אבני שיש י

וסי' חמוריהם ומה משאם באופן שהבין היהודי שיש לגוי ידיעה מהנעלמים ואמ"ל על אלו אני שואל איפה הם ולא רצה הגוי להגיד שום דבר ליהודי הנז' שאינו מכירו רק שאל על אנשי ביתם להגיד להם וחזר ואמר אם יש כאן מכלוף שהוא מכירו וכשהלך למכלוף שאל ממנו אם יש בשורה בפיו והכניסו חדר בחדר ואז גילה לו הסוד שמצאם מתים והראה להם מקום שנהרגו בו, י"ל ששאלת מכלוף אינה שאלה, חדא שלא שאל בפרטות אלא מחמת שהיה מבקש אחריו להודיעו דבר חדש לכן שאל ממנו איזה דבר אתה רוצה להודיע ופי' לו דבריו, ועוד אף אם נאמר דשאל בפירוש עכ"ז כיון שהגוי שאל תחלה אחר מכלוף להודיעו איזה דבר מזה הוי גילוי מלתא שבא להגיד ענין זה מסל"ת כבכיית הפונדקית קודם שאלת איה חברינו כמבואר בגמ' יע"ש. ועיין מהרשד"ם בשאלה פ' האריך בצדדים כאלו ומטה יוסף סי' ח' אלא שלא מלאני לבי לסמוך על החילוקים וצדדין בגוף העדות שהרי כ' הריב"ש בתשו' הביאו מור"ם באה"ע סי' י"ז סט"ו בהגה דכל שיש להסתפק בספורו אם הוא נשאל או מסל"ת הרי זה ספיקא דאורייתא ולחומרא ודי לנו בהיתר מסל"ת כשיהיה ברור לנו שהוא מסל"ת ברור, אכן מעדות החמישית ואילך נראה דיש תקוה לשריותא דהני נשי מהם

והנה בעדות החמישית שהיא עדותו של מרדכי ן' שושן איכא לספוקי טובא, הספק הא' אי מיקרי האי גוי מל"ת כיון שאמר ענין ההריגה בלי קישור דברים וספק זה נופל גם בעדות הז' שהיא עדותו של יוסף עולייל, ואפילו את"ל דבלא קשר דברים נמי הוי מל"ת, מ"מ בנ"ד איכא גריעותא טפי בהאי לישנא דקאמר אנא זיבת לכבאר דליהוד די מאתו שנראה שקדמה לו ידיעה שאנו מבקשים ידיעת דבר זה ומתכוין בדבר הוי מבשר ואומר אנא זיבת לכבאר כלומר אני הבאתי לכם ידיעת הדבר שאתם מבקשים ידיעתו, ומה גם דהאי לישנא לשון ידיעה הוא והוי כאומר תדעו שמת פ' דאיכא למימר כיון שאומר בפיו שכוונתו להודיע מגרע גרע ואפילו את"ל דבכל הני הוי מל"ת מ"מ איכא גריעותא טפי שהגוי היה מדבר עם שלמה אג'ייני אחיה של אחת מהעגונות דאיכא ידים מוכיחות שבא לגלות אזנו מחמת שהוא קרוב כמתכוון להודיע והוי כמתכוון לקבל טובת הנאה או למצא חן ולא הוי מל"ת

והנה בהיתר ספיקא קמא כבר עמדו בו האיתנים מוסדי ארץ ונמשכו אחר ס' הריב"ש שהיא סברא קמייתא שהביא מור"ם בהגה סי' י"ז סי"ד דלא בעינן קשר דברים ואפי' לא אמר אלא פ' מת מקרי שפיר מסל"ת, וכך היא הכרעת מר"ן הק' שכ' בב"י סי' י"ז בשם רבו מהר"י בי רב שהיה מורה להתיר בפשיטות ושכ' לו הר"י טאיטצאק שראיות הר"ן הן חלושות ושכל בתי דינין שהיו בשאלוניק בימי איתני וגאוני עולם שהיו בה פשטי המנהג להתיר וכ"פ האחרונים כמבואר בב"ש יע"ש

ואנא זעירא חזינא דהאי סברא דהריב"ש נלמדת יפה מפשטא דגמ' גיטין דכ"ח וז"ל שמע מקומנטריסין של נכרים איש פ' מת איש פ' נהרג אל ישיאו את אשתו, ומקשי תלמודא אמאי לא ישיאו את אשתו הא קי"ל דכל מל"ת הימני מהימני ליה, ומשני ה"מ במלתא דלא שייכי בה פירש"י שאין בה התפארות] אבל במלתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרייהו ע"כ, הרי דקאמר איש פ' מת איש פ' נהרג בלי קישור דברים ואפי"ה חשיב ליה תלמודא מל"ת מדפריך והא קי"ל כל מל"ת וכו' ולמסקנא נמי דלא אמרו אין משיאין אלא בב"ד של נכרים ומשום התפארות משמע דבגוי דעלמא דליכא התפארות משיאין על פיו משום דחשיב מל"ת ודו"ק, וכן מההיא דיבמות דקכ"א ע"ב אמתני' דקתני ובנכרי אם היה מתכוין אין עדותו עדות וקאמר עלה שמואל לא שנו אלא שנתכוון להתיר אבל נתכוון להעיד עדו' עדות היכי ידעינן א"ר יוסף בא לב"ד ואמר איש פ' מת השיאו את אשתו זהו נתכוון להתיר מת סתם זהו נתכוון להעיד ומסיק בגמ' דבכולן אין משיאין ומשמע דבין פ' מת סתם בין פ' מת השיאו את אשתו בפני ב"ד הוא דאמרה דאז הוי מתכוין להעיד, דוק מינה דבאומר פ' מת סתם חוץ לב"ד משיאין את האשה ולא אמרי' דזה לא מיקרי מסל"ת, וכן איתא בנ"י וז"ל ואסיקנא דגוי אם היה מתכוין להעיד כגון שבא לב"ד ואמר פ' מת אין עדו' עדות וכ"ש אם נתכוון להתיר כגון פ' מת השיאו את אשתו, וכ"ה לשון הרשב"א בשיטתו על יבמות יע"ש. הרי דדוקא אם אומר פ' מת בפני ב"ד הוא דאין עדותו עדות אבל חוץ לב"ד לא קרינן ביה מתכוון להעיד ודין מסל"ת יש לו באומר פ' מת סתם בלי קישור דברים ודו"ק, והרי הותר ספיקא קמא דמדינא לא בעינן קישור דברים ודלא כהר"ן, ומה גם דבנ"ד יודה הר"ן שהרי כתב הב"י בלשון הר"ן דבעי' קשר דברים לפניו או לאחריו ע"כ. ולפ"ז בנ"ד אף דליכא קשר דברים לפניו. לאחריו מיהא איכא קשר דברים בין בעדות הה' בין בעדות הז', ואית לן עוד עדות הו' של יע' תרג'מאן ועדות הח' של מס' עטייא דאית בהו קשר דברים אחור וקדם

ובהיתר כל הני ספיקי דאתיילידו בנ"ד פשטוהו הפוס' מתשו' מהר"ם במיימוני דשייכי לס' נשים סי' ט' בתשו' המתחלת חזרנו על כל הצדדים וכו' וז"ל ושנסתפקת מאחר שהקרובים הוציאו בכל העיירות שמסביב דמי קצת לאיה חבירנו לא דמי דהתם קא שיילי ליה להאי גוי בהדיא אבל הכא דלא שיילי להאי גוי גופיה מיקרי שפיר מסל"ת אע"ג שידע שמחפשין אותו עכ"ל, ומדלא הוציא רבינו מאיר מכלל מלתא רק דשיילי ליה להגוי בהדיא כלל לנו כלל גדול דכל שלא שאלוהו בהדיא אף דאיכא הערת הבעלים ורדיפתן וחיפושן אינו מוציא את הגוי מחזקת מל"ת ואפילו באומר בפי' תדעו שמת פ' ואפי' לקרובים, ולא הוציאו מכלל מל"ת רק בחדא מתלת גווני או שהזכיר אשה בעדותו שאומר איש פ' מת השיאו את אשתו או שבא לב"ד ואמר פ' מת סתם שמתכוין להעיד בפני ב"ד או שבאו דבריו ע"י שאלה ששאלוהו, אבל כל שאמר מעצמו אפי' שהוא מתכוין להודיע לרחוק ולקרוב אין כאן בית מיחוש, דהא כל גוי מסל"ת שאומר לאחרים מת פ' ודאי בא להגיד להם מה שאינם יודעים וכיון דכוונתו להודיע מה איכפת לן אם פי' בלישניה תדעו שמת פ' או שאמר כן במתכוין להודיע לקרוב וכי גרע מהאי דאמרי' בגמ' מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי, ופירש"י מאן איכא בי חיואי מי מאנשי ביתו של בית חיואי שישמע דברי דשכיב חיואי, הרי דמבקש להודיע לקרובים וקרינן ביה שפיר מל"ת ואפילו במקום דאיכא למימר שמא לקבל טובת הנאה או למצוא חן עשה כמו שהאריך בכל הפרטים הללו הרב דרכי נועם בשאלה י"א בשם כמה גדולים יע"ש

ובר מן דין אומר אני דנ"ד אין בו שום חשש מהני שהרי אינו בא להודיע ענין מיתת היהודים מחדש אלא דפשי' ליה שגם היהודים ידעו במיתתם אלא שהוא בא לחדש להם מי ומי ההורגין שכן מורה הלשון שאמר אנא זיבת לכבאר לליהוד די מאתו. משמע דפשוט אצלו שהם יודעים ענין המיתה ואין כוונתו להודיעם מענין המיתה כלל אלא לחדש להם מה שסיפרה לו הנכרית מי ומי ההורגים ונפקא מינה למרדף אבתרייהו בנקמת דם השפוך,. דאם בא לחדש ענין המיתה לא היל"ל ליהוד די מאתו אלא היל"ל זיבת לכבאר באיין מאתו ליהוד

ומעתה קם דינא אתבריר דינא דבכל העדויות מרביעית ואילך דין מסל"ת יש להם. אלא שבעדותו של,