אבני שיש יא

יעקב אתורג'מאן שהיא עדות הששית עדיין יש להסתפק בה דילמא כוונת הגוי באומרו מאזאל כא תמסייו אוחדכום מא ענדכום כבאר דליהוד די מאתו וכו' למירמא אימתא עלייהו כדי שישכרוהו להתלוות עמהם, וגם האי ספיקא הותר מתשו' מהר"ם הנ"ל וז"ל דהתם שאני דמוכחא מלתא מתוך דבריו דלמירמא אימתא הוא דקא עביד דא"ל לישראל שקול אספסתא בשבתא ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלניא, אבל הכא דלא מוכחא מלתא מתוך דבריו לא מקמי קכי ולא לבתר הכי דלמרמי אימתא קא עביד לא תלינן להחמיר וכו', ועוד מסתמא בחנם לא נקט בגמ' ההוא גוי דאמר לישראל שקול אספסתא וכו' דלא הו"ל למינקט אלא ההוא דאמר לישראל קטלית לפ' אלא ש"מ דוקא בכה"ג לא מהימן דמוכח טובא יע"ש, ועיין מהרשד"ם בסי' נ"ג, וא"כ בנ"ד שלא שאל מהם שכר להתלוות עמהם רק שכל א' הולך לדרכו ופגעו זה לזה בדרך ואמר להם כך לא אמרינן דלמירמא אימתא כל דלא מוכח טובא דלמירמא אימתא

ומה שעומד לנגדנו ככותל בשריותא דהני נשי שלא נזכר רק שם אחד מהנעלמים ולא שם אביו וחבירו לא הוזכר שמו ברוב העדויות זולת בעדות א' והמעיין בדברי הפוס' יראה אגודה של חכמים ושל סופרים אחזו שער סגרו ואין פותח דלא סגי בלא הני תלתא שמו ושם אביו ושם עירו ומטו בה משמיה דגברא רבה הרמב"ם ז"ל פי"ג מהל' גירו' הלכה כ"ד שכתב וז"ל בא אחד ואמר אמ"ל ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פ' הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת עכ"ל והביאו מר"ן בשלחנו הטהור בא"ה סי' י"ז סי"ח, וראש המדברים בסברא הלזו הוא מהריק"ו שורש קפ"ד שדקדק כן מלשון זה מדקאמר כשתלך למקום פ' משמע דאיכא קפידא בידיעת שם עירו והוה ליה כמזכיר שם עירו בפירוש עם מה שהזכיר שמו ושם אביו ובבציר מחדא מינייהו לא סגי

ויש עוד כת שניה גדולה וחזקה מחכמי ישראל דסגי בשמו ושם עירו בלא הזכרת שם אביו, ולמדו כן נמי מלשון הרמב"ם הלכה כ"ח וז"ל מת איש יהודי עמנו במקום פ' כו"כ צורתו כו"כ היו סימניו אין אומרים באומד מדעת פ' הוא עד שיעיד העד שהוא פ' ויכיר שמו ושם עירו ע"כ, והביאו מר"ן שם סי"ט, וכ' ה"ה שדברי הרמב"ם לקוחים מהתוספתא וז"ל אין מעידין עד שיהיו מכירין שמו ושם עירו עכ"ל, הרי בפירוש דלישנא דהרמב"ם ודברי התוספתא מדוקדקים ובשמו ושם עירו סגי, עיין מהר"ם לובלין סי' קל"ג יע"ש

ויש עוד כת ג' רבתי בדעות ברוב מנין ורוב בנין מקמאי ובתראי היושבים ראשונה במלכות ההוראה דבתרי מגו תלת לעולם סגי, או שמו ושם אביו או שמו ושם עירו, והביא האי סברא מוהריק"ו עצמו בשורש קע"ה ולמד כן מל' הרמב"ם שם הל' כ"ח וז"ל מצאו כתוב בשטר מת איש פב"פ או נהרג איש פב"פ ונודע שזה כתב ישראל ה"ז תנשא אשתו וכן מי שנשתתק ובדקו אותו כדרך שבודקין לגיטין ונמצאת דעתו מכוונת וכתב שמת פב"פ סומכין לכתיבתו ותנשא עכ"ל והביאו מר"ן בסעיף י"א וי"ב, ודקדק מכאן מוהריק"ו מדלא הזכיר שם העיר מאחר שהזכיר שם האב ש"מ דבשם אביו לחוד סגי, וכתב דמ"ש הרמב"ם בהל' כ"ז שצריך שיזכיר שם עירו היינו היכא דלא הזכיר שם אביו הרי דמתרי לישני דהרמב"ם מש' דבשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו סגי יע"ש, ועיין מר"ן ב"י ובכ"מ מ"ש ליישב הב' תשובות דמוהריק"ו שסותרות זא"ז דכתב דספוקי מספקא ליה למוהריק"ו כוונת רבינו יע"ש

והנה עין הרואה עיניו יחזו עפעפיו יבחנו דהאי סברא בתרייתא דבתרי מינייהו סגי נלמדת היטב מדברי הרמב"ם, ודייקי שפיר לישני דהרמב"ם להאי סברא דבמקום שהזכיר שם עירו לא הצריך הזכרת שם אביו ובמקום שם אביו לא הצריך הזכרת שם עירו, ובפירוש איתא לשון רבי' בהל' כ"ג מכריע בין הב' לשונות הנז' וסובב סובב' על כוונה זו לפי גי' כל הספרים שבידינו ושכך היא גי' מר"ן הק' בשלחנו הטהור סעיף כ"ג, וכן היא גי' הלבוש וז"ל ראו א' עומד מרחוק ואמר שהוא פב"פ או פ' ממקום פ' והרי נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ומצאוהו שנשתנה ולא הכירוהו הרי אלו משיאין את אשתו עכ"ל, ולפי גי' זו הויא שפיר ראיה גמורה להאי סברא דבתרי מגו תלת לעולם סגי או שיזכיר שמו ושם אביו או שמו ושם עירו: והדברים ק"ו אם במקום דאיכא ריעותא שנשתנית צורתו ולא הכירוהו סגי בהזכרת שמו ושם אביו או שמו ושם עירו כ"ש במקום דליכא ריעותא. הרי דסברא זו יפה נדרשת מהני תלת לישני שפירי דהרמב"ם, וא"כ אף אם היה לשון רבינו מבואר בההיא דיצחק ן' מיכאל דבעי שלשתם איכא למימר סמי חדא מקמי כל הני: כ"ש דהאי לישנא גופיה דייק שפיר להאי סברא טפי דמ"ש כשתלך למקום פ' וכו' לא שיש קפידא בדבר אלא דמראין מקום הם לו וכ"ש שהרא"ש שהוא א' מעמודי ההוראה הביא ראיה מלשון זה דבשמו ושם אביו סגי, ומוכרח שכך הבין בל' רבינו דמראין מקום הם לו כמ"ש בכלליו כלל נ"ב סי' א' יע"ש, ואף לגי' מוהריק"ו דגריס בלשון רבינו ואמר שהוא פב"פ דממקום פ' הרי כתב שאינו מנגד להאי סברא דהתם שאני דאיכא ריעותא דנשתנה הוא דבעי שלשתם יע"ש

ואפשר דמהאי גי' שנזדמנה למוהריק"ו בלשון רבינו הוא שהיה מסופק בכוונת רבינו ואלו ראה גרסתינו היה מכריע שפיר כוונת הרמב"ם להאי סברא דיפה נלמדת מדברי רבינו ובאו דבריו על נכון בלי שום דוחק

ומשמיא אנהירינהו לעיינין וחזינא לשון התוספתא פ' י"ד דיבמות בתו' הנדפסת בס' הרי"ף אחר כל מסכתא דס"ב שהגי' היא כך אין מעידין עליו עד שיזכירו שמו ושם אביו שמו ושם עירו ע"כ, וא"כ יפה כוון מהרשד"ם בשאלה ל"ה שכתב דלמעשה סמכינן אשמו ושם אביו או שמו ושם עירו שכך נראה בעיני שהיה דן מורי הרה"ג מהר"י טאיטצאק ז"ל וכן מצאתי לשונו הביאו הב"י בטור א"ה יע"ש עכ"ל, ובשאלה מ"ג כתב האמת שכבר נהגו ב"ד שבשאלוניק להסמיך על שמו ושם אביו או שמו ושם עירו וכמו שקבלתי ממורי מהר"י טאיטצאק

ועפ"י סברא זו עלתה ארוכה להעגונות הנז' דבעדות הו' הזכיר שמו יצחק אמזוט ומצינו בדברי הפוסקים דהיכא דהזכיר כנויו עומד במקום הזכרת שם אביו כמבואר בק"ע סעיף ק"ב וק"ה וש"ל ושס"ו, וזה שקורין לו אמזוט שהוא שם לאדם קרח בלשון פלשתים הוא עומד במקום כנויו ועדיף ממנו דבכנויו שהוא ן' הרוש כמה יצחק ן' הרוש איכא בשוקא, ושם זה מיוחד לאדם קרח מכל וכל א' בעיר ושנים במשפחה, וכ"ש למה שברר העד בעדותו שיודע נאמנה שיצחק ן' יעקב הרוש הנז' קורין לו יצחק אמזוט, ובעדות השביעית מבואר היטב שהזכיר שם עירו דקאמר ב' יהוד צפרו והוסיף שמו וכינויו יצחק אמזוט והוסיף עוד סאחב מכלוף תרג'מאן וידוע שבחיי מכלוף הנז' היה יצחק הנז' משותף עמו שנה אחר שנה ומעולם לא נפרדו איש מעל אחיו עד שמת מכלוף הנז' ואז נתפרדה חבילה באופן דזה סימן בתוך סימן. והוסיף עוד די עבא לכליפאווי לאיית עיסא יכאתאר לדוואר סי' רחו ולחאז וכבר מבואר דעדות הא' והב' שהיה עמהם לכליפאווי שהוליכם לאיית מסעוד ועלי שהם נקראים איית עיסא לדוואר ישבתו ענד סי' חדו ולחסן ובררו לנו ההולכים לשם שהגוי סי'