אבני שיש קו

לעולם ואפי' ערער על קניינו ואמר לא עלה בדעתי שאין לי פירות מפני קנין זה אלא שאם מכרה מכרה קיים שאין אדם נושא אשה בלא נכסים אין שומעין לו אלא כבר סילק עצמו מגוף הקרקע יע"ש, הרי דאפי' בעורר על קניינו ועומד וצווח מדבר זה הוא דסלקאי נפשאי ולא מדבר זה דאין שומעין לו אלא מכיון שקנו מידו אמינא דמגופיה של קרקע קנו מידו שלא יהיה לו זכות בקרקע כלל והגם דמלשון השאלה לא פורש אלא שסילק עצמו הר"מ הנז' ממחצית החצר הנז' ולא פירש אם כתיב בשטר סילוק והקנה וזיכה לשמעון הנז'. לכן אני אומר שאפי' אם יגלה ויראה השטר סילוק וימצא בו שסילק עצמו סתם אמרי' ודאי לשמעון הנז' הוא דסילק נפשיה כיון דמישך שייך גביה בהקרקע הנז' אם מחמת המשכונה שמשכנה לו אם מחמת שנתערב בעדו לגוי על דמי המקנה של קרקע הנז' וכאלו הגוי מכר לשמעון והו"ל שמעון שותף בקרקע ושמעינן מכללא שסילק עצמו והקנה לשותפו וכאלו כתב בפירוש והקנה לשמעון הנז' וכמו שכן מפורש הדבר היטב בלשון רש"י בפ' חזקת דמ"ט שפי' דהאומר לחבירו שהוא שותף אין לי עסק בה כלומר לא יהיה לי עסק בה ומכלל אתה שומע אלא הכל יהיה שלך. שלא הוציא הדבר בפירוש מפיו עכ"ל יע"ש ובזה מתורצת היטב קו' התוס' שהקשו על רש"י דמפרש הבעיא אברייתא דהאומר לחבירו וכו' מה מועיל שם קנין למי הוא מקנה אותה דדין ודברים אין לי בה וכו' אינו אלא לשון הפקר עכ"ל ולפי מה שכתב רש"י שם בבתרא מתרצתא היא וכן מצאתי להרא"ש שתי' קושית התוס' על רש"י על זה האופן וז"ל ויש לקיים פרש"י דכיון שאומר לחבירו שהוא שותף עמו וקנו מידו מוכח שהוא מקנה לו השדה עכ"ל והרי אשכחן שרש"י עצמו קיים פירושו במס' בתרא ודו"ק

ובר מן דין בנ"ד אף אם היה הדבר בלא שום סילוק כלל מכיון שהחזיק בה שמעון שני חזקה אפי' לא שהתה ביד הגוי הלוקח הראשון שמכרה לו אלא יום א' קי"ל בס' ה' דטוענין ללוקח שהגוי הלוקח הא' קנה גם מהר"מ הרביע ומכר הכל להר"ש וזו היא דעת מר"ן שלא לחלק בין אם הלוקח הא' ב"ב או שאינו ב"ב כל זה לפי טענת הר"מ שיסדה בהנחה שיש להאנם דין סקריקון שישראל מצוי בידו להורגו ואפשר להכניסו נמי תחת סוג הנז' שאין ישראל מסור בידו להורגו דזילא ביה מלתא להרוג הבא לחסות תחת כנפיו אי נמי אפשר ליכנס תחת אדון שתקיף ממנו וכיוצא או אפי' ימסר בידו להורגו איכא למימר כסברת ריב"ש שהביא מור"ם בסעיף א' דכל שלקחו האנס בחזקה ולא נתנוהו הבעלים מעצמם להציל נפשם אין לו דין סקריקון יע"ש מ"מ בנ"ד דאיכא סילוק בקוש"ח מן הכל סילק עצמו ולא דיינינן ליה בדין האמור בסעיף ח' יע"ש וכדבר האמור לעיל. ואיכא נמי סברא להכניסו תחת סוג שר ומושל שיש לו משפט על הישראלי הנשען עליו שהרי הרשות ביד האדון לעשות לנשענים עליו כל מה שעושה מלך ושר ומושל לעבדיו שכל אדון שבאותן הארצות סמכא דעתייהו של כל הנשענים עליו שהוא אדוניהם והם לו לעבדים לעשות בהם כרצונו ואם תחת סוג זה נכניסהו להאדון הנז' אין הלוקח נותן לבעלים כלום דדינא דמלכותא דינא כדכתב מור"ם בסס"י הנז' נמצא דכולהו סוגים אין על שמעון ליתן כלום להר"מ הנז' וזכה בכללות המחצית החצר הנז' אפי' אם לא פי' בסילוק למי הקנה אמרי' מסתמא לזה שהיה דן עמו הקנה ומה גם דנדר הנאה מהחצר הנז' יקיים נדרו וממילא תשאר ביד מי שהיא בידו ולראית האמת חתמתי בט"ו לאב משנת ואספ"ת את תבואתה לפ"ק וקיים

ע"ה שאול ישועה אביטבול ס"ט

סימן ס"ד

טופס או"ב תב"ת וז"ן ראשי הקהל העומדים על כל ענייני העיר הגדולים שבפורעי המס הוסכמו למנות עליהם את ה"ר אלעזר בר משנאן אבן צור להיות נגיד עליהם ובכן בפנינו אנחנו ב"ד החתומים נתננו רשות גמורה ויכולת מספיק ראשי הקהל הנז' לה"ר אלעזר הנז' להיות ממונה ונגיד עליהם ולעמוד בעינים פקוחות ע"כ ענייני העיר ולאסור ולקנוס ולהעניש עונש הגוף ועונש ממון לכל אשר ישקיף עליו שאינו הולך בדרך הטוב והישר ואין לשום א' מוחה על ידו בזה אלא כל אשר יראה בעיניו לעשות רצוי ומקובל עליהם בסבר פנים יפות, וגם מינוהו עליהם על כל ענייני המסים וענייני צרכי בית המלך יר"ה וענייני וצרכי השרים ואילי הארץ המוטלים על הצבור על הכל מינוהו הקהל הנז' לעשות כאשר יראה בעיניו בין לתיקון בין לעוות בלי למי' ליה לתקוני שדרנוך ולא לעוותי אלא כל מעשיו בכל הדברים האמורים רצויים ומקובלים עליהם והרשות נתונה בידו להעמיד איש א' על גביית המס בשכרו אשר יראה בעיניו וכבר ייחדו עשרה אנשים מראשי הקהל הנז' לעמוד עמו כאן בעיר בכל עת וזמן אשר יצטרך לשום א' מהם לעמוד עמו באיזה דבר טורח שיהיה בכאן בעיר ועשרה אנשים ייחדו לו עוד לעמוד עמו באיזה דבר שיצטרך לעלות עליו למדינה או לקסב'א יש לאל ידו לקרוא לאיש אשר יצטרך לו מהאנשים הנז' לעמוד עמו בדבר טורח אשר יהיה בעיר או בדבר טורח שיוצרך לעלות עליו כאמור ולא ימרה את פיהו שום א' מהם אלא תו"מ בקראו אליו הלוך ילך עמו בלי שום עיכוב, ולא על אלו בלבד ידו נטויה לקרוא להם לעמוד עמו אלא על כל הצבור ידו נטויה בכל עת שיהיה עליו שום טורח להכריחם לעמוד עמו וכל אשר ימרה את פיהו ענוש יענש כאשר יראה בעיניו ואין מי שיאמר לו מה תעשה באופן שהעמידו ומינו עליהם את ה"ר אלעזר הנז' ע"כ ענייני העיר לעשות כאשר ייטב בעיניו והכל לאחריות הקהל בדלא לימטי ליה שום דררא דממונא כי הוא שלוחם לעשות כאשר ייטב בעיניו והדבר שיראה בעיניו להמלך בו עם בד"ן או עם הקהל צריך להמלך בו עמהם ואשר יראה בעיניו שא"צ להמלכתן עשה יעשה ויכול יוכל כטוב בעיניו בלי המלכה שכך בררו דבריהם בפנינו באר היטב ואדעתא דהכי נתרצה ה"ר אלעזר הנז' לעמוד ולהכניס עצמו בטורח הצבור ואחר שמינוהו הקהל והסכימו עליו גם אנחנו ב"ד החתומים הסכמנו על ה"ר אלעזר הנז' והעמדנוהו נגיד על הצבור ככל אשר העמידוהו הקהל כאמור לעיל ואין פוצה פה ומצפצף נגדו ומן השמים יעזרוהו ע"ד כ"ש ויכנס בכי טוב על הצבור לחן ולחסד ולרחמים ולראיה ע"ה ח"פ בי"ג לאדר שנת והיית לנו לרא"ש ולקצין לפ"ק והכל שו"ב וקיים עכ"ל, וחתומים ע"ז החכמים השלימים הדו"מ ה"ה כמה"ר שלמה טולידאנו זלה"ה וכמה"ר משה טולידאנו זלה"ה וכמה"ר יקותיאל בירדוגו יש"ץ ונתקי' לנו חתי' בא' מדרכי הקי'

מרדכי לכרייף י"ץ נר"ו חסאן ן' לחסין ס"ט

טופס ק"ע ז"ן אב"א במותב ג' כחדא הוינא כד אסהיד קדמנא ה"ר שלמה ן' שטרית בתוע"ג וברורה ובירר בעדותו שיודע ידיעה נאמנה שכל זמן היות הנגיד המעולה כה"ר שלמה ן' וואליד נגיד ופקיד על היהודים במא' המלך רח"א וגם אחרי כן עד היום עמרו מא תעדא עלא ליהוד די האד למדינא באם יקבד מנהום שום ממון שלא כדין ולא הטיל עליהם שום הטלה ולא העליל עליהם שום עלילה להפסידם ע"י מסירות ח"ו וכיוצא רק תמיד היה דורש טוב לעמו גיר אידא כאן יזיבלהום סי סלעא מאת המלך רח"א הדי כאן יקבדהום פסכרתו הווא ושמואל סונבאל כדרך משרתי השררה דוקא וכאן יקוללהום בפי' אחר די קימנאלכום סלעא רכיסא תעטיוונא סכרתנא, ועוד בירר בעדותו הנז' שיודע נאמנה שה"ר אלעזר בן צור שהיה כבר ממונה על צרכי צבור זמן מה תחילת מינוי ועמידתו על צרכי צבור היה באדר סמוך לפורים ולא נשאר ממונה על צרכי צבור כ"א זמן מועט וע"צ המרבה לא נשאר במינויו שנה תמימה שסלקוהו הצבור מיד בתוך