אבני שיש קה

ה' לידי תשובה מעלייתא מהרב הגדול מוהר"ר יהודה ן' עטר זלה"ה שנשאל מכמוה"ר מאיר די אבילה ז"ל על נדון כזה והשיב הרב דאנן מקום שנהגו להוציא זיזין וגזוזטראות אנן ולא מצו הנהו דשרן סמיכין עלוהי מלמנעו מלעשות מחשש גנבים ולראי' האמת חתמתי ש' אלהים עמך בכ"ל אש"ר אתה עושה וקיים

נאם שאול ישועה בכמוה"ר יצחק זלה"ה אביטבול ס"ט

סימן ס"ג

נשאלתי מהחה"ש כהה"ר משה אלעסרי נר"ו דממתא קצר אשוק יע"א לחוות דעתי בענין הריב שבין ה"ר מכלוף ן' סאלם דממתא גריש יע"א ובין ה"ר שמעון אלעסרי והוא שה"ר מכלוף הנז' קנה מגוי א' מקום בבקעה אחת ובנה שם חצר א' והיה דר בחצירו כמה שנים והגוי בעל הבקעה מערער עליו פעם אחר פעם באומרו שלא נתן לו מאומה מדמי המקנה שקנה ובנה בקרקע הגוי הנז' כי בחזקה לקחו ממנו בכח הזרוע של האדון שקנה לעצמו ה"ר מכלוף הנז' ולאחר ימים קם עליו האדון הנז' עצמו ולקח ממנו החצר כמנהג כל אדון שלוקח מנכסי הנשענים עליו כאלו הם שלו ואין מידו מציל ועמד האדון שלקחה ומכרה להגוי בעל הקרקע הנז' בפחות משווייה להסיר תרעומתו מעליו וכשרצה הגוי שקנאה מהאדון הנז' למוכרה לבני ברית משכו ידיהם הצנועים מלקנות ממנו אם מחמת איסורא דרביע עלייהו דקי"ל בסי' שס"ט אסור לקנות מהגזלן וכו' אם מחמת שה"ר מכלוף הנז' עומד וצווח ומוחה מחאה אחר מחאה לבל יכנס זר בגבולו ועמד בעל זרוע א' מב"ב וקנה מחצית החצר הנז' מהגוי הנז' בסך תק"ם נ"ם ואז עמד ה"ר מכלוף הנז' וקנה גם הוא מהגוי הנז' המחצית הנשאר ג"כ בסך תק"ם נ"ם וקודם שפרע להגוי הנז' דמי המקנה עמד ומשכן מחצית החצר הנז' גוף וחזקה ביד ה"ר שמעון הנז' בסך קק"ם ע"ם ה"ם והודה לו שטר משכו' בקושח"ך והמחהו לפרוע להגוי הנז' סך המשכונה והוא ישלים לפרוע מכיסו סך קק"ם ע"ם ה"ם הנשארים להגוי מדמי המקנה והעמיד לשמעון הנז' ונתערב בעדו לגוי בהסך הנשאר על הר"מ הנז' לפרוע להגוי הנז', וכאשר באו ימי השילום ותבע הגוי משמעון הערב הנז' לפרוע הסך שתובע ממנו הגוי בעדו של הר"מ הנז' דאינהו בתר ערבא אזלי והלך ה"ר שמעון הנז' להר"מ הנז' ותבע ממנו הסך הנז' שנתערב בעדו ופשט לו את הרגל והוצרך הר"ש להעמידו לפני דייני העיר י"ץ וחייבוהו לסדר נכסיו ע"פ שבועה הגאונים ולמכור המותר אחר המשכו' במחצית החצר הנז' גוף וחזקה ונכנסו רודפי שלום ופשרו ביניהם שישלם שמעון כל דמי המקנה ויקח מחצית החצר לעצמו והר"מ הנז' יסלק עצמו מהקרקע הנז' וידור הנאה ממנו וכן היה שסילק עצמו הר"מ הנז' ממחצית החצר הנז' בקושח"ך ונדר הנאה ממנה ונכתב השטר סילוק וניתן ביד הר"ש הנז' והחזיק שמעון במחצית החצר הנז' יותר ויותר משני חזקה בפני ה"ר מכלוף הנז' בשופי שאין אומר ואין דברים והיום עמד הר"מ הנז' לערער נגד הר"ש הנז' שיתן לו הרביע במחצית החצר הנז' כדין כל הקונה מסקריקון דנותן לבעלים הרביע וטוען דמה שסילק עצמו אינו אלא מהג' רבעים שהם כח הגוי ושמעון משיב דמכל וכל סילק נפשיה ואלו לא סילק לו עצמו מן הכל לא היה הוא מתרצה לקחת הקרקע הנז' לעצמו וישאר המקח לזכות הר"מ הנז' ויצטרך בע"כ לסדר נכסיו כאמור ולמכור המותר אחר המשכונה גו"ח ואפשר שלא היה מספיק לו לתשלום דמי המקנה כי מי הוא זה שיקנה ולא יהנה עד מלאת זמן המשכונה אם לא יקנה בזול

תשובה אחר שלא בא כתוב בשאלה נוסח השטר סילוק להתבונן בו ולדקדק בלשונו אינו מן הראוי ליזקק להשיב בדין זה ומה אעשה שלא יכולתי להשיב פני זקן שהפציר בי להשיב ע"פ הדברים האלה והנראה בעיני שהדין עם שמ' הנז' וזכה בכללות מחצית החצר הנז' ואינו צריך ליתן כלום להר"מ הנז' מכח הסילוק הנז', והנה האדון האנס הנז' יש להכניסו תחת סוג א' מג' אופני האנסים ולשלשתן פטרינן להר"ש הנז' מליתן כלום להר"מ הנז', אם נכניסהו תחת סוג הסקריקון שישראל מסור בידו להרגו כטענת הר"מ הנז' שטוען מכח זה לזכות בהרביע כדקי"ל בסי' רל"ו ס"א שהקונה מסקרי' אחר ששהתה הקרקע ביד האנס יב"ח קנה ואין הבעלים רשאים לסלק הלוקח אלא שנותן לבעלים רביע ובתוך יב"ח הדבר תלוי ביד הבעלים וברצונם לסלקו מהקרקע הנז' אפי' אחר כמה שנים כיון שעבר וקנה תוך יב"ח או אם ירצו להניחו בידו ויתן להם רביע, והגם שבנ"ד לא קנה שמעון הנז' מהאנס עצמו אלא מהגוי שקנה ממנו מ"מ כיון שהגוי הב' בא מכח האנס כלוקח מהאנס עצמו כדאיתא בריב"ש סי' ר"ץ וכיון שהלוקח מהגוי הבא מכח האנס כלוקח מהאנס עצמו א"כ זו היא טענתו של הר"מ הנז' שרוצה ליתן לו שמעון הנז' הרביע ואינה טענה שהרי לא קנה שמעון הנז' מהגוי עד שסילק לו עצמו הר"מ ממחצית החצר הנז' וממאי סילק נפשיה אם לא מהרביע שהוא לזכותו ומה שטוען הר"מ הנז' שמה שסילק עצמו אינו אלא מג' רבעים שהם כח הגוי אינו כלום ולא מבעיא אם שמעון הנז' קנה מהגוי אחר ששהתה יב"ח ביד האנס ודאתי מחמתיה שהוא הגוי הלוקח א' דאינו צריך לסילוקו של הר"מ הנז' במקח הנז' דמן הדין מסולק ועומד הוא ולא מצי לסלוקי ללוקח וא"כ בודאי הוא שמהרביע שהוא לזכותו הוא דסלק נפשיה. אלא אפי' אם יתברר ששמעון הנז' קנה תוך יב"ח דמדינא מצי הר"מ לסלקו אפי' אחר כמה שנים ונימא דכדי להעמיד המקח בידו של הר"ש לבלתי יסלקו מהמקח הוא דסילק עצמו ולא מהרביע הראוי לו מד"ת גם זה אינו כלום דכיון דהיה הסילוק בקוש"ח ולא באמירה לבד לטפויי אתא ומגופה של קרקע קנו מידו שלא יהיה לו זכות בקרקע כלל, דאי להעמיד המקח בידו לבלתי סלקו מעליו באמירה לבד הוא סגי לתת לו רשות לקנות תוך יב"ח ופקע איסורא מעילויה ותו לא מצי לסלקו מהמקח ועיקרא דהאי מלתא בריש פ' הכותב דפ"ג גבי הכותב לאשתו דו"ד אין לי בנכסיך הרי זה אוכל פירות בחייה וכו' ופריך תלמודא וכי כתב לה הכי מאי הוי. והתניא האומר לחבירו דו"ד אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקות הימנה לא אמר כלום ומשני בכותב לה בעודה ארוסה שעדיין לא זכה בנכסים וכו', ובעי תלמודא קנו מידו מהו ומסיק רב נחמן מגופא של קרקע קנו מידו ופרש"י מגופא של קרקע דאין חליפין באין אלא לדבר שיש בו ממש שזה קונה את הסודר ומקנה לו חפץ המכר או המתנה ועל גופה של קרקע קנו מידו ומתנה גמורה היא ופי' עיקר הבעיא אברייתא דהאומר לחבירו קיימה והרי"ף פירשה גם אמתניתין דהכותב לאשתו אם קנו מידו אי אמרי' דקנין לטפויי אתא ומגופו של קרקע קנו מידו שלא יהיה לו זכות בקרקע כלל ע"ש, ולאו למימרא דהרי"ף דפי' הבעיא אמתניתין דלא מהני קנין בהא דאומר לחבירו דא"כ תקשי לן סוגית הגמ' לקמן דצ"ה ובמס' בתרא דמ"ג דפריך תלמודא מברייתא דהאומר וכו' ומשני הכא במאי עסקינן בשקנו מידו ע"ש הרי מבואר דבההיא דהאומר אי עביד קנין מהני, אלא ודאי שהרי"ף בא להוסיף על רש"י גם בכותב לאשתו מהני קנין, וכן מצאתי להר"ן שכתב וז"ל ואף לפי' הרי"ף באומר לחבירו דו"ד אין לי על שדה זו וקנו מידו דמהני ע"ש ומסקנא דגמ' דבין בעורר על קניינו בין בעומד על קניינו אמרי' מגופא של קרקע קנו מידו: ופרש"י בעורר על קניינו כשבא חבירו להחזיק מכח הסילוק מיד ערער המסלק אפי"ה אין שומעין לו וכ"ש בעומד על קניינו יום או יומים ואח"כ ערער דאיכא למימר השתא הוא הדר ביה ולמדוהו לטעון וכו' יע"ש, ודכוותה כתב הרמב"ם גבי הכותב לאשתו בפכ"ג מה"א שאם קנו מידה כשהיא ארוסה שאין לו דו"ד בנכסיה הרי סילק עצמו מגוף הקרקע ואין לו בנכסיה פירות