אבני שיש קג

הנז' הנק' ע"ש ישראל על ידי שיפיל כותל האלגארב של עלייתו הנז' וימשוך עלייתו עד כותל האלסדר של העליה שכנגדו בחצר מכלוף הנז' ועמד ונתפשר עם מכלוף הנז' כדי לסמוך תקרותיו על כותל מכלוף הנז' בשביל מה שבנה ה"ר ראובן הנז' למכלוף הנז' כותל האלסדר על עלייתו של מכלוף הנז' מקצה ועד קצה להוצאת ה"ר ראובן הנז' עם איזה תוספת שהוסיף לבנות לו בכותל האלגארב שלה שכלפי גג העליה העמוסה על האלסטוואן שבחצר הנק' צ'אר ר' מימון אספלייא ואחר שנתפשר עם מכלוף הנז' והתחיל לבנות עד שהגיע לעשות תקרה על המבוי עמדו בני המבוי ההוא לערער על ראובן הנז' לעכב עליו עשיית התקרה לבלתי יגיעם נזק ממנה. ואמינא להו דלמטה מסוס ורוכבו לדידן דלא שכיחי גמלים כל אדם יכול לעכב עליו מלעשות שום תקרה ע"ג המבוי ההוא להיותו מפולש מצד האלפורני ורבי' עוברים שם אבל למעלה מסוס ורוכבו אפי' לכתחילה יכול לעשות ואין בני ר"ה ולא בני המבוי יכולים לעכב עליו כדפסק מר"ן בסי' תי"ז ס"ב אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרה"ר אא"כ היו למעלה מגמל ורוכבו יע"ש ולדידן דלא שכיחי גמלים עבדינן למעלה מסוס ורוכבו כדאיתא בהג"א פ' לא יחפור דק"צ ע"ב וכ"כ מהרי"ט בח"א סי' ק"ח יע"ש ונקט מר"ן למלתיה בר"ה וה"ה במבוי ואע"ג שסיים הטור שם וז"ל אבל במבוי יכול להוציא מדעת בני המבוי ע"כ לאו למימרא דחמיר מבוי דאפי' למעלה מגמל ורוכבו בעינן דעת בני המבוי: זה אינו דהא הטור עצמו כתב בסי' קנ"ה סט"ל וז"ל כתב הרמ"ה זיז למעלה מגמל ורוכבו לא מצי לעכב ל"ש רה"ר ול"ש מבוי ע"כ, והביאו מור"ם בסי' הנז' סכ"ז בהגה וז"ל וה"ה אם רוצה להוציא זיז למעלה מגמל ורוכבו אפי' בר"ה וכ"ש במבוי אינם יכולין לעכב עליו יע"ש, ובבאה"ג שם אלא ודאי דכוונת הטור במבוי אפי' למטה מגמל ורוכבו יכול לעשות כשעושה מדעת בני המבוי משא"כ בר"ה דאפי' מדעת בני ר"ה לא מהני למטה דמאן פייס ומאן מחיל, וכן מבואר בדברי מהרי"ט בסי' הנז' יע"ש ואחר שדנתי ביניהם כאמור העמדתי להם שמאים שיעשו אומד שתהיה התקרה למעלה מסוס ורוכבו ומחמת שהיה המפולת עפר צבור בהמבוי ההוא לא עשו אומד יפה והחמירו עליו להגביה התקרה יותר משיעורו שכאשר פינו העפר נמצאת התקרה למעלה למעלה הרבה מגמל ורוכבו עד שנמצא התוספת שהוסיף בעלייתו הנז' גבוהה מקרקע העלייה כאמתים או ג' באופן שזכה בדין ה"ר ראובן הנז' בין לגבי בני המבוי בין לגבי בני ר"ה ולא מצי חד מינייהו לעכב עליו כיון שהתקרה למעלה מסוס ורוכבו ונזק אחר נמי ליתיה הכא שלא האפיל המבוי ולא עשה שופכין כדסיים מר"ן שם בסי' תי"ז יע"ש

ואחר עבור יותר משש שנים מזמן שחידש ה"ר ראובן הנז' הבניינים הנז' אז נתעורר מתנומתו ה"ר מכלוף בן דוד ן' הרוש מדבר בעדו ובעד בעלי הגגים שבצד מזרח אלמללאח הסמוכים לגגו של מכלוף ן' עטייא הנ"ל והעמיד לה"ר ראובן הנז' לפני לדין וטען עליו דמטי להו הזיקא מצד הבניינים שבנה ראובן הנז' ע"ג המבוי הנז' שעל ידם נתחברו גגותיהם להגגים שבצד מערב האלמללאח שיש שם גגים סמוכים לגג הגוים שנפרצו המחיצות שהיו מפסיקין בין גגי הגוים לגגי היהודים ואפשר דאתו גנבי משם ויעברו דרך גג הבניינים הנז' לגגותיהם מה שלא היה כן מקודם שהיה המבוי ההוא מפסיק ביניהם ולכן תובע מראובן הנז' לסתור הבניינים או לעשות מחיצה שעומדת בפני הגנבים ואמינא להו דאין טענה זו טענה אפי' אי הוה ברי היזקא דאתו גנבי מאידך גיסא דרך גג הבניינים ואין מחייבין לה"ר ראובן הנז' לא לסתור ולא לעשות מחיצה מחמת טענה זו שהרי זה בתוך שלו הוא עושה דאנן מקום שנהגו להוציא זיזין וגזוזטראות אנן. ומה גם למ"ש הרב המאסף בסי' קנ"ד בהגה"ט אות ל"ד דלמעלה מגמל ורוכבו מותר להוציא אפי' בלא מנהג יע"ש, ולפ"ז המוציא זיזין וגזוזטראות הו"ל כעושה בשלו ורשאי לעשות בשלו מאי דבעי ואע"ג שהנזק בא מאליו להם מחיבור הגגים עליהם מוטל לעשות שמירה לגגותיהם לבל יבואו להם הגנבים דקי"ל כרבי יוסי שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו ועל הניזק להרחי' את עצמו כדאיתא בפ' לא יחפור דכ"ה ע"ב ודי"ח ע"ב ובפ' הבית והעליה דקי"ז ע"א יע"ש, ואע"ג דקי"ל מודה ר' יוסי בגירי דידיה דעל המזיק להרחיק נזקו. היינו דוקא בהיכא דמטי לחבירו נזק מידו בשעת עשיה ממש כההיא דאיתא התם די"ז ע"ב במי שבא לחפור בצד המצר דמונעין אותו משום דא"ל אידך כל מרא ומרא דקא מחית קא מרפית לה לארעאי דהו"ל נזק מהשתא מיד המזיק וכההיא דההיא התם סוף דף כ"ה בהנהו עצורי דכי הוו דייקי שומשמי בשביבותיה דההוא דבנה אפדנא הוה ניידא אפדניה דחשיב להני גירי דידיה שעל ידי מכותיהם מרעידים ארעא דחבריהם והו"ל נזק דמהשתא ופסקה מר"ן בסי' קנ"ה. אבל כל דמהשתא לא מזיק ליה בשעת עשיה אע"ג דלאחר זמן מטי ליה הזיקא אינו חייב להרחיק דלא חשיב גירי דידיה כההיא דפטר ר' יוסי גבי נוטע אילן משום דבעידנא דקא נטע ליתנהו לשרשים דמזקי ליה לבור ולאחר זמן הוא דגדלי ואזלי ומזיקי כדאיתא התם די"ז ע"ב וכההיא דכי משי ידיה עילאי אזלי מיא ומזקי לתתאי דמוקמינן לה דפסקי מיא והדר נפלי ופרש"י [מציעא דקי"ז ע"א] לא היתה מקום הרחיצה על מקום נזקי תחתון אלא במקום אחר ומשם הם נמשכים עד שנופלים במקום שמזיקים יע"ש דכשנופלים מידו ממש על התחתון קרי ליה גירי דידיה וכי פסקי והדר נפלי לא קרי ליה גירי דידיה יע"ש. והכא בנ"ד בעידנא דקא עביד תקרה ע"ג מבוי ליתנהו לגנבים ולאחר כן הוא דאפשר דאתו, ואע"ג דגבי מרחיקין את הסולם מן השובך ד' אמות כדי שלא תקפוץ נמיה דפ' לא יחפור דכ"ב דמוקמינן לה כר' יוסי אע"ג דסולם אינו מזיק אם לא שתבוא הנמיה לאחר כן וא"כ לא חשיב גירי דיליה כבר מתרצינן לה בגמ' משום דזמנין בהדי דמנח ליה יתבא בחור וקפצה ופירש"י בהדי דמנח ליה בעוד שאוחז בסולם קפצה והו"ל כחצים הבאים לו מיד גופו של בעל הבית ממש יע"ש, הרי דלא חשיב קפיצת הנמיה גירי דידיה אלא משום דזמנין בעוד הסולם בידו קופצת לשובך. אבל בנ"ד אפי' הנמיה א"א לה לעבור מגג לגג בעודו אוחז הקורות בידו רק אחר שפסקו מעשיו בהנחת הקורה על כתלי המבוי וכ"ש הגנבים דא"א להם לעבור בשום אופן דרך תקרה זו בעוד הקורות אחוזים בידו אלא אחר גמר הנחתן בזמן שאין רואה ומה גם דהאומנים הם דאוחזים הקורות בידם לעשות התקרה ולא הבעה"ב ואין כאן מקום כלל להחשיבם גירי דידיה וכן מבואר בהרמב"ם פיו"ד מהל' שכנים הל' ה' וז"ל ועל הניזק להרחיק את עצמו אם ירצה עד שלא יגיע לו הנזק שזה בתוך שלו הוא עושה והנזק בא לחבירו מאיליו בד"א שאינו מרחיק כשהיה הנזק בא מאיליו אחר שיפסקו מעשיו של מזיק אבל אם היו מעשיו של זה שעושה ברשותו מזיקין את חבירו בשעת עשייתו ה"ז כמי שמזיק בידו הא למה זה דומה למי שעומד ברשותו ויורה חצים לחצר חבירו ואמר ברשותי אני עושה שמונעין אותו יע"ש' הרי מבואר דכל נזק דליתיה בשעת עשיה והוא בא מאיליו אחר שפסקו מעשיו של מזיק דאין על המזיק חיוב של כלום להרחיק נזקו ועל הניזק להרחיק עצמו לבל יגיעהו הנזק

ולפ"ז בנ"ד אפי' אם היה ברי הזיקא שיבואו הגנבים דרך גג הבניינים שבנה ה"ר ראובן הנז' אין עליו חיוב של כלום להרחיק נזקו שהרי הנזק בא מאיליו אחר שפסקו מעשיו ולא הוו גירי דידיה ועל הניזק הוא דמוטל לשמור עצמו שלא יגיע לו הנזק ואפי' אי אתו גנבי וגנבו מידי מינייהו באופן שהגיעם הנזק הגורם פטור אפי' מדיני שמים דגרמא בניזקין כגון זה פטור ומותר הוא. ואע"ג דבפ' הכונס סוף דף נ"ה ודף נ"ו מונה והולך כמה גרמי דפטור מדיני אדם וחייב בד"ש ובפ' לא יחפור דכ"ב סוף ע"ב אמ"ר מתנא זאת אומרת גרמא בניזקין אסור היינו דוקא בהנך גרמי דעל המזיק להרחיק