו היה אביהם קיים היה יכול לטעון שהפסיד הפסד מרובה במקום אחר עד כדי שעולה למלוה בחלקו בהפסד כנגד כל הקרן בין חלק המלוה בין חלק הפקדון אנן נמי טענינן להו הכי ואינו יכול לגבות מהיתומים כלום וכיון שהם פטורים גם הערב הנז' פטור דדין אחד להם דמה שכתב מר"ן בסי' ק"ח ס"ד דהחצי מיהא גובה בשבועה התם איירי שלא נשתתפו כ"א באותו עסק דוקא לא בזולתו שאפי' אם היה מפסיד הכל או נאנס הכל אינו מנכה לו כ"א החצי של פקדון. אבל בנד"ז שנשתתפו בכל הרוחים דעלמא זולת העסק הנז' יכול לטעון החזרתי הכל במגו שהפסיד הפסד מרובה שעולה למלוה בחלקו כנגד כל הקרן הכתוב בשטר ואנן נמי טענינן להו הכי כאמור ונפטרין היורשין וגם הערב הנז' כאמור עכ"ל: והוא ממש נדון דידן שכתוב בשטרות במעות הנז' וזולתן וחילופיהן וח"ח וכשם שהם בריוח כך הם בהפסד א"כ נפטרה מהערבנות עלו הנז'. ובר מן דין השטרות בטלין ואזלא ליה שעבודייהו מכל וכל הן לענין לטרוף מזמן השטרות שהרי שוברם בצדם והעיקר הוא שטר פשרה שלא נכנסה אשתו ערבנית בו דקי"ל גבי כתובה בא"ה סעיף י"ד הוציאה ב' כתובות אם ב' שוות בטלה האחרונה את הראשונה ואינה טורפת אלא מזמן האחרונה ובח"מ סי' ר"מ בשני שטרי מכר ביטל הב' את הא' יע"ש, ואע"ג דגבי שטרי חוב קי"ל בסי' ק"ד סי"ב מי שהוציא ב' שט"ח גובה שתיהן וכו' ולא אמרינן ביטל הב' את הא', התם הוי טעמא כמ"ש הסמ"ע דיכול לומר דיזיף ב' פעמים, ובנ"ד דליכא האי טעמא אמרינן ביטל הב' את הא', ואע"ג דכתב שאם העביר המועד ולא פרע בזמנים שקצבו שחוזרים השטרות לתוקפם אינו כלום דמי יימר שלא פרע בזמנים כדי לחוב לערב ואפילו את"ל שלא פרע אנו אומרים דמה שכתב שחוזרים השטרות לתוקפם היינו לגבות כל סך ע' אוקיות דלהכי טרח הסופר בהצעה לכתוב שסך השטרות ע' אוקיות שאם לא פרע סך מ"ם ה"ם לזמנים שיפרע כל הסך מושלם. ואם איתא לא הי"ל לסתום והו"ל לפרש שיחזרו לתוקפם לטרוף מזמן ראשון ולחיוב הערבנית הנז' וכיון שהדבר סתום ומסופק לא מפקינן ממונא מספיקא. כלל העולה שהערבנית פטורה מהכל אפי' מהקרן כאמור וכ"ש מהריוח שאנו נוהגים שהנפטר אין יורשיו נותנים ריוח כלל דמי יימר שיש ריוח אפי' בנכסי יתומים שקרובים לשכר וכו', ולראי' ביד האל' חתמתי' בח' זו תקמ"ט

שאול ישועה ס"ט

סימן ס"ז

טופס פס"ד כדי לשולחו לעיר אחרת וז"ן או"ב תב"ת באו לפנינו קצת מבני חברת אסקליין קא תבעי דינא לנפשייהו הם אמרו כי שמעו דבר'ת רבים מגור מסביב שרוצים ליכנס בגבולם להשיג את גבולם להוסיף עליהם על הסך שפורעים מדח"ב בעד אסאק'א של אסקלי בכלל למסאהרא הקצובה על בני קהלנו ישצ"ו ובקשו זאת מידינו לכתוב ולתת בידם שורת הדין. ולכן נזקקנו לתביעתם לכתוב ולתת בידם משהד"ן להיות להם למשמרת לאות שאחר שהאלסאק"א הנז' היא מכלל אלמסאהר"א כאמור והאלמסאהר"א הנז' במקומה עומדת שאין הקהל פורעים ליר"ה בעד אלמסאהר"א הנז' כי אם כפי מה שהיו פורעים בתחלה מקדמת דנא ולא יותר א"כ גם אסאק"א הנז' תשאר בחזקתה כאשר בתחלה ולא יותר ואין שום א' מבני החברה הנז' או זולתם רשאי להוסיף על האלסאק"א הנז' ולקפח פרנסת בני החברה הנז' ואם מחמת המשא הכבד שהוטל על הקהל ורוצים להקל מעליהם ע"י התוספת שיוסיפו על האלסאק"א הנז' הרי בני החברה הנז' גם הם פורעים חלקם במס כפי הערכתם ולמה תלקה מדה"ד כנגדם לפרוע בכפלים חטאת הצבור והיחיד וכל המשיג את גבולם וגורם להם שום פסידא ודררא דממונא עתיד ליתן את הדין שיורד עמהם עד לחייהם וקא פסיק לחיותייהו וחייב לשלם להם כל מה שיוסיפו וכל מה שיפסידו ע"י גירי דידיה ולשומעים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב, ולראיה ח"פ פאס יע"א בחדש סיון משנת וחמ"ת המל"ך שככה ליצירה עכ"ל וח"ע החה"ש הדו"מ הרב המובהק כמוהר"ר אליהו הצרפתי נר"ו והחה"ש הדו"מ כמוהה"ר מתתיה סירירו זלה"ה והכרנו חתי' כדחזי ולראיה ח"פ בח' אלול המרוצה מש' תקמ"ז לפ"ק וקיים וחתו' ע"ז החה"ש ודיין כהה"ר רפאל דוד אבן עטר נר"ו והחה"ש כהה"ר יוסף אשרקי נר"ו וקיים

וס"ל נמ"ך וז"ן יוספים אנחנו לבאר באר היטב מ"ש לעיל דכל המשיג את גבולם וגורם להם שום פסידא ודררא דממונא עתיד ליתן את הדין שיורד עמהם עד לחייהם וקא פסיק לחיותייהו וחייב לשלם להם כ"מ שיוסיפו וכל מה שיפסידו ע"י גירי דידיה ומה שאנו צריכים להוסיף ולבאר הדברים האמורים הנז' אע"פ שהם פשוטים לחכמים ונבונים דהיורד לאומנות חבירו יש לו דין מוסר מחמת הרגל